ילד שלא רוצה ללכת לגן - מה עושים?
זה דבר אחד להתמודד עם ילד עצבני או שלא מסכים להקשיב לנו, אך זה דבר אחר לגמרי כשהוא לא רוצה ללכת לגן. לצד העובדה שכהורים מבחינתנו אין כזה דבר אין גנים, הרי שבמקביל מיד כל הנורות האדומות נדלקות – האם פספסנו דבר מה? קריאה לעזרה?
נכון, ישנו מספר בלתי מבוטל של מקרי התעללות בגנים, אך כאן אתייחס אל הסוגיה הזו בצורה יותר אובייקטיבית פשוט כיוון שילדים יכולים להחליט שהם לא מעוניינים ללכת לגן מעוד סיבות רבות נוספות.
זכרו שמבחינתם הגן הוא לא חובה, ומבחינתם העובדה שאם יש או אין גן, לא משליכה עליכם אם אתם עובדים או לא. אז ההחלטות שלהם בנושא הן הרבה יותר קלילות, ולא בהכרח נובעות מסיבות קשות ומפחידות.
בקשו לדעת את הסיבה, והראו לו שאתם מטפלים בסיבה הזו
חשוב לציין שאני גם אתייחס לנושא של התעללות.
אחד מן הצעדים החשובים ביותר שעלינו לעשות הוא לשתף את הצוות החינוכי. הם רואים את הילד הרבה יותר זמן מאתנו, ומרגישים אותו הרבה יותר זמן מאתנו.
שתפו את הגננת ואמרו לה ששוחחתם אתמול עם ילדכם והוא בוכה ואומר שהוא לא רוצה ללכת לגן יותר. האם קרה משהו? לא קרה? מה את אומרת?
אל תניחו לעצמכם להיות עם זה לבד ולפצח את זה לבד. זה תקף גם לגבי בית הספר. שתפו ובדקו אם יש משהו קטן שיכול לפתור את העניין מצד הגננת או המורה, אם זה לחוג אז המדריך או המדריכה וכל בעל סמכות חינוכית רלוונטי אחר.
באותו הרגע שהילד לא רוצה ללכת לגן:
הסבירו לו שאין ברירה. היו נחרצים אך אל תכעסו. הגידו לו שאתם הולכים לעבודה, וכמו שאתם הולכים לעבודה, הוא צריך ללכת לגן.
מתי לא נלך לגן?
אם חלילה הילד יגיד משהו שהוא חריג נורא כמו מרביצים לי, נעצור הכל ונבדוק את העניין. מי מרביץ? נסו לדובב אותו. הגידו גם לילד שאתם בודקים את הנושא ומטפלים בו.
כמובן שאם הוא מציין התנהגות חריגה מצד הגננת אז עוצרים הכל. אין כל שאלה. אך אם הוא אומר ש"דני מרביץ לי כל הזמן", אז הבטיחו לו שתטפלו בזה, גשו איתו לגן ודברו עם הגננת. הראו לילדכם שטיפלתם בזה, הסבירו לו שטיפלתם בזה. זה חשוב. לא רק לטפל, אלא גם להבהיר לו שזה אכן קרה.
טפלו בנושא
תהא הסיבה אשר תהא, קשה או פשוטה, טפלו בנושא. לשקט הנפשי שלכם, ולמען ילדכם.
לפעמים זה עניין של קושי להיפרד
יש ילדים שמתקשים להיפרד מאמא ואבא, וזה בסדר גם ללכת כשהילד בוכה.
נכון זה קשה לראות ילד בוכה בכניסה לגן, אני מסכים כי זהו הרבה מעבר לאתגר רגיל. אולם זוהי גם יכולה להתפתח לאחת מן הסיבות שבגינן הילד לא רוצה ללכת לגן.
אל תעמדו בכניסה לגן או תציצו כל רגע מהחלון. לפחות הסתתרו היטב. אם הילד לא יראה אתכם, הוא יפסיק לבכות אחרי דקה.
לרוב זה קורה בקרב פעוטות שמגיעים למסגרת חינוכית לראשונה בחייהם. הם מעולם לא עזבו את אמא לרוב, והם מתקשים להיפרד ולהסתגל לסביבה חדשה.
אם מדובר בנושא של קשיי הסתגלות, במרבית המקרים זה חולף אחרי זמן קצר. אם זה לא יחלוף או שהילד יציף את הנושא ויסרב ללכת לגן, או שהגננות יעלו בפניכם את נושא קשיי ההסתגלות.
הבהירו קווים אדומים
שוב, כל עוד לא עולה טענה חריגה וכל עוד אתם לא שמים לב שבאמת הילד שינה את מנהגיו לאחרונה ומאותת על קריאה לעזרה, קחו אותו לגן והסבירו לו ברוגע ושלווה שאין ברירה.
בררו איתו למה הוא לא רוצה, והבטיחו לו שתטפלו בזה.
במאמר הילד לא רוצה להתקלח אני מציין שם שאפשר לפעמים להתגמש ולהסכים פעם ב… להחלטותיו של הילד. לא במקרה הזה, וכן חשוב לי להבהיר שיש נושאים בהם יש קווים אדומים. אתם מכתיבים לילדכם מה גמיש יותר, מה גמיש פחות ומה לא גמיש כלל.
אל תתפשרו על הגן. הכתיבו זאת עבודה.
רוצים לדעת כיצד נוכל לחולל שינוי באווירה שבבית?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
נתקלים באתגרים עם ילדכם?
שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים מוסמך להדרכה הורית, ומעביר הדרכות פרטניות, בקבוצות וכן הרצאות וסדנאות להורים לתינוקות, ילדים ולמתבגרים.
לאורך מפגשיי, אני עורך התאמה אישית לאתגר של התא המשפחתי שלכם. המפגש הראשון מועבר אצלי בקליניקה, אולם במפגש השני אני מגיע אליכם הביתה כדי להרגיש את השטח ולהתרשם.
אשמח לשוחח אתכם. לפרטים נוספים, צרו עמי קשר טלפוני או השאירו פניה באתר לקבלת שיחה חוזרת.