טיפים להורות לרגל השנה החדשה
עם האווירה החגיגית של ראש השנה המשולבת עם בואו של יום הכיפורים; בין הרעב והעייפות לבין חשבון הנפש, עולות בי גם המחשבות המרגשות – מה ארצה לעשות לרגל בואה של השנה החדשה? מה יגרום לה להיות שונה מקודמתה?
מתוקף הטייטל המחייב בשל היותי יועץ הורים, לא יכולתי שלא לקחת את התהיות הללו גם למקום המאתגר ביותר: הורות.
מה נרצה לעשות עם ילדינו לאורך השנה החדשה? מה נרצה לעשות למען ילדינו? סימנתי לי 10 דברים שאני ממליץ לכל הורה והורה, התיישבתי מאחורי המחשב, והכנתי עבורכם את העצות הבאות.
מאחל קריאה נעימה, שנה של פריחה ושגשוג וחתימה טובה,
רון שמעוני.
שחקו עם הילדים שלכם
שחקו עם הילדים שלכם יותר. הניחו את הניידים בצד.
קודם כל זה כיף. לי למשל יש תירוץ לחזור לעשות דברים שטותיים שאהבתי כילד. אני מת על מכוניות מרוץ. גם היום! זה קצת מגוחך לקנות בגיל 44 מכונית שווה בחנות משחקים, אבל אני מת על זה, ועם הבן שלי, בזכותו אני יכול לעשות את זה 🙂
אני גם אוהב לשחק רמיקוב ואשתי לא. אז לימדתי את הבת הגדולה. זהו זמן איכות מדהים, חוויית ילדות שנצרבת בזיכרון.
ואם תשאלו אותי? אנחנו ההורים, אנחנו המרוויחים הגדולים.
אנחנו לומדים את הילדים שלנו דרך משחק, מבינים מי יודע להפסיד ומי שונא להפסיד (כולנו שונאים להפסיד, אך השאלה כיצד מגיבים), מי נוטה לרמות, מי נותר לוותר לשני. אנחנו לומדים להכיר את עולמם. זמן משחק יכול גם להוביל לשיחת חולין שאתם פשוט תתמוגגו ממנה.
זהו זמן נהדר להנחיל ערכים ולחנך. למשל תוך כדי משחק להגיד 'אוף הפסדתי, אבל אני לא מוותר, אני אנסה שוב'. או 'אוף הפסדתי, אבל לא נורא, איזה כיף לשחק ביחד'.
זמן איכות עם כל ילד בנפרד
קודם כל, למי מכם ומכן שרלוונטי, אשמח להפנות אתכם למאמר שעוסק באח או אחות שלא מקבלים את אחיהם / אחותם החדשים.
מן הרגע שבו אנחנו הופכים להורים לשניים, כאן צץ לו אתגר נוסף – לתחזק את מערכת היחסים עם שני הילדים, לתחזק זמן איכות שמוקדש אך ורק להם.
זה מאוד חשוב, ואני ממליץ על כך בחום.
שיעורי בית? זה לא זמן איכות. הרצאה שבה אנחנו מסבירים לילד על החיים? זה לא זמן איכות. זמן איכות הוא משהו שהילד שלכם אוהב ונהנה ממנו.
בנוסף, לא מדברים במהלך זמן האיכות על דברים שהילד לא אוהב. לא 'חופרים' לו על למה זה חשוב להכין שיעורי בית, לא מדברים על וויכוחים כמו סירוב להתקלח או סירוב לקום בבוקר מהמיטה.
עכשיו אתם רואים את הילד שלכם, אתם איתו, ואתם מקדישים לו את מלוא תשומת הלב.
אגב, אחר כך, כאשר ילדיכם יראו שיש להם זמן איכות עם אבא או אמא, הם יחכו לזה ויצפו לזה. ברגעים כאלו, הילדים מרגישים הכי בנוח להעלות סוגיות שמטרידות אותם, שאלות שלפעמים הם מרגישים שלא בנוח להציף. זו ברכה עצומה.
הערת אגב נוספת: העצה הזו לזמן איכות, היא גם העצה המועדפת עלי.
מספיק עם רגשות אשם
בבואו של יום הכיפורים, עצה זו רלוונטית מתמיד.
מספיק עם רגשות האשם. זה אף פעם לא טוב להיות הורה שמונע מתוך רגשות שכאלו. הבחירות שלנו לא נכונות, ואנו פועלים מתוך ניסיון לפצות.
במרבית המקרים, פיצוי שכזה לא יביא איתו ערכים או היבטים חינוכיים. הוא לא יקדם את ילדכם וגם לא יקדם את מערכת היחסים שלכם.
דוגמה קלאסית: אלו יכולים להיות רגשות אשם כיוון שאנחנו לא מספיק בבית, ולכן נפצה על כך בחומריות.
אתם הורים נפלאים. תגידו את זה לעצמכם. אתם עושים כל מה שאתם יכולים. אתם יכולים יותר? תעשו יותר. אתם עושים את המקסימום? כל הכבוד. תפסיקו לחשוב שאתם לא טובים מספיק.
תדברו על רגשות בבית
אנחנו חיים בתקופה שבה מדברים על יותר ויותר ילדים הסובלים מחרדות, מפחדים ומקושי.
העולם היום הוא עולם קשה יותר, דינמי, מהיר ומסובך. וודאי שגם חלקנו מרגישים זאת ומסתכלים על הצרות של הורינו המבוגרים כמעין 'צרות של עשירים'.
אנו רוצים ואפילו חייבים ללמד את הילדים שלנו לדבר על זה. לשתף. והדרך לעשות זאת, היא להוות דוגמה.
היו הורים שמדברים על הרגשות שלהם. למדו את הילדים שזה לגיטימי לדבר ולשתף. זאת לא בושה להגיד שקשה.
אם חזרתם מהעבודה ואין לכם מצב רוח, תספרו להם. 'היה לי יום לא טוב.. היום התווכחתי עם חבר מהעבודה ולא קיבלו את הדעה שלי', למשל. וזה לא חייב להיות ממוקד רק בעצב או כעס. אפשר לשתף בכל קשת הרגשות: שמחה, אכזבה, לדבר על הצלחה, על התרגשות. 'וואו אני מתרגש, יש לי מפגש עם חברים שלא ראיתי הרבה זמן' או 'וואו יש לי מחר מצגת חשובה בעבודה, אני לחוץ אבל אני מאמין שאצליח'.
ואגב, אל תנסו לחלץ מהם בכוח. זה רק יעורר רתיעה. הדוגמה שהם רואים בבית, היא כבר תעשה את שלה 🙂
שתפו גם בדברים שנראים לכם שוליים
זוהי מעין עצה שמתקשרת לעצה הקודמת בנושא רגשות.
אבל כאן אני מתכוון להיבט רחב יותר; שתפו גם בדברים שנראים לכם דביליים, שוליים, לא מעניינים.
אם זה מה אכלתם היום בעבודה, או אם זה על הפקק שהיה לכם, או מזג האוויר שצפוי שבוע הבא ואתם נורא אוהבים מזג אוויר סגרירי וגשום.
זה נראה לכם שולי, אבל אתם יוצרים פה שיח מתמיד, שיח קליל ונעים.
תראו להם שאתם משתפים, וגם הם ישתפו אתכם בחוויות שלטעמם הן שוליות. ייתכן מאוד ועבורכם יהיה מדובר בסיפור משמעותי שיכניס אתכם אל תוך עולמם.
שנו את התגובה שלכם
כאן אני למעשה מכניס אלמנט מאוד משמעותי מתוך ההדרכות ההוריות שאני עורך.
אם אתם רוצים לשנות את ההתנהגות של ילדיכם, השינוי צריך קודם כל להתחיל בתגובה שלכם.
מתי העצה הזו נכונה? אם אתם מרגישים מתוסכלים מוויכוחים חוזרים ונשנים ונוכחים לגלות שכל מה שעשיתם עד כה, לא הביא לשינוי. לרוב, כאשר ננסה לבחון את הדברים, נגלה שפשוט הגבנו אותו הדבר שוב ושוב.
מה עושים? משנים תגובה, ובדרך כלל גם השינוי בהתנהגות הילד, יבוא לאחר זמן מסוים.
למשל: אם אתם מתווכחים עם ילדכם שוב ושוב שיסדר את הצעצועים בחדר, מרימים את הקול ומתרגזים, אך לבסוף מסדרים את החדר. הרי שכלום לא ישתנה.
לעומת זאת, אם תודיעו לילדכם מראש ש'תשמע חמוד, עד עכשיו אנחנו סידרנו את הצעצועים וזה קורה תמיד אחרי ריב. זה לא נעים לנו. מעכשיו, אם לא תסדר את הצעצועים בערב לפני השינה, אנחנו ניקח את הצעצועים ולא תוכל לשחק איתם כמה ימים'.
קל? זה לא יהיה. מרבית הסיכויים שזה יהיה מלווה בצעקות ובכי. חשוב שתעמדו על שלכם, שלא תצעקו, אפילו תהיה אמפטיים ותסבירו 'אנחנו מבינים שזה לא נעים, והצעצועים יחזרו בעוד כמה ימים'.
ילדים לומדים מחוויות. אתם תראו את השינוי בתוך זמן קצר.
תנו להם להתמודד עם ההשלכות על המעשים שלהם
תנו להם! יותר מכול – תראו להם שאתם סומכים עליהם.
אם נגיד אני אומר לבן שלי בכל פעם מחדש 'בוא, קדימה, אנחנו ממהרים ואתה תאחר לחוג שלך', וכל פעם אני לוחץ עליו ואפילו מתעצבן. אז לא. לא חייבים למנוע את ההשלכות של איחור לחוג, ושאולי נפספס אותו.
או אם אני מכין ארוחת צהריים וקורא לבן שלי לבוא לפינת האוכל; הוא בשלו וממשיך לשחק. אז לא, אני לא אפעל לפי לוח הזמנים שלו. הוא צריך להתמודד ולהבין שאחר כך האוכל יפונה מהשולחן.
העולם שבחוץ לא מחבק ותומך כמו אמא ואבא. אנחנו תמיד נאהב את ילדינו, תמיד נרצה שיהיה להם טוב. אבל הם חייבים להכיר את הדינמיקה שמתרחשת מחוץ לתא המשפחתי. הם חייבים לדעת להתמודד עם השלכות.
תתנו להם להרגיש
כמו שאמרתי בסעיף הקודם, העולם שבחוץ הוא פחות נעים, ופחות מכיל.
לכן, אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו להתמודד עם מגוון של רגשות ותחושות. אנחנו רוצים שהם יכירו אותן וידעו לשאת אותן. אם זו תחושה של אכזבה, או של עצב למשל.
אדגים על משהו שקורה דווקא בתא המשפחתי:
אני הורה לשני ילדים קטנים, והחלטתי לקנות משחק לאחד מהם. שני הילדים מתווכחים ביניהם מי ישחק במשחק, ואז אני מחליט להבא שאקנה שני משחקים זהים לכל אחד מהם. למנוע את המריבה.
אל תעשו זאת; אל תקנו שני משחקים רק כי אתם רוצים למנוע אכזבה מן הילד השני.
אנחנו גם באים מנקודת מבט מוטעית על-פיה אנו חושבים שהוא לא יצליח להתמודד עם האכזבה. מבלי שאנו שמים לב, אנחנו מקטינים אותו.
תנו להם לדעת שאתם שם בשבילם, ונכונים להקשיב להם וגם להסביר להם שלפעמים צריך לחלוק, או שהיום זה יום ההולדת של האחות ולכן רק היא מקבלת מתנה. זה מה שחשוב באמת. להנחיל ערכים וחינוך.
עודדו אותם לצייר ולכתוב כשהם עצובים וכואבים
לצד העובדה שזוהי דרך נפלאה לפורקן, גם עבורנו המבוגרים, פגשתי בגישות שונות שהראו כי ילדים שכתבו יומן, גדלו להיות אנשים שהצליחו לשתף יותר, והצליחו להתמודד טוב יותר עם קשיים ומהמורות.
היכולת לצייר, היכולת לכתוב, הכל מתרכז למכנה משותף אחד – יכולת לחשוף ולשתף.
ובהערת אגב: זמן ציור או כתיבה שהם כה אוהבים, זהו גם זמן איכות נהדר שלכם יחד איתם.
בנו איתם חוסן רגשי
העצה העשירית והאחרונה שלי מדברת על חוסן רגשי, ואין זה מקרי ששמרתי אותה לסוף.
בסופו של דבר, אם נשאל את עצמנו מה נרצה לתת לילדים שלנו, הרי שזה יהיה חוסן רגשי. לא נוכל למנוע מילדינו לעבור תקופות קשוחות, לא נוכל למנוע מהם לחוות קשיים. אבל מה כן נוכל לעשות? ביכולתנו לבנות להם את החוסן הפנימי להתמודד, להרים את הראש ולהמשיך הלאה.
ואיך בונים זאת? כפי שאמרתי – לא סתם שמרתי את העצה הזו לסוף.
כל 9 העצות הקודמות, בבסיסן בונות חוסן רגשי.
אני מאחל לכל קוראיי, שתהיה שנה טובה, שנה של חוויות משפחתיות חדשות, בניית זיכרונות נפלאים ונחת.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם: