תפריט
"ככל שנרבה להתווכח עם ילדינו, כך יקטנו הסיכויים שהם ייפנו אלינו בעת הצורך" – הית' דנגוויל
שלום וברוכים הבאים :),
שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.
אני מזמין אתכם ואתכן להרצאה מרתקת, באווירה נעימה וקשובה במהלכה נדון באחד מן הנושאים שמעסיקים כל אב ואם: הסמכות ההורית.
לאורך ההרצאה, נתחיל מהבסיס ונבין כיצד לגרום למילים שלנו להפוך למשמעותיות, איך להפסיק להיות הורים שמדברים בסימני שאלה. לאחר מכן, 'נרד על השטח' ונעסוק בסיטואציות יומיומיות שכל הורה יכול להזדהות עמן.
אחת מן הטעויות הנפוצות בהדרכה הורית, היא שרבים רואים בכך כמוצא אחרון, צעד שעשוי להועיל אך ורק כאשר המצב שבבית הוא באמת ובתמים קשה ובלתי נסבל.
היופי שטמון בסמכות ההורית הוא בכך שזה כוח, לא כוח שלנו ההורים על ילדינו, אלא הכוח שלנו ההורים לשנות את האווירה שבבית. זה יטיב איתנו, זה יטיב עם ילדינו, וזה יקרין על כלל היחסים.
אם תשוחחו איתי, ייתכן שתשמעו התלהבות בקולי כשאתאר את ההרצאה הזו. הסיבה לכך היא שמדובר בנושא שיכול להשפיע על כל תא משפחתי. גם על אלה שסך הכל יחסיהם עם ילדיהם הם טובים ורגועים.
נלמד איך להפוך להורים שצועקים הרבה פחות, הורים שיודעים להתוות קווים אדומים ולעמוד על שלהם.
זה חשוב לנו כהורים וזה חשוב לילדינו. סמכות והצבת גבולות מאפשרת לילדים להרגיש הרבה יותר בטוחים.
'סמכות הורית', צמד מילים מאוד משמעותיות וגדולות, אבל מה הן אומרות בפועל?
המטרה הראשונה שלנו היא לצלול אל תוך המונח הזה ולהבין אותו.
אם נסתכל על ההורים שלנו, על ההבדל שקיים בין דור לדור, נראה שישנו הבדל ניכר בעניין הסמכות. פעם להורה הייתה מילה.
אני לא נכנס לזה אם זה היה חיובי או שלילי, כיוון שההורות של פעם גם לוותה בלא מעט מאפיינים בעייתיים, אך הייתה נוכחות למילתם של ההורים. זה משהו שנפעל להבין ושנדע כיצד ליישם גם אצלנו בבית, פשוט עם התאמות לסטנדרטים של העת הנוכחית.
זה אומר בפועל: שנלמד כיצד לדבר באופן נחרץ ופחות הססני, שנפסיק לחזור על עצמנו שוב ושוב ושנדע כיצד להעניק לילדים שלנו מסגרת אוהבת, תומכת ומגנה.
אחרי שנדון במשמעותה של הסמכות ההורית, נלמד כיצד 'מורידים את זה לשטח'. נדגים מגוון תרחישים שמוכרים לכל הורה והורה.
קל נורא לערוך הרצאה ולזרוק סיסמאות מחייבות לקהל המאזינים. אך המטרה שלי כאן היא ממש לצלול יחד אתכם אל תוך סיטואציות מאתגרות שחוזרות על עצמן.
ומה הסוד?
גישתי היא שקשה נורא עד בלתי אפשרי לשנות את הילד במילים. אלו הם אנחנו ההורים שצריכים לשנות את גישתנו ואת תגובותינו.
צעקות למשל? רק מעוררות אנטיגוניזם, ובטח כאשר אין כל גיבוי למילים שלנו.
הורה שהיה אצלי בהדרכה הורית סיפר לי כיצד ביקש מהבת המתבגרת שלו שתפסיק לטרוק את דלת החדר שלה אחרי ריב. היא המשיכה בשלה עם הטריקות והאב צעק בכל פעם מחדש.
יום אחד, אותו אבא סיפר לי שבתו טרקה את הדלת, והוא קם ואמר לה בקול שקול ורגוע: פעם הבאה אוציא את הדלת.
נחשו מה עבד? וזו רק דוגמה על קצה המזלג.
ילדים יודעים לזהות כשלמילים אין גיבוי אמיתי בפועל.
אמרתם לילדכם שלא תקראו לו סיפור לפני השינה, אך ברגע האמת חזרתם בכם? הודעתם בנחרצות שבעקבות התנהגות לא יפה לא הולכים היום לסבא וסבתא ולבסוף הלכתם?
מצד אחד, זה נורא קשה להטיל סנקציות כאלו; ייתכן שהבקשות החוזרות והנשנות של הילד שיקראו לו סיפור נגעו בקצוות רגישים, וסביר שגם לכם כיף סך הכל לבקר את ההורים. קשה לוותר על ביקור שכזה בסוף השבוע.
אך גם חשוב שנבחן איזה מסר אנחנו מעבירים כאן – מבחינתם של ילדינו, אין להם שום ביטחון במילים של ההורים שלהם.
בהרצאה נלמד איך לזהות את הרגעים הללו בהם יש להעביר את המסר בצורה מאוד ברורה ונחרצת.
ברגע שנפתח את המודעות הזו, כך גם נחזיר את השליטה בתגובות שלנו.
בסופו של דבר, כאשר אנחנו לומדים לחזק את הסמכות ההורית שלנו, אנחנו גם מחזקים ומשפרים את התקשורת שלנו עם ילדינו.
במקום להיכנס אל תוך מלחמות חורמה והתשה, אנחנו מתווים יחסים נעימים וברורים.
שיפור התקשורת יכול לבוא לידי ביטוי במגוון פעולות שנערוך:
נלמד כיצד כל זה, כל השינוי הזה שנחולל ביום-יום, יכול להשפיע על ילדינו לטווח הארוך.
כאשר אנחנו הורים שבטוחים יותר בעצמם, אנחנו גם מגדלים ילדים עם ביטחון רב יותר.
ילד שיודע שהמילה של ההורה שלו שווה, מרגיש שיש לו על מי להישען.
הרצאה טובה בטח לבטח שבנושאי הורות, מתחילה ומסתיימת בקהל 🙂
במהלך ההרצאה, אעצור בשלב מסוים ואתן לנוכחים והנוכחות להעלות שאלות.
במהלך ההרצאה ובסיומה, אני משתדל לענות על כל השאלות באופן פרטני, חוזר ומחזק דברים שעלו ושעוררו שאלות ותהיות בקרב המשתתפים.