איך לעזור לילד שמציקים לו?

כאשר אנחנו אומרים לילד "אל תדאג אני אטפל בזה ויותר הוא לא יתקרב אליך". עושים "בלגן", הולכים מדברים עם הילד. אנחנו  למעשה לא פותרים את הבעיה. להיפך. אנחנו מחלישים את הילד שלנו. 

אמרנו לו, גם אם לא בקול רם או מתוך כוונה ש"אל תדאג אתה חלש אני חזק, אני חכם ואני אפתור לך את הבעיה כי לי יש ניסיון ולך אין". אנחנו משפילים את הילד, מקטינים אותו ולא נותנים לו את אותו ניסיון שהוא צריך כל כך להתמודדות עם הקושי באופן עצמאי.

חשוב לי לציין: ילדים לא מעריכים הורים שפועלים בצורה זו אחר כך. יותר קשה להם והם ידעו להפנות אל ההורים אצבע מאשימה ובצדק. "הקטנת אותי", "לא שיתפת אותי", "לא התייחסת אלי". 

זה מתחיל בדברים האלו, עשינו משהו טוב, אבל עשינו את זה בצורה לא נכונה שמקטינה את את ילדינו ולא נותנת להם באמת ביטחון.

הרבה פעמים אני רואה הורים לילדים קטנים במגרשי משחקים. הילד רוצה ללכת לבד, וההורה אומר לא, עוצר את הילד כדי לתת לו יד ולעבור את המכשול. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו קודם: למה לעזור לו? הוא רוצה? הוא יכול? תנו לו. 

אם הוא ייפול, אנחנו שם להושיט עזרה. הוא יקום, הוא יבין ופעם הבאה יעשה את זה יותר טוב. הוא רוצה ללכת שנייה לבד זה לא שדה קוצים, זה מקום מבוקר, מפוקח תנו לו ללכת לבד אל תעזרו לו בכל דבר.

אם נעזור לילדינו בכל דבר, נגדל ילדים שלא יודעים להתמודד עם קשיים. לא יודעים לעבור מדרגות פיזיות ונפשיות בחייהם. 

לכן, תנו לילדים שלכם לעבור את המדרגה ביחד, תנו יד ותמיכה כשמציקים להם, אבל אל תפתרו להם את הבעיות שלהם בשבילם. שבו ותפתרו את הבעיה יחד איתם, תערבו אותם, תעצימו אותם, תנו להם את החשיבה המשותפת.