האם פנתה אלי כיוון שהנער סירב ללכת לבית הספר, זה היה הרבה יותר מכך.. כך פיצחנו את האתגר
במקרה המדובר, הגיעו אלי זוג הורים לאחר שהאם פנתה אלי וסיפרה על קשיים גדולים כדבריה אל מול הילד המתבגר. היה מדובר במקרה שבמבט ראשון היה נדמה כמורכב למדי. ההמשך? מיד אספר לכם.
בשיחה איתי הבנתי מהאמא שמדובר בסדרה של אירועים קשים, באחד מהם היה ממש פיצוץ בין הנער לבין הוריו והוא יצא לכמה שעות מבלי להגיד לאן, לא חזר, ולא ידעו היכן הוא היה.
זה היה מקרה מאוד חריג בבית, ובמפגש הראשון הכעסים והאמוציות הרבות היו ניכרים. ההורים היו מאוד נסערים וגם חשו חסרי אונים. לעתים תחושת חוסר האונים היא קשה מכול דבר אחר.
ההורים עצמם התאכזבו גם מהתגובה של עצמם. הם היו המומים מעצמם איך דבר כזה קרה להם בבית. איך הפיצוץ הוביל את הילד לברוח מהבית לכמה שעות מבלי שהם ידעו היכן הוא.
הטלטלה הקשה הובילה את האמא להחליט שהיא פונה לייעוץ הורים.
התחלתי לברר את הדינמיקה שבבית
האירוע שסיפרתי עליו זה עתה, הוא כמובן האירוע המכונן. אבל מעבר לזה, הבנתי שמדובר בנער שמזה תקופה לא הלך לבית הספר.
ההורים מבחינתם תכננו להעביר אותו למסגרת אחרת, והם דיי נתנו לו לגיטימציה של 'אוקיי, אל תלך לבית הספר'. נוצר מצב בו הנער היה הולך לישון מאוחר וקם מאוחר, וההורים ניסו ושכנעו אותו לעבוד מדי פעם עם האבא.
הרושם שקיבלתי הוא של המון חוסר שליטה, וגם חוסר החלטיות באשר לאיך לנהוג כלפי הנער.
בתהליך הזה ביקשתי מההורים קודם כל שנחזיר את השליטה אליהם.
כיצד החזרנו את השליטה לידיים של ההורים?
קודם כל עשינו סדר: מה קורה בבית? מה אנחנו דורשים כהורים?
בהדרכות ההוריות אנחנו מזקקים לעצמנו מה מפריע לנו? אחד הדברים שמאוד הפריעו להם היה שילדים היה יוצא ולא היה מודיע, לא אומר כלום ובקושי מנדב מידע. האמא סיפרה לי שהם היו שואלים אותו לאן הוא הולך, מתי הוא חוזר, והיו מקבלים מענה חלקי בלבד ולרוב זוכים להתעלמות.
ההורים סיכמו את המצב ואמרו לי שהם מרגישים כאילו והם הולכים על ביצים איתו.
אחד הדברים שגיבשנו והחלטנו היה: אוקיי, כמה פעמים הוא יוצא בשבוע, וכשהוא יוצא עד מתי הוא יוצא?
ההורים החליטו בינם לבין עצמם שהנער יוכל לצאת 3 פעמים בשבוע ובשעה מסוימת.
אמרתי מעולה! ומה קורה אם הוא יוצא יותר? מה קורה אם הוא חוזר לא בשעה שביקשתם?
כאן החלטנו מראש, וזה חשוב מאוד! מראש! מה יקרה בתרחיש שבו הנער לא עשה את מה שמצופה ממנו. חשבנו ביחד על צעדים שנוכל לנקוט ושהם ישימים. כלומר, יש לנו את היכולת באמת להעניש ובאמת לנקוט בצעדים מסוימים. אי אפשר סתם לזרוק איומים לאוויר שאין להם כל כיסוי.
ההורים החליטו שבמידה והוא יפר את מה שהם הרשו לו, תרד לו יציאה אחת בשבוע לאחר מכן, או שהם לא יסיעו אותו לאחד מהמקומות שהם היו מסיעים אותו תמיד במהלך השבוע דוגמת החוג שלו.
ומורידים את ההחלטות אל השטח
בכל הדרכה הורית, בכל תהליך שאנחנו עוברים, לא עושים שום צעד חדש במפתיע; מודיעים לילדים.
ביקשתי מההורים שיקחו את הנער לשיחה, בזמן רגוע בלבד, אף פעם לא בזמן סערת רגשות וריבים. שיחה פשוטה מאוד: להסביר מה היה עד היום, ומה אבא ואמא החליטו שיקרה מעתה והלאה.
"תראה, עד היום היה כך וכך, אני ואבא החלטנו שכך וכך. אם זה לא יקרה, אנחנו לא נסיע אותך ביום שישי למקום המסוים שהיינו מסיעים אותך".
אני יכול לספר לכם שבמקרים רבים ההורים מופתעים מהתגובות של ילדיהם, וכך היה גם פה:
הוא ענה להם: "סבבה".
זהו, פה זה נגמר. השיחה הייתה ונגמרה.
ואז באמת, שבוע לאחר מכן הנער יצא 3 פעמים ואז בפעם הרביעית אמר שהוא רוצה לצאת והם ענו לו שהוא לא יכול ושהם דיברו איתו על כך.
אתם לא תאמינו מה הוא ענה להם: "כן, אבל לא ידעתי שאתם רציניים".
כל כך שמחתי לשמוע מההורים שסיפרו לי שענו: "אנחנו רציניים, אתה יוצא 3 פעמים בשבוע". הם עמדו על שלהם, והבהירו לו שהוא לא יכול לצאת שוב.
הם לא היו נוקשים, לא צעקו, לא התווכחו. הציבו עובדה בשטח ועמדו מאחוריה.
הצעד הזה, בדיוק זה, היה הצעד שחולל את השינוי הראשון. הם עמדו על שלהם והילד כיבד את זה.
וכמובן שלא הכל עבר חלק, וגם לזה צריך לדעת להגיב
היה אירוע למשל שבו הילד לא עמד במה שההורים שלו אמרו, והם באמת הורידו לו יציאה אחת בשבוע שלאחר מכן.
היכולת של ההורים לדעת להגיב במקרים שכאלו היא לא דבר מה שצריך לבוא בספונטניות. מתכוננים להכל.
הכנו לעצמנו בנק של תגובות אפשריות, התכוננו לכל מיני תרחישים, וזה חלק מהעניין של תוכנית פעולה; אנחנו מוכרחים ליצור לעצמנו ממש כמו תסריטים כאלו שאנו מתורגלים אליהם ויודעים כיצד להגיב בשטח בזמן אמת.
ההתייחסות למסגרת החינוכית
התהליך היה בשלבים, ובשלב הבא ביקשתי שנתייחס לנושא המסגרת שהוא חשוב לא פחות.
ההורים של הנער הבינו שזה לא טוב שאין לו שום מסגרת, והבינו שגם שתיקה שנותנת לגיטימציה לכל העניין הזה, היא לא דבר שצריך להמשיך לנקוט בו.
יחד עם זאת, הם הבהירו לי בתשובה מאוד ברורה שזה ברור להם שלא טוב לילד שלהם בבית הספר הנוכחי, והם בדקו על בית ספר אחר.
אמרתי אוקיי, הוא לא הולך לבית ספר, אבל מה כן הוא עושה? מה אנחנו אומרים לילד?
כאן יחד עם ההורים החלטנו להבהיר לילד שזה לא לגיטימי לא ללכת לבית הספר ושהמסגרת הזו חשובה.
ההורים הגדירו לו שאין דבר כזה לא ללכת לבית הספר לגמרי. היו ימים שהוא היה הולך לבית ספר ובימים שלא היה הולך הוא היה מצטרף לאביו ועובד יחד איתו.
ולסיום חיזוק הקשר עם ההורים
העובדה שהנער לא תמיד היה נוכח בבית הספר, הובילה אותי להחליט שזהו זמן נכון לשפר את היחסים בין ההורים לילדם.
הסברתי להורים שבימים שבהם הנער לא הולך לבית הספר, זהו הזמן הנכון ביותר לשמוע אותו יותר, להקשיב לו, לדבר איתו.
אני כתבתי על כך מאמר שלם שמסביר איך מחזקים את הקשר עם המתבגרים, ומדובר בצעד חשוב מאין כמוהו: ככל שתחזקו את הקשר עם ילדכם, כך הוא יהיה נכון יותר להתפשר ולבוא לקראתכם. לעשות אתכם תהליך.
אני יותר משמח להמליץ לכם לקרוא את המאמר המלא כיוון שהוא יוכל להעניק לכם טיפים טובים שניתן ליישם באופן מידי. למאמר בנושא יחסי הורים וילדים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, מדריך הורים מוסמך בגישת מיכל דליות, יועץ שינה בגישת לילה טוב לשינה בריאה, בעל תואר שני בחינוך, כיהנתי כמנהל חטיבת ביניים וגם כיום עובד במערכת החינוך 🙂
האתגרים אל מול המתבגרים יכולים להיות קשים וסבוכים. ועם זאת, ישנם פתרונות שיכולים לסייע רבות בהנעמת האווירה שבבית, וביצירת שיח פורה ויעיל יותר עם הנערים והנערות.
בכל שאלה והתייעצות, אשמח להיות לכם לעזר, וניתן לשלוח לי וואטסאפ, לכתוב לי בטופס יצירת הקשר או ליצור איתי קשר טלפוני.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער