הילד לא מפסיק להשתולל בכיתה - מה עלינו לעשות?
הרגע שבו אנו רואים את הטלפון של בית הספר או הגן מצלצל, זהו רגע שתמיד מעורר בנו חרדה מסוימת; אולי קרה משהו? האם ילדינו בסדר? חלילה שלא נפצעו. אך גם יש הורים שלצערם יודעים שאותה השיחה הייתה רק עניין של זמן. ובמקרה הזה אין מדובר במה קרה לילד, כי אם במה הילד עשה.
נכון שיש היום את מערכת המשוב ו-Smart School שבאמצעותן מקבלים אישור אם הילד נכח בשיעור או החסיר נוכחות, אם קרה דבר מה פסול או חיובי. אך בית הספר לא זנח את הכלי הזה, הכלי ובו מתקבלת ההחלטה להתקשר אל ההורים, ובמקרים מסוימים אף לבקש מהם להגיע.
אין בכך עניין של לעשות דווקא להורים, ואת זה אני אומר מתוך היותי גם מנהל חטיבת ביניים. מדובר פשוט במקרים בהם בית הספר איננו יכול להתמודד עם הילד לבדו. הוא זקוק לכם – ההורים.
הסירו את המגננות
בית הספר לא רוצה לבזבז לכם את הזמן, הוא לא רוצה לתסכל אתכם את ילדכם. יש כאן באמת ובתמים מצוקה.
חשוב לי לומר זאת כמנהל חטיבת ביניים בעצמי כי ברגע שמתקשרים אליכם מבית הספר, חשוב מאוד לשתף פעולה. לא להדוף ולהגיד 'זו בעיה שלכם, תסתדרו איתו' ולא לומר 'אני מסתדר איתו בבית, זה התפקיד שלכם להסתדר איתו בבית הספר'.
אסייג את דברי כאן ואומר כי ייתכן והדוגמאות הללו כלל לא משקפות אתכם ואת תגובתכם, אך המטרה שלי היא לפנות לכל ההורים.
זה הזמן להסיר את המגננות, להסתכל פנימה ולהבין שיש כאן מקום לשיתוף פעולה. שבית הספר עוזר לכם ואתם עוזרים לו.
הרי לרוב, ילד שיש לו בעיות התנהגותיות בבית הספר, הוא גם ילד שמבטא בעיות התנהגותיות בבית. מרבית ההורים מבינים מאיפה זה בא ויכולים לשער כיצד הילד התנהג. הם רואים את ההתנהלות שלו מולם, מול האחים שלו, מול הבני ובנות הדודים. במסעדה, בחופשות ועוד.
עם אותם הדברים בדיוק, ככל הנראה שגם המורה מתמודד/ת בכיתה.
ולכן אני אומר שוב – הסירו את המגננות, אל תהדפו את הטיעונים שעולים מפיהם של המורים. צריך וחשוב לשתף פעולה.
מה יש לבית הספר להציע?
בסופו של דבר בית הספר הוא באמת המקום שבו מתאגדים אנשים ונשות מקצוע המתמחים בחינוך. זה בהחלט המקום שבו גם אפשר לקבל כלים להתמודדות.
בשיתוף הפעולה, חשוב לשמוע קודם כל מה יש לבית הספר להציע. אם הילד משתולל בכיתה אז מה התוכנית שלו?
בימים אלו למשל, אני משתתף בתוכנית של הכשרת מנתחי התנהגות שבה לומדים כיצד ע"י צפייה ואיסוף נתונים, ניתן לנתח את התנהגות הילד ולבנות תוכנית פעולה מותאמת אישית.
למה אני מספר את זה?
כי גם כאן ישנה התנהגות מסוימת, וצריך לבנות תכנית פעולה שתואמת את אותה המורכבות. תוכנית פעולה שתקנה לילד כלים להצליח ולהתנהג אחרת. לא מספיק לעשות 'נו נו נו', וצריך לתת כלים שיעזרו לו.
כיצד שיתוף הפעולה עם בית הספר בא לידי ביטוי?
- קשר שוטף עם המחנכ/ת – מה הם מספרים. כיצד עבר על הילד היום? אולי יש ילדים שמציקים לו ומשם מגיעות הבעיות ההתנהגותיות? אולי הוא מסתובב עם ילדים מסוימים? אולי הוא חווה קושי לימודי בשיעורים מסוימים ורק בהם הוא נוטה להשתולל?
- דיווחים מן הבית – שבית הספר יקבל נתונים הפוכים, מה קורה מחוץ לכותלי בית הספר. האם קרה משהו מסוים בבית? או יתרה מזאת: האם ישנה תקופה מיוחדת ומאתגרת שכדאי לספר עליה ליועצים החינוכיים?
- אנשי מקצוע – לצד כל אלו, לעתים שיתוף הפעולה יתבטא בהכוונה מטעם בית הספר אל אנשי מקצוע שונים. למשל מורה פרטי למתמטיקה או אנגלית, או במקרים בהם מדובר למשל במצוקה הסתגלותית (נניח מעבר לבית ספר חדש או מעבר עיר) אז בהחלט ניתן ורצוי לשקול טיפול רגשי שייתן לילד כלים.
כלומר, צריך את הביחד. אפשר לצלוח אתגר שכזה לבד, אך למה להקשות על הדרך? עשו זאת בשיתוף פעולה עם בית הספר.
התגובות שלנו בבית
וזה אגב, משהו מאוד בולט שאנו עושים בקליניקה במסגרתה של ההדרכה ההורית. אנו בונים תכנית פעולה שמתבססת על התגובות שלנו כהורים, וזאת בשביל להכחיד את ההתנהגות הפסולה; במקרה הזה ילד שמשתולל.
לכם ההורים, יש יכולת אדירה להשפיע על ילדיכם.
אחד מן העקרונות השורשיים והחשובים ביותר בהדרכה ההורית היא שאי אפשר לשנות את התנהגות הילד בכך שנבקש זאת ממנו. השינוי אצל הילד יתחיל קודם כל בשינוי אצלנו. שינוי התגובה שלנו = שינוי ההתנהגות אצל הילד.
וכאן זה ניכר שוב – ילד שמשתולל בבית הספר הוא לא רק סוגיה עמה בית הספר צריך להתמודד. זוהי סוגיה משותפת שההתמודדות עמה מתחילה בבית.
איך עושים זאת? על-ידי הצבת מטרות.
עשו זאת באופן הדרגתי, דרבנו את ילדיכם להתנהג אחרת.
אם למשל הילד יוצא כל פעם מהשיעור, נסו לשכנע אותו לשבת ולהישאר ב-3 שיעורים מתוך 6. במידה והוא יצא מ-3 שיעורים אחרים, אי אפשר לכעוס עליו, וחשוב גם להתייחס להצלחות שלו. שינויים מתחילים בהדרגה.
הגדירו תכנית שהיא ישימה ומותאמת לילד.
מה עושים כאשר מדובר בבעיות התנהגותיות קשות?
חשוב לציין כי לפעמים לא הכל נתון בידיים שלנו, וההצלחה לא טמונה אך ורק בתגובות שלנו.
כאשר מדובר בבעיות התנהגותיות קשות כמו אלימות נגד ילדים או תוקפנות כזו או אחרת, צריך גם לבחון את האפשרות לקבלת עזרה חיצונית כמו טיפול רגשי, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת ועוד.
דוגמה אחת:
ילדים שנוטים לאלימות בגני ילדים, פעמים רבות הם כאלו שמתקשים יותר לתקשר עם הזולת, ולכן פורקים את התסכול שלהם. עבודה עם קלינאי תקשורת יכולה לשנות את ההיבט ההתנהגותי מן הקצה אל הקצה.
דוגמה שנייה:
ייתכן ובבדיקה יחד עם בית הספר, נגלה שישנם תנאים סביבתיים מסוימים שבהם הילד משתולל, ומנגד תנאים אחרים שבהם הילד מצליח. ברגע שנגלה זאת, ננסה לחזק את התנאים שבהם הוא מצליח.
למשל, אם הילד מתקשה בסביבה לחוצה, אז ניתן לו כלים להתמודדות עם לחץ במסגרתו של טיפול רגשי. או אם נגלה שהילד חווה קשיים חברתיים בסביבה חדשה, אז נבחן כיצד לסייע לו בהסתגלות.
כל מקרה הוא לגופו, ואם תרצו להתייעץ איתי ולקבל ממני הכוונות ודיוקים, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר.
אך תמיד זכרו - הורים, אתם הגורם המכריע והחשוב ביותר
להבדיל מן המורים, להבדיל מן המטפלים הרגשיים ולהבדיל ממני כיועץ הורים – אתם ההורים, אתם נמצאים שם עם ילדיכם כל הזמן. אתם אלו שחווים אותם בסופי השבוע, בערבים, בחופשות, בחגים ובמועדים.
אתם יכולים להעניק לילד את המטפלים הרגשיים הטובים והמוכשרים ביותר, אך אם הורה לא יידע להתמודד עם הילד שלו בבית, הילד יתקשה לעשות את הצעד המיוחל קדימה.
זהו גם הקו שתמיד מנחה אותי בהדרכה ההורית; להעניק כלים להורים, לחזק את היכולת להתמודד עם הילדים, לסייע להם, ולהיות שם בשבילם. גם אם לדעת הילדים זה לא מרגיש כך באותו הרגע 🙂
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, בעל תואר שני בחינוך, מנהל חטיבת ביניים ויועץ הורים בשיטת מיכל דליות.
אם הילד משתולל בכיתה ואינכם יודעים מה לעשות, אני מזמין אתכם ואתכן ליצור עמי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פניה באתר. בטופס יצירת הקשר, תוכלו גם לרשום לי תיאור של כל המקרה עמו אתם מתמודדים.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער