כיצד מגיבים להתנהגות קיצונית חריגה?
התנהגויות חריגות או אירועים חריגים יכולים להציב אותנו ההורים בפני אתגר קשה לפיצוח. לעתים זה ממש תופס אותנו בהפתעה, כרעם ביום בהיר. אנו מגדלים את ילדינו בסביבה רגילה לחלוטין, וכך מידת ההפתעה עבורנו וכן האכזבה, היא רבה.
קודם כל אבקש להדגיש כי אל לכם לחוש באשמה או להלקות את עצמכם על התנהגותם של ילדיכם. ראשית כל, טבעי שהם יהיו הרפתקנים, ומיד אגע בכך.
ויתרה מזאת, להפך, אם הגעתם אל מאמר זה, אני יותר מבטוח כי החלטתם לעשות מעשה, לבדוק את דרכי הפעולה האפשריות. זה מעיד על הכול חוץ מהורות לא נכונה.
כמה פוקוס עלינו לתת למקרה שאירע?
העובדה שילדנו היה מעורב באירוע חריג לא צריכה להשליך על כל התפיסה שלנו לגביו. במיוחד אם מדובר באירוע חד-פעמי.
זהו אמנם משפט קלישאתי, אך זכרו תמיד כי מטעויות לומדים. טבעי שילד יטעה, והרי אין דרך טובה יותר לגבש זהות ותפיסות עולם מאשר לטעות ולהסיק מכך את המסקנות.
אך האתגר הגדול יותר שפוקד אותנו כהורים, הוא התהייה –
איך מטפלים בסיטואציה החריגה הזו?
האם לתת לה את כל הפוקוס ולדבר רק על זה? האם התייחסות מועטה תספיק? או אולי מוטב שנבליג וניתן לכולנו לחזור לסדר היום?
התשובה היא – איפשהו באמצע.
גם אם מדובר במקרה חד-פעמי שמעולם לא אירע קודם לכן, וודאי שנרצה שהוא לא ישוב על עצמו בשנית.
תגובה חריפה מדי עלולה להעיב על היחסים ולהרחיק את הילד מאתנו. תגובה קלה מדי עלולה דווקא לחזק את ההתנהגות הפסולה.
אז איך מגיבים?
אדגים זאת:
נניח ועתה תפסנו את ילדנו גונב משהו, למשל לוקח כסף מהארנק של אחד ההורים, או מרים חפץ מהחנות ומכניס אותו לכיס. או אולי קראו לנו לבית הספר או לחנות כדי שנבוא לאסוף את הילד שנתפס על חם.
קודם כל חשוב שנתייחס לאירוע בעיצומו:
בחינוך נהוג לומר – יש זמן תגובה וזמן חינוך.
הדבר הראשוני שעלינו לעשות הוא קודם כל להגיב. להפסיק את האירוע.
אם תפסנו את הילד גונב, מגיבים ומתערבים. אומרים לו להחזיר את שגנב, או להתנצל. אבל לא מחנכים.
תזכרו תמיד: בזמן האירוע עצמו אתם עצבניים אולי המומים. גם הילד נבוך נורא, או נמצא במגננה. זה לא זמן לחנך. אף אחד מהצדדים לא שרוי כעת במצב שקול ונינוח.
הקו המנחה אותנו: להגיב.
ברגע שאנחנו מגיבים, ילדנו מבין כי יש השלכה ראשונית למעשים שלו. שאי אפשר לעבור לסדר היום.
שתי אפשרויות לתגובה מצד הילד
חזרתם הביתה והרוחות עוד טרם נרגעו? אפשר גם להמתין עוד מספר שעות. חשוב נורא ליישם את העיקרון של זמן תגובה וחינוך.
עתה, זו העת לשבת ולדבר על הנושא.
נושיב את הילד, ונגיד בפירוש מה ראינו. נשאל את הילד אם הוא מודע למה שהוא עשה ואם הוא מבין למה זה חמור.
1. הילד מודע למעשיו ומכיר בהם
אם הוא מודע ואומר 'כן, לקחתי זה לא בסדר ואני מתנצל', אני אומר תקבל את זה. אל תגידו לו 'מעכשיו אתקשה להאמין לך' או אמירות כמו 'שקרן' או 'גנב'. היזהרו מאמירות כאלו. זה לא עוזר וזה גם לא נכון. מעידה חד-פעמית לא מעידה על איש דבר.
הילד התנצל? קבלו את התנצלותו, אך הסבירו לו כי אי אפשר שלא לקבל עונש על דבר שכזה. זה יכול להיות למשל שימוש בטלפון, במחשב או ביקור אצל חברים.
2. הילד מכחיש את המעורבות שלו במעשה
אם הילד מכחיש ואומר 'אני לא עשיתי את זה, אתם סתם מחפשים אותי', קודם כל אל תיכנסו איתו למלחמות. זו הדעה שלו, הוא אומר שזה לא הוא.
יכול להיות שהוא מכחיש מתוך בושה ומבוכה, יכול להיות שהוא מפחד מההשלכות.
אולי זה לא באמת הוא כיוון שלא נכחנו במקום? לא נדע זאת במאה אחוז.
אך אם הילד מגיב כך ומרחיק את עצמו מההתנהגות הזו, הגידו לו 'אוקיי, אני ראיתי אחרת / אני חושב אחרת. אבל מה שחשוב הוא: אתה מבין שההתנהגות הזו היא פסולה?'.
אם הילד יגיב שכן, תגידו לו בסדר, והמשיכו לסדר היום.
כלומר מה עשינו פה?
תפסנו את הילד גונב אך הוא הכחיש, ובכל זאת יצרנו פה אקט חינוכי שהוא ייקח איתו הלאה.
וטיפ חשוב: אל תנסו להוכיח את הילד
יש הורים שמספרים לי בהדרכות הוריות כיצד הם הציגו בפני הילד שהכחיש שורה של הוכחות חותכות.
כאן אבקש להדגיש שלא לעשות זאת. גם אם ברור לכם מעל כל צל של ספק כי הילד אכן עשה זאת.
היה לי פעם אפילו הורה שסיפר לי כיצד הוציא חומר ממצלמה כי להציג זאת בפני בנו.
חברים, אל תיכנסו לפינות כאלו. אל תעיבו על מערכת היחסים, אל תהרסו אותה. זכרו שכהורים אתם צריכים להיות כתובת שילדיכם יחושו בנוח לפנות אליה בעת צרה.
מה עושים כאשר מדובר במקרה שחוזר על עצמו?
התנהגות חריגה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, דורשת התייחסות.
קודם כל בתגובה שלנו:
אי אפשר להגיב באותו האופן בדיוק שוב ושוב. או לאיים להגיב אך להבליג שוב ושוב.
צריכות להיות השלכות לאותו המעשה.
אם למשל הלכנו לחנות והילד שוב גנב פריט מסוים, אז התגובה הבאה היא שלא הולכים לעשות איתו יותר קניות לתקופה מסוימת. מוותרים על בילוי שהיה מאוד מהנה עבורו.
תמיד חייבת להיות השלכה למעשים.
הטיפול המתמשך פתוח לדיון:
יכול מאוד להיות שהחרפת התגובה שלנו למעשים, תפסיק את ההתנהגות הפסולה.
מן הצד השני, אם אנחנו רואים כי מדובר בהתנהגות שחוזרת על עצמה שוב ושוב, אפשר וגם חשוב לפנות לעזרה מקצועית נוספת.
במקרים בהם אני חש כי להדרכה הורית אין את הפתרונות הנכונים, אני גם יודע לדייק עם ההורים ולהכווין אותם לאנשי מקצוע שיספקו את המענה הנכון לילד.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, אני מנחה הורים, מוסמך בהדרכה הורית בשיטת מיכל דליות, מנהל חטיבת ביניים ובעל תואר שני בחינוך.
תפסתם את הילד גונב ואינכם יודעים כיצד להגיב? אני מזמין אתכם להתייעץ איתי דרך טופס יצירת הקשר, לכתוב לי בוואטסאפ או ליצור עמי קשר טלפוני ישיר.
ישנם הורים שלדעתם מקרים כגון ילד שגונב כסף מההורים, מסמלים התמודדות עם אתגר קשה וממושך. לעתים תופתעו לגלות, אך השינוי נמצא כבר ממש מעבר לפינה 🙂
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער