כיצד לעודד את הילדים לקחת חלק במטלות הבית?
אני תמיד נוהג לומר שאם אנחנו רוצים ילד אחראי, הרי שעלינו לתת לו אחריות כבר מגיל צעיר. אני פוגש בהדרכות ההורים לעתים בהורים שתולשים שיערות ולא מבינים – למה הילד כל כך מתנגד? למה הוא לא מוכן לעזור?
ככל שנעשה זאת בגיל מוקדם יותר, כמו למשל נבקש מפעוט לשים את צלחת הפלסטיק על השיש, כך אותו פעוט שיגדל להיות מתבגר, לא יתפוש את פינוי המדיח כמעין בקשה משונה.
ביצוע מטלות בבית על-ידי ילדינו, מביא עמו שני יתרונות מובהקים: ראשית, זה באמת ובתמים עוזר לנו. ייתכן ואנחנו בית עם מספר ילדים, ואנו זקוקים לעזרה הזאת. שנית, ככל שהילד ילמד לקחת אחריות בגיל צעיר יותר, הרי שהוא ירגיש מועיל, הוא ירגיש עצמאי, הביטחון העצמי שלו יגבר.
אם כך, איך עושים את זה נכון?
השינוי מתחיל קודם כל אצלנו
בכל הדרכת הורים וכמעט שבכל סוגיה שבה אני אעסוק, תמיד אדגיש עד כמה השינוי אצל ילדינו מוכרח קודם כל להתחיל אצלנו.
סיפור שאני תמיד אוהב להדגים אותו: היה לי אבא שסיפר לי כיצד הבת שלו כל פעם התרגזה, הלכה לחדר וטרקה את הדלת. הוא צעק לה שלא תעז לטרוק את הדלת וכך הדברים חזרו על עצמם פעם אחר פעם.
יום אחד, אחרי שהוויכוח תם (אך לא נשלם) הבת הלכה לחדרה וטרקה את הדלת. האבא לא צעק. הוא סיפר לי שהוא פשוט קם, פתח את הדלת ואמר בהחלטיות ובלי להרים את הקול: בפעם הבאה אני אוציא את הדלת.
הוא שינה את התגובה, וגם הבת שלו שינתה את ההרגל שהטריף את דעתו.
ועתה חזרה למטלות בית: נניח ולא הרגלתם את ילדיכם לעזור במטלות הבית בגיל מוקדם. אין ספק שמדובר באתגר, במעין 'הרעת תנאים'. אולם עליכם בראש ובראשונה להחליט שזהו השינוי שאתם עושים. זוהי המטרה שלכם וזהו. אין כאן אולי, ואין היסוס.
זה לא יעבור בקלות, אך אם תתמידו ותהיו נחושים, גם ילדיכם ילמדו לקבל את המצב החדש.
הרבה מעבר להיבט המטלה
יש הורים שאני פוגש וממליץ להם לתת מטלות בבית. הם מנגד עונים לי ש: 'לא לא לא אצלי. הוא נסיך. אני לא רוצה שהוא יעשה כלום'.
לעתים זה מגיע ממקום של חשש, לעתים זה מגיע מקום שבאמת לא נעים לאותם ההורים לתת לילדיהם משימות קשות.
כדאי לדעת: מטלות בית או נקרא לזה עזרה באופן כללי – זוהי דרך שבה עוזרים לילדינו ותורמים לתחושת ההערכה העצמית.
הימנעות ממתן עצמאות לילד, עלולה להקטין אותו, עלולה להשריש בו תחושת אי-מסוגלות.
חוששים שמא המשימה באמת לא מתאימה במורכבות שלה או בקושי שלה אל הילד? החליטו על בנק משימות שאתם שלמים איתו מבעוד מועד. בקשו מן הילד רק כשאתם בטוחים ונינוחים עם המשימה. אפשר ממש ללכת על אסטרטגיה של סרגל מאמצים.
ביקשתם משימה שהילד לא היה מוכן לקבל? רגע לפני שנכנסים לוויכוח, נסו לבחון אם ישנה אפשרות למשא ומתן. אם זה לא מתאים, מה כן מתאים. למה המשימה לא מתאימה? הגיעו לעמק השווה.
ועתה לשאלת השאלות - מה קורה אם הילד לא מוכן?
מתבקש לא? 🙂
מה עלינו לעשות אם הילד מסרב בתוקף לקחת חלק במטלות הבית.
במקרה שכזה אני תמיד אומר – צריכות להיות לכך השלכות.
בואו ונרד לפרטים: אילו השלכות? מה תהיה המשמעות לכך עבור הילד?
טיפ ראשון: החליטו על תגובה מתאימה מבעוד מועד. למשל, אם אתה לא מוכן לסדר את החדר, אני אסדר אבל אני גם אקח את הצעצועים.
היו לי למשל הורים שילדם לא היה מוכן לפנות את כלי הפלסטיק שלו אל השיש לאחר הארוחה. ביום שלמחרת, הם הגישו לו אוכל בצלחת שהילד פחות אהב. הוא רצה שאת הצלחת האהובה עליו, אך הם ענו לו שבגלל שהוא לא פינה אותה, הם לא שטפו אותה עדיין.
והאמינו לי: ילדים לומדים מחוויות.
טיפ שני: החליטו על תגובה שאתם באמת יכולים לקיים.
איומי סרק שלא באמת ניתן לבצע כמו: 'אז לא נלך לסבא וסבתא' לא יעזרו. ישנם איומים בעונשים שגם אנחנו וגם ילדינו, כולנו יודעים שהם לא באמת יתממשו.
קחו אוויר, זכרו את בנק הצעדים שגיבשתם לעצמכם, בנק שהוא בר-ביצוע בלבד.
טיפ אחרון: תאמו זאת ביניכם.
היו לי זוג הורים שהאבא עבר ניתוח ובתהליך ההחלמה הוא נמנע מלשאת משאות כבדים.
באותה התקופה, הם הלכו לעשות קניות וביקשו מבנם המתבגר שיבוא לעזור להם בסופר. הוא סירב, והם מצידם מאוד נעלבו.
הם סיפרו לי שהם חזרו מהקניות ולא הביאו לו דברים שהוא אוהב. כמובן הם לא מנעו ממנו מצרכים בסיסיים ואוכל, אך הם לא קנו חטיף מסוים וכיוצא בזאת.
למה אני מספר את זה? כיוון שכשישבנו שלושתנו במפגש, שני ההורים התווכחו ביניהם אם זה היה בסדר או לא בסדר. הדבר נעשה יחד עם חילוקי דעות. האב היה שלם עם ההחלטה, והאם הרגישה שלא בנוח.
הטיפ שלי כאן הוא: החליטו על עונשים ששניכם מסכימים עליהם. הציגו קו אחיד.
טיפ רביעי ואחרון: אל תפחדו אם הילד אומר לא.
איזה ילד ירצה שירעו לו את התנאים? כולנו בני אדם בסוף.
אך אתם החלטתם, והדברים אכן יתבצעו.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
אודותיי
נעים מאוד,
שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.
במסגרת עבודתי אני עושה עם הורים תהליך אישי שמטרתו להנעים את האווירה שבבית, להשיב את הסמכות ההורית ולעשות זאת על עיקרון האומר: השינוי מתחיל אצלנו ההורים. ורק לאחר מכן הוא עובר אל הילדים.
ברגע שנעשה שינוי מחשבתי, וברגע שנשנה את האסטרטגיה, כך נרגיש שהשליטה שבה אל ידינו.
בכל שאלה והתייעצות בנושא מטלות בית לילדים או כל סוגיה אחרת, אני מזמין אתכם לכתוב לי בוואטסאפ, ליצור איתי קשר טלפוני או להשאיר פניה באתר.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער