ילד ללא חברים – כיצד נוכל לעזור לו?

ילד ללא חברים - כיצד נוכל לעזור לו?

תוכן עניינים

איך עלינו לפעול כשלילד אין חברים?

מאוד קשה לראות שהילד עצוב או שאין לו חברים. כאשר הורה מספר לי ואומר שאין לילד שלו חברים זה מאוד קשה, ואני יכול לשמוע את האתגר בקול שלו.

בסופו של דבר, אנחנו צריכים להבין שהעולם הוא הרבה מעבר למה שמחנכים בבית הספר. השכלה לא צריכה לפסוח על הפן החברתי.

אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו לייצר קשרים חברתיים, לדעת איך לתקשר, איך לייצר תקשורת בין אישית טובה.

ואומר מראש, אני בעצמי מנהל חטיבת ביניים. כך שיש כאן גיבוי מלא מאיש חינוך בכל רמ"ח איבריו.

הרבה פעמים רואים פרופסורים משכילים ומבריקים. יש להם חשיבה אנליטית מצוינת או יכולת מהירה לפתרון בעיות, אך התקשורת שלהם עם הזולת היא חלקית ביותר.

כהורים, זה בסדר לחלוטין שנשים דגש על החינוך, אבל חשוב נורא שנשים גם דגש על הנושא החברתי.

בואו נקרא רגע את המפה

מתוך מספר מקרים שבהם פגשתי בהדרכות הוריות, אני מרגיש צורך עז לשאול גם אתכם: האם לילד שלכם לא טוב כרגע? או שאולי זה אצלכם?

כי אם לילד יש מספר מצומצם של חברים, או אפילו חבר אחד בלבד, וטוב לא – אז למה שלנו יהיה רע? ילד עם חברים, ולו חבר אחד שהוא מאושר, הוא גם סיבה עבורנו שנהיה מאושרים עבורו ורגועים.

לכן אם אנחנו רואים שהילד לא מתקשה ליצור קשרים חברתיים או לא מעיד על כך, אין לנו מה להתערב. אם זה מספיק לו, והקשר שלו עם החבר או החברים המצומצמים הוא טוב, אז הכל בסדר.

ויתרה מזאת, מתי אגיד שזה מסוכן?

במקרים בהם יש לילד הרבה חברים, דווקא אז יכול לעלות החשש שמא הקשרים החברתיים הם לא בריאים.

אם אלו נער או נערה שהקשר עם החברים השונים מבוסס רק על זה שכולם לוקחים מהם דברים.

כלומר, זו לא הכמות אלא האיכות. ממש ככה.

במקרים כאלו חשוב לפתוח את הנושא עם ילדינו, להסביר להם על הערך של חברות, מהי חברות אמיתית.

כיצד עלינו לפעול?

אם ברור לנו שלילד קשה, שהוא במצוקה ואין לו חברים, פה חובה עלינו להתערב.

איך אנחנו עושים את זה?

1. להבין את מקור הבעיה

אני תמיד ממליץ לדבר על כך בית הספר לשאול מה קורה שם ולהבין את מקור הבעיה.

הרי לא סתם הילד דחוי, יש סיבה מסוימת. לא משנה אם היא נכונה או לא, אבל יש סיבה וצריך לרדת לשורש שלה.

בהדרכה הורית אגב, אני הרבה פעמים מתקשר לבית הספר ומבין ממנו איפה הסוגיה, איפה הבעיה, איפה האתגר. ועם המידע הזה אני ניגש לעבודה עם ההורים.

לפעמים נגלה שהילד עשה משהו שהוא משלם עליו מחיר כבד, למשל הרביץ לילד או מתנהג לא יפה לילדים ולכן אף אחד לא רוצה לשחק איתו.

מה שחשוב הוא זה שתהיה לנו יותר של מה קרה ומשם להתחיל לפעול.

אם נגלה שההתנהגות של הילד מרחיקה ילדים אחרים, אז נעבוד איתו על זה. לא נגער בו כמובן או נוכיח אותו. נעבוד יחד איתו.

2. לדחוף למפגשים חברתיים

כן, יש רגעים שבהם אנחנו צריכים להיות קצת 'פושרים'.

במקרים רבים הפעולה הראשונה תהיה מעט מלאכותית ותלויה נטו בנו, אך היא יכולה לחולל שינוי מדהים במצבו החברתי של הילד.

משמעות הדבר היא שייתכן ונדבר עם אמא או אבא של ילד אחר מהכיתה, קולגה או חבר ונאמר להם: תקשיבו, אני רוצה שתבואו אלינו, אפשר גם שאני אבוא אליכם ואישאר.

נוביל למפגש חברתי יזום. נתחיל לרקום קשרים חברתיים בכוונה.

דוגמה:

היה לי זוג הורים בהדרכה שבאו אלי כיוון שהילד שלהם לא רצה לצאת מהבית.

החלטנו לקחת יוזמה, והאמא אמרה לבן שלה שהיא הולכת לחברה לשתות קפה ואם הוא רוצה להצטרף ושהוא ישחק עם יעל הבת של החברה. הבן הצטרף אך לא שיחק עם יעל בתחילה.

אט אט, נוצרה אינטראקציה חברתית שהובילה להתחלת יחסי חברות.

זה היה מלאכותי לגמרי, וזה עבד.

3. וחשוב שנדע לייצר את הכלים החברתיים לילד

בסעיף 1 התייחסתי לכך שעלינו להבין את מקור הבעיה.

כאן ארצה להדגיש את הפתרון: אם יתברר לנו שלילד שלנו חסרים כישורים חברתיים, עלינו לתת לו את הכלים האלו. זהו חלק מתפקידנו כהורים.

עתה עלינו להקדיש מחשבה ולבחון איך נשים את הדגש כך שלילד יהיו יותר חברים או כדי שיידע ליצר קשרי חברות בריאים. ואנחנו עובדים איתו על זה:

  • האם הוא לא יודע להפסיד בכבוד במשחק?
    במקרה שכזה נשחק איתו ונסביר לו את התגובות שלו. ניתן לו לשחק עם ילדים נוספים מהמשפחה, עם האחים או האחיות, בני הדודים, ילדים של חברים.
  • הוא לא יודע לחלוק עם חברים?
    במקרה שכזה יש דרכים שבהן נוכל ללמד את ילדינו לשתף עם ילדים אחרים. לשתף אותם במשחק למשל.
    כתבתי על כך מאמר שמתמקד בללמד את הילד לחלוק.
  • הוא כועס או מרביץ לילדים?
    חשוב נורא ללמד את ילדנו שבאלימות לא משיגים דבר ושאין לה מקום.
    הרבה פעמים אלימות נובעת מן העובדה שהילד מבין כי כך משיגים דברים.
  • יש אולי סוגיה וורבאלית מסוימת?
    אולי סוגיה תקשורתית מסוימת שיכולה להצדיק פנייה לאיש מקצוע דוגמת קלינאי תקשורת?
 
מן הדוגמאות שהבאתי כאן, ניתן להבין שיש המון סיבות אפשריות, ולכן חשוב להתעכב ולהבין היטב את שורש הבעיה.
 
חשוב לזכור:

אנחנו עובדים עם הילד שלנו על זה. אנחנו משקיעים מחשבה ויוצרים תכנית פעולה.

ואל תוכיחו או תגערו בילדכם:

ישנם הורים שאומרים לי שהם יודעים למה אין לילד שלהם חברים.

אני שואל אוקיי, מה אתם עושים עם זה? והם עונים לי: 'אני אומר לו הנה אתה רואה למה אין לך חברים?'

הימנעו מזה: לא משיגים דבר בלגעור. אנחנו רק מוכיחים את הילד וכועסים עליו.

הוא לא צריך את זה, הוא יודע ומבין לבד למה אין לו חברים. לרוב הוא רק ייאטם וייסגר יותר בעקבות המילים שלנו.

היו אמפתיים לקושי שלו, בואו לקראתו ותפעלו כדי לעזור לו.

נסו להגיד לו: 'תראה כמה זה חשוב לחלוק. אני יודע שעכשיו אתה בוכה ולא נעים לך, אבל זה יעזור לך'.

ראו איזה הבדל גדול יש בין זה לבין משפט מוכיח.

הזדהיתי עם האמפתיה שלו וגם נתתי הסבר למה כדאי לשנות גישה.

לסיכום

אם אסכם את התהליך:

עלינו קודם כל להבין אם יש בעיה. ייתכן שלדעתנו אין לילד חברים, ולדעתו יש לו והוא מרוצה. האושר שלו זה מה שחשוב.

אך אם יש בעיה והילד משדר סימני מצוקה, חשוב שנעלה על הסוגיה ונבין אותה. הרבה פעמים פנייה לבית הספר יכולה להיות לנו לעזר רב.

לאחר מכן נבין מה לעשות: האם נוכל ליזום אינטראקציה חברתית ליצירת קשרים חדשים? או אולי ניזום אינטראקציה חברתית כדי ללמד כישורים חברתיים? אולי עלינו לקבל הכוונה לאנשי טיפול מקצועיים נכונים? ישנם מקרים מסוימים בהם באמת הילד זקוק לעזרה רגשית.

הנקודה החשובה ביותר ממני אליכם היא שיש פתרון. פשוט צריך למצוא אותו ויש לכך מענה מקצועי.

התייעצו איתי

שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.

ילד ללא חברים הוא בהחלט נושא שקשה לא רק עבור הילד עצמו, אלא גם להורים שחשים חסרי אונים מן הצד.

אם אתם חשים במצוקה שכזו, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני או להשאיר לי פנייה באתר.

ניתן גם לשלוח לי שאלה פתוחה במדור ייעוץ הורי אונליין, ואשוב אליכם טלפונית או במייל.

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה: