הילד נשכב על הרצפה וצורח? כך תפעלו
קודם כל חשוב לי להסביר לכל הורה והורה המגיעים ומגיעות לכאן, כי התקפי זעם זה דבר שקורה המון. זה קורה לכל הורה והורה לפחות פעם אחת. אתם ואתן לא לבד.
למה אני פותח בכך? כי בהדרכות הוריות אני פוגש לא פעם בהורים ששואלים אותי 'מה? זה קורה לכל אחד?'.
הורים רבים מרגישים שהם לבד בסיטואציה הזאת. זה מתבטא בין היתר בתחושה בזמן אמת כאשר הילד משתטח על הרצפה. אנו חשים במבוכה שכולם מסתכלים עלינו. שכולם שופטים אותנו.
אומר זאת כך: אם היו לנו משקפיים מיוחדים שיכולים לסמן לנו באדום כל נוכח ונוכחת בחנות למשל, שילדיהם השתטחו על הרצפה מתישהו בעבר, מרביתם היו מסומנים 🙂
ברגע שאנו מבינים כי מדובר בתהליך טבעי, באירוע שגרתי שכולם וכולן חווים, כך גם הגישה שלנו והיכולת שלנו לטפל בנושא, משתנים לטובה.
זמן אמת: הילד נשכב על הרצפה
אם אנחנו בגינה והגיעה השעה ללכת הביתה, אך הילד מסרב וצורח. או אם אנחנו בחנות ואנו מסרבים לקנות לילדנו ממתק שהוא כה רצה.
ברגע שזה קורה, ראשית כל – תתעלמו מן הסביבה. אף אחד לא שופט אתכם. זה אתם מול ילדכם.
חשוב לנסות להרגיע, ולא לצעוק או לנסות לגרור או למשל לאיים בללכת ולהשאיר אותו מאחור. זה רק יחמיר את המצב.
נסו לתת לילד מגע פיזי, חיבוק, או ללטף. נסו להרים אותו או לקחת אותו משם ולהירגע במקום סמוך. הכי חשוב – תנו לו את הזמן להירגע, ונסו להישאר רגועים ככל הניתן.
ילדינו יודעים לקרוא אותנו; כאשר אנו משדרים חוסר רוגע, אנו משפיעים גם עליהם.
הקפידו להסביר להם במילים שזה כרגע המצב, ושהולכים הביתה או שלא קונים ממתק. שמרו על נימה אמפטית ומכילה. וזכרו כי הנימה הרגועה שלכם, תרגיע גם את ילדיכם.
מה חשוב שלא לעשות?
1. הימנעו מלתת להם את מה שרצו
קודם כל לא לתת לילד את מה שהוא רצה.
זה מאוד מאוד חשוב. ואני יודע שזה גם מאוד קשה לביצוע.
ההיגיון הוא ברור לכולנו: אם הילד השתטח על הרצפה כיוון שהוא לא קיבל דבר מה שרצה, ואז ה'טריק' עבד לו, אז למה שלא יעשה זאת שוב? מבחינתו הוא לא עושה לנו משהו רע. אין לו כל כוונה רעה כלפינו. הוא פשוט מבין שככה משיגים דברים.
2. אסור ללכת או לעשות את עצמנו הולכים
אל תשאירו אותם שם, אל תאיימו ותגידו 'טוב אני הולך מפה'.
זה קודם כל רציונלית לא נכון, אנחנו לא באמת יכולים לעזוב את הילד. ודבר נוסף – אם נעזוב את הילד ונניח לו להימצא בהתקף הזעם ללא השגחה, הוא גם עלול להזיק לעצמו מבלי להתכוון.
נוסף על כך, יש לתגובה שכזו מצדנו גם השלכות פסיכולוגיות. הוא יזכור שעזבו אותו לבד. הוא יזכור שאנשים זרים הם אלו שניחמו אותו ולא אבא או אמא.
זה פשוט לא נכון, וחשוב שלא לעשות זאת.
זמן תגובה וזמן חינוך
לאחר שעמדנו בסיטואציה בהצלחה (וכל הכבוד לכם, כי זה באמת באמת לא פשוט), אנחנו צריכים לדבר על מה שקרה.
מה כוונתי?
בהדרכות הוריות רבות אני מסביר להורים על עקרון 'זמן תגובה וזמן חינוך'.
העיקרון אומר כך: בזמן שקורה אירוע מסוים, אנחנו לא מחנכים. אנחנו מגיבים. אנו מגיבים לסיטואציה ופועלים לסיים אותה. אם זה למשל ילד שמקלל את אחיו, או ילד שהולך מכות או מרביץ לאחותו, או כל התנהגות שפסולה בעינינו.
אנו לא מחנכים בעת הזאת. גם הילד מצוי בסערת רגשות וגם אנחנו. איננו שקולים מספיק, והילד לא יבין את המסר החינוכי כשהוא מצוי בסיטואציה רגשית קשה.
ועכשיו אקח את זה למקום שלנו:
אם הילד השתטח על הרצפה, אז אנחנו נחבק אותו, נרגיע אותו, ניקח אותו למקום צדדי כדי להירגע.
לאחר מכן, כמה שעות אחרי, נדבר על מה שקרה.
אפשר לומר לו למשל אחרי המקלחת 'תשמע חמוד, הייתה לנו היום חוויה מאוד לא נעימה בגן השעשועים. התחלת לצרוח כשרצינו ללכת הביתה. לכן, מחר כשנחזור מהגן, אקח אותך ישר הביתה ונדלג על גינת השעשועים'.
ילדינו צריכים להבין שיש לכך מחיר.
ומנגד, הקפידו גם לחזק!
אם בפעם הבאה שנלך לגינת השעשועים, הילד יסכים ללכת הביתה מבלי להתנגד, תשבחו אותו על כך. תגידו לו 'כל הכבוד! איזה ילד גדול אתה'. תצ'פרו בפרס שהוא אוהב כמו למשל ביצת הפתעה, או שוקולד שהוא מאוד אוהב.
רוצים לדעת כיצד לחולל שינוי באווירה שבבית?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
הילד נשכב על הרצפה ואינכם בטוחים מה לעשות? התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים בשיטת מיכל דליות, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.
תרחיש של התקפי זעם אצל ילדים הוא שכיח מאוד, בעיקר החל מגיל שנתיים וצפונה. אם אתם חשים כי אינכם יודעים כיצד להגיב, או שכל הצעדים בהם נקטתם לא הועילו, תמיד ניתן להתייעץ איתי.
אני מזמין אתכם לשוחח איתי טלפונית, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פניה באתר.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער