תפריט
"הטוב מעולם לא הושג באמצעות אלימות" – מרטין לותר
שלום וברוכים הבאים,
שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים בתל-אביב.
אני מזמין אתכם להרצאה שבמהלכה נבין את שורש האלימות אצל ילדינו. נבחן כיצד התגובות שלנו יכולות להביא לדעיכתה של התנהגות אלימה.
פעמים רבות, אלו הם השינויים בתגובות ובהתנהגויות שלנו, שיכולים להוביל לשינוי ניכר ומדהים אצל ילדינו.
את ההרצאה אני מעביר במגוון פלטפורות החל מגופים חינוכיים ומוסדות דרך ארגונים ועד לחוגי בית פרטיים.
נכון לכתיבת שורות אלו, אנו עוד בעיצומה של מגפת הקורונה. מקווה אני שייתכן ומי שקורא זאת עתה, רואה בה כהיסטוריה עגומה ותו לא.
אך בתקופה בה טקסט זה נכתב, אני יכול להעיד כאיש חינוך בעצמי, שאנו מקבלים מכתבים ממשרד החינוך ובו מדווחת עלייה ניכרת במקרי האלימות ובמקרים התנהגותיים חריגים בכל מוסדות החינוך ובכל רחבי הארץ.
הנושא כבר זכה לכינוי 'פוסט קורונה', וניכר שכל הנזקים של תקופות הסגר והריחוק החברתי, מתבטאים בבתי ספר מ'טובים' ועד לבית ספר הנחשים ל'חלשים'.
האלימות בקרב ילדים עם זאת, היא איננה נושא זר. היא תמיד הייתה, וכעת למרבה הצער הגדילה את היקפה.
האלימות יכולה להתבטא בשני רבדים: אלימות בין ילדים לילדים ואלימות של ילדים כלפי הוריהם.
בהרצאה אני נוגע בשני ההיבטים הללו.
בהדרכות ההוריות שאני מקיים, לא אחת התלונה על ילד מרביץ מגיעה מההורים שמספרים לי כיצד ילדם מרביץ להם. זה נפוץ החל מגיל שנתיים ומעלה.
הילד מרביץ, זורק, סוטר, שורט וצורח. חלק מן המקרים קלים יותר, וחלק מן המקרים קשים ומאתגרים.
במהלך ההרצאה, בדיוק כמו בהדרכה פרטנית, אני ואתם קודם כל מבהירים לעצמנו שהחובה עלינו כהורים היא להראות שאלימות בכל צורה שהיא פשוט לא מקובלת עלינו.
לאף ילד לא מגיע שירביצו לו, ולאף הורה לא מגיע שהילד שלו יכאיב לו.
אנחנו קובעים שמדובר פה בגבול שנפרץ ושעתה הגיעה השעה לתקנו.
ומדוע זה חשוב?
נחשוב על כך באופן הבא: האם נסכים לצאת עם הרכב לנסיעה כל עוד ילדינו לא חגרו חגורה? מניח שלא נוריד את הרגל מהבלם.
האם נסכים לפעוט שיחצה את מעבר החציה איתנו מבלי שיחזיק לנו את היד? מרבית הסיכויים שאו שניקח אותו בידיים או שפשוט לא נעבור את הכביש.
יש קווים אדומים שבאופן אינסטינקטיבי אנחנו לא מוכנים שייחצו. ובאלימות חשוב שנשנה גישה ושננהג אותו הדבר.
ברגע שהתפיסה שלנו תהיה כזו, יהיה לנו גם הרבה יותר קל לפתור את הבעיה.
לכן, קודם כל בהרצאה אנחנו מבינים שמדובר בדבר שלא נוכל להכיל.
כאשר הילד שלנו מרשה לעצמו להרביץ להורים שלו או לחברים שלו לבית הספר או לגן, לקלל, לזרוק דברים ולהגיב באופן חריג, הרי שהוא עלול לגדול לאדם בוגר שאיננו יודע לווסת את עצמו בחברה.
נבחן את ההשלכות העתידיות על אדם בוגר שלא יודע כיצד להתמודד עם הבוס או הבוסית שלו, שלא יודע איך להגיב לתסכול שהוא חש ולכן מבטא אותו באופן אלים. זהו אדם שעלול לחוות המון טלטלות עם בני ובנות הזוג.
העניין עם אלימות הוא שאם היא עובדת לנו, אז אנחנו מסיקים שיש בה תועלת. וכשיש תועלת, למה שנזניח אותה בצד?
נבחן כיצד האלימות בין ילדים הופכת לכלי תקשורת, ומדוע זמן התגובה שלנו הוא קריטי לא רק להשפעה עכשווית אלא גם לעתיד.
החלק הראשון של ההרצאה מציף את הבעיה, ואת האופנים שבאמצעותם היא מתבטאת.
החלק השני של ההרצאה עוסק בדרכי התגובה שלנו שיאפשרו לנו לפתור את הבעיה.
העיקרון הוא נורא פשוט באופן יחסי לחומרת הבעיה: ילד שמרביץ הוא ילד שמרוויח משהו.
אם ילד מרביץ בגן לילד והוא לוקח לו את המשחק, אז הוא מבין שהדחיפה היא כלי שדרכו הוא הרוויח. אם ילד הרביץ להורה שלו כדי לקבל תשומת לב בזמן שההורה רואה טלוויזיה או מבשל במטבח, וההורה הפסיק הכל והתייחס אליו – הרי שהאלימות עבדה לטובתו.
המטרה: ללמוד כיצד להבהיר לילד שלא רק שהוא לא הרוויח, אלא גם שהוא הפסיד.
חשוב להבין; ילדים הם עם נורא נורא חכם. הם יודעים להסיק את המסקנות בדיוק כמונו המבוגרים.
נלמד כיצד מוציאים את תחושת הרווח, כיצד להגיב בזמן אמת ומתי לחנך.
נושא שאתייחס אליו בהרצאה, והוא גם קו שמנחה אותי בהדרכות הוריות שאני מעביר, זה עיקרון זמן התגובה וזמן החינוך.
זמן תגובה:
זהו הזמן שבו נגיב למקרה שקרה, במקרה הזה אלימות.
חשוב נורא להבין שאי אפשר לחנך כאשר הילד מצוי בסערת רגשות. וזה גם נוגע אלינו – גם אנחנו לא יכולים לחנך כאשר אנחנו חשים כך.
אנחנו כן חייבים להגיב ולסיים את הסיטואציה, ונבחן דוגמאות שונות כיצד זה בא לידי ביטוי.
זמן חינוך:
כשהרוחות נרגעו ו'חזרנו לשגרה', זה הזמן לנתח את מה שקרה ולדעת כיצד להגיב באופן חינוכי, ולא רק כתגובה מידית לתקרית מסוימת.
כאשר כולנו רגועים, המסר גם עובר בצורה טובה יותר, המחשבה על העונש הראוי היא הרבה יותר שקולה ומתונה.
אני מפציר בהורים תמיד לקחת נשימה עמוקה, ולחנך רק כאשר כולם רגועים.
נלמד כיצד עושים זאת, ונדגים במגוון היבטים שונים.
כמה מילים לסיום על נושא שגם הוא יזכה לתשומת לב רבה במהלך ההרצאה.
הרבה פעמים, קשה לנו להכיל שמרביצים לילד שלנו, ואנחנו אומרים לו 'תחזיר לו'.
יש אפילו הורים שמספרים לי כיצד הם בעצמם איימו על ילד כיוון שהוא הרביץ לילדם.
חשוב להבין שאנחנו מטמיעים פה היגיון שגוי שעוד עלול לחזור אלינו. אם הילד יבין שאלימות כלפי ילד היא הפתרון, האלימות הזו עלולה גם להיות מופנית אלינו.
אך זה נושא מורכב, וראוי שנתייחס אליו בצורה יותר מעמיקה.
במהלך ההרצאה נדגיש את ההבדל בין ילד אגרסיבי שעומד על שלו לבין ילד אסרטיבי שעומד על שלו.
נבין את ההבדלים בין רגישות לפגיעות.
יש כאן משמעות עצומה, וזהו איננו רק עניין של סמנטיקה. נשקוד על ההיבט החינוכי ונבין כיצד מיישמים אותו בשטח.