איך מסבירים לילדים מלחמה? וכיצד מתנהגים?
את התמונה הסימבולית איתה אני מתחיל את המאמר הנוכחי, בחרתי כדי שכבר ננסה לפתוח את הקריאה על רגל ימין. זהו מאמר 'עונתי' למרבה הצער, שכן מצבי חירום ביטחוניים הפכו במרוצת הזמן לעקביים. נזכור תמיד כי לאחר הימים הקשים, השגרה תשוב והיא מחכה כבר מעבר לפינה.
דבר נוסף, לצד היותי יועץ הורים אני גם מנהל חטיבת ביניים; לכן חשוב לי לציין שההכנות למצבים מלחמתיים מתרחשות גם בבית הספר. הילדים עוברים תרגולים, ישנה תרגולת דרך משרד החינוך, מדברים על הדברים הללו ונותנים להם במה.
אבל מה קורה כאשר הדבר הזה פתאום מגיע? כאשר אנו כהורים עכשיו צריכים להתמודד? ובטח לבטח באזורים בהם חומרת המצב מורגשת אף יותר?
אמנם אין מדובר כאן בנושא הנוגע להדרכה הורית, אולם אשמח לרתום את אתרי כדי לנסות ולו לסייע במעט בהתמודדות שלכם כהורים וביכולת שלכם לסייע לילדיכם להתמודד עם המצב.
עדכון לתאריך: 14.10.2023:
המאמר עודכן עם טיפים נוספים, בטופס יצירת הקשר תוכלו לשאול אותי שאלות ועל-בסיסן אוכל להרחיב את המאמר ולסייע לכם ככל הניתן.
אל תנסו להקטין את התחושות של ילדיכם
חלילה אתם לא עושים זאת מתוך כוונת זדון או זלזול. מה שמניע אתכם הוא כמה שיותר לתווך להם את המצב באופן שיאפשר להם להירגע ולחוש בטוחים.
הקפידו לשמוע את מה שעל לבם, ולשים לב אם יש לכם נטייה להשתמש במילים שעלולות להפגין זלזול (כמובן שלא במתכוון) דוגמת 'זה שטויות' או 'זה כלום'.
התחושות שלהם הן ממשיות, הפחדים שלהם מוצדקים, וכהורים אנו מוכרחים להיות קשובים ומכילים.
בנוסף: מה נעשה אם חלילה יקרה משהו על אף שאמרנו להם שלא יקרה דבר? אנו מוכרחים לשמור על אמינות, לשמור על עצמנו כמקור מידע מהימן. היכולת של ילדינו לסמוך עלינו יכולה להיפגע, ובעקיפין הם עלולים שלא לפנות אלינו בעתיד עבור נושאים אחרים.
תיווך המצב הביטחוני לילדים קטנים
חשוב מאוד שהשיח על הנושא יבוא מאתנו, להסביר לילדינו את המצב כמו שהוא, אך כמובן בהתאם לגיל.
לילדים קטנים יותר אפשר להגיד ש'עכשיו יכול להיות שתהיה אזעקה, ואם תהיה אזעקה אז נלך אל החדר הבא / נצא אל חדר המדרגות'. בני שנתיים ושלוש למשל, לא יודעים עדיין להבין את המצב, אך יכולים להכיר בחוקים חדשים, מעין משחק שמשחקים.
לילדים מעט יותר גדולים, הסבירו את המצב בשפה שלהם; יש ריב או סכסוך בין מדינות. וכשיש ריב בין מדינות אז הן זורקות עלינו טילים ואנחנו מגנים על עצמנו עם טילים.
הסבירו להם שכשדבר כזה קורה, אז יש לנו חדר בטוח דוגמת ממ"ד וששום דבר לא יכול להיכנס ולפגוע בנו בו.
ואם ילדיכם שואלים שאלות קשות, השתדלו לשקף להם את המציאות במילים מעודנות.
התעניינו בתחושות שלהם
אם הילד אומר שהוא מפחד, אז קודם כל אל תקטינו את התחושה שלו (נחזור למעשה לסעיף הראשון), ובו-זמנית השתדלו לעצור לרגע ולהקשיב לו, להפגין עניין אמיתי.
אם הוא אומר שהוא מפחד, תשאלו אותו ממה אתה מפחד?
לפעמים אנחנו נופתע שהפחד דווקא נובע ממשהו אחר; שאולי הוא יפסיד את הטיול השנתי שהיה לו, או שאולי הוא יחמיץ את יום ההולדת שלו שממש מתקרב ובא.
במקרים כאלו, נוכל לעזור ולתמוך: למשל אם ילדכם מפחד לפספס את יום ההולדת, אז אפשר להבטיח לו שהוא ייערך במועד אחר ובדיוק באותה חגיגיות.
ואם הוא מספר שהוא מפחד לישון לבד בתקופה שכזו והוא חושש מן האזעקות, אז אפשר לתת פתרון זמני ולישון ביחד.
אסכם זאת כך: היו שם כדי לתת מענה רגשי.
נסו להפגין קור רוח
הפגנת קור רוח מצד ההורה היא דרך חשובה להשרות רוגע על הילדים.
הרי שגם אנחנו ההורים חשים במתח נפשי רב, חוששים לשלומם, חוששים לשלום החיילים, מרגישים דרוכים לקראת האזעקה הבאה.
השתדלו ככל הניתן שלא לעשות את הפורקן הנפשי אל מול הילדים, שלא לבטא פחד רב מולם. היו המקום הבטוח עבורם, הגורם הסמכותי ששולט ככל הניתן בדברים.
אתם לא חייבים לומר זאת, וכמובן – אל תתחייבו שאתם שולטים בכול, אך אתם יכולים להשרות אווירה מסוימת שתקל על תחושתם.
תחושת חוסר האונים
החל מכאן זוהי הרחבה שערכתי לאור המלחמה בעזה שהחלה עם מתקפת הטרור האכזרית של חמאס על יישובי העוטף.
אחת מן התחושות הבולטות שליוו גם אותי באופן אישי עם תמונת המצב שהלכה והתבהרה ב-7.10.2023 היא חוסר אונים מוחלט.
חוסר אונים בהתייחס אל הילדים שלנו, זהו אחד מן הדברים הקשים ביותר עבורנו כהורים. זה טבעי לחלוטין. הבסיס שלנו כהורים, הוא לשאוף להקנות לילדינו כמה שיותר תחושת ביטחון. אנו שומרים עליהם בכל עת ורוצים שיהיה להם טוב.
הדבר נובע מפירמידת הצרכים הבסיסית שאנו מספקים להם כמו מגורים, מה לאכול וכמובן ביטחון. הורה לילד שאין לו מה לאכול, חש במצוקה אדירה. ותחושה דומה לכך צפה כאשר הביטחון מתערער. במתקפת הטרור הרצחנית והחשש מפני חדירות מחבלים לאזורים נוספים בדרום ובמרכז, הרי שתחושה זו ליוותה הורים רבים. זאת אם 'נשים לרגע בצד' את מתקפות הטילים.
הורים מעידים: אנו חשים בחוסר שליטה, ואני כאן לומר לכם שעוד יש לכם הרבה דברים לבסס עליהם שליטה. בתוך סיטואציה מורכבת שכזו, תוכלו למצוא היכן להיות עם ידכם על העליונה.
בחנו מבחינה פרקטית על מה יש לכם שליטה:
- באיזה נוהל נוקטים כשיש טילים, מי לוקח איזה ילד ולאן בדיוק הולכים
- זמני ארוחה קבועים שיאפשרו לכם לשמר שגרה גם עבורכם וגם עבור ילדיכם
- אם אתם יוצאים עם הרכב והילדים לסבא וסבתא, מי לוקח איזה ילד וכיצד נוהגים תוך הסבר רגוע אז נחרץ לילדים על הנוהל
החל מן הרגע שיש לכם נוהל, סימני השאלה פוחתים באופן ניכר.
מינון התיווך לילדים
כתבתי סעיף על תיווך הסיטואציה לילדים, אך כאן, לאור הטבח האיום של ה-7.10.2023, אני סמוך ובטוח שכמוכם עוד הרבה משפחות נוהגות להשאיר את הטלוויזיה פתוחה על ערוצי החדשות לאורך שעות רבות וממושכות.
גם מינון התיווך לילדים, מקנה לנו שליטה.
אנחנו בתוך סיטואציה מורכבת מאוד, הטלוויזיה, הדיבור סביב זה, שיחה עם חברים או בני משפחה בטלפון, קולגות לעבודה תוך שאנו עובדים מהבית לאור המצב הבטחוני, שיחה עם בני ובנות הזוג. זה כל הזמן ברקע.
אנחנו במקום הזה יכולים לשלוט גם בסיטואציה הזאת. למנן את האופן שבו אנחנו מדברים על כך וחושפים את הילדים שלנו לכך.
כמובן שהדבר תלוי גיל, והחל מגילאים מסוימים הרי שילדים ונוער נחשפים לכך מן הטלפונים החכמים שלהם. במקרי קיצון דוגמת זה, הרי שבניגוד לעצות הרגילות שלי, אני אומר תתערבו, תקחו את הניידים, תיכנסו לתוך הטיקטוק ויתר הרשתות החברתיות, תבקשו לראות מה הם רואים כל הזמן. תהיו נחרצים. זוהי לא עת רגילה, וחשוב למנוע מהם להיחשף לזוועות שכאלו.
באשר לחדשות, הקפידו שלא לראות עם ילדיכם יותר מדי חדשות, אם אתם רוצים לדבר על כך, דברו על כך בחדר צדדי או הסתכלו בנייד.
וכאן אני אומר – נסו להרחיק מכם את הנייד. היו עם ילדיכם. ברגע שאתם צמודים לנייד יותר מן הרגיל, הם מרגישים, הם יודעים.
היו איתם יותר
השתדלו להיות עם ילדיכם יותר. בין כה וכה ייתכן ואתם בבית כיוון שאין מסגרת בית ספרית או גן.
שחקו איתם, שוחחו איתם, העניקו להם יותר יחס.
זוהי אמנם המלצה צדדית, אך ככל שתשחקו יותר עם ילדיכם, כך תישאבו פחות אל החדשות השוטפות. עוד בריאות בשבילכם.
ישנם המון חומרים ותכנים מטעם משרד החינוך; סרטונים מהממים שמדברים על רגשות, שמדברים על איך להתמודד עם המצב, מה זה כיפת ברזל ועוד.
אלו סרטונים והפעלות שעושים עבודה נהדרת עם הילדים, וגם יוצרים לכם איתם זמן איכות.
אני אישית ישבתי עם הילדים שלי על סרטון שמסביר מהי כיפת ברזל, ואז היה חידון. הילדים ישבו ונהנו. ואני בחנתי גם את הבעות הפנים שלהם, איך הם מגיבים, האם זה מלחיץ אותם. זה זמן מצוין לבחון את ההתמודדות המנטלית של ילדיכם עם הסיטואציה.
ההפעלות הללו גם יוצרות מקום בטוח לילדים לדבר על זה, להגיב.
בקשת עזרה חיצונית מעמותות חירום הזמינות לכל המתקשר
דבר אחרון, כמו שבטיסה מדריכים אותנו שאם יש אירוע חריג ומסכות החמצן נופלות, אז ההורים הם הראשונים שכן ההורים צריכים להיות בשליטה ואז להגן על ילדיהם – כך גם במצבי מלחמה.
אם אנחנו רוצים לעזור לילדינו, עלינו קודם כל לעזור לעצמנו. לעזור לעצמנו להישאר שפויים, להישאר בשליטה. עד כמה שניתן.
ישנן עמותות רבות שמסייעות לכל המבקש להתמודד עם קושי נפשי. בקשו עזרה. זה יכול להיות גורם מקצועי, זו יכולה להיות עמותה שזמינה טלפונית או בצ'אט כמו ער"ן או סה"ר, אלה יכולים להיות חברים, חברים מהעבודה ועוד.
לדבר ולפרוק.
אם נהיה רגועים יותר, מטופלים יותר, כך נוכל לסייע לילדינו.
אם הילד שלנו יראה אותנו בחרדות כל העת, לחוצים וטרודים, זה ישפיע גם עליו. גם אם לא תדברו על כך, גם אם תחשבו שאתם מסתירים זאת.
הורים יקרים, אני מזמין אתכם להתייעץ איתי על כל אתגר המלווה אתכם בתקופת חירום
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
אודותיי
שמי רון שמעוני, מנהל חטיבת ביניים, בעל תואר שני בחינוך ומעביר הדרכות הוריות לילדים בגיל הרך ועד לנוער.
את אתרי אני מנצל כבמה למגוון של טיפים ועצות מעשיות להתנהלות אל מול אתגרים המאפיינים תאים משפחתיים רבים.
מאמר זה נכתב לא לשם מתן שירות, אלא לשם סיוע. אני מזמין אתכם לפנות אלי ולהתייעץ איתי על הכל, ומקווה ומפלל יחד אתכם וכל עם ישראל, לימים טובים יותר.