חודשיים עם הילדים בבית יכולים ללמד אותנו לא מעט עליהם - ובעיקר על עצמנו כהורים
החופש הגדול נגמר, ואני חושב שמעבר לקייטנות, למסכים, לארטיקים ולמשפט "משעמם לי" ששמענו בערך יום-יום, שעה-שעה, הוא השאיר לנו גם כמה שיעורים חשובים על הורות.
החופש הגדול הוא סוג של מבחן מאמץ למשפחה ;). השגרה משתנה, הילדים נמצאים הרבה יותר בבית, שעות השינה זזות, המסכים הופכים להיות הרבה יותר נוכחים, אחים מבלים יותר זמן ביחד וגם לנו ההורים יש פחות אוויר.
אבל דווקא בגלל זה אני אוהב להסתכל על החופש גם כהזדמנות. להתבונן רגע במה שעברנו. לומר לעצמנו כל הכבוד! זה מגיע לנו בהחלט! וגם.. להסיק כמה וכמה תובנות.
1. ילדים צריכים מסגרת, גם כשהם בחופש
חופש לא אומר שאין גבולות בכלל.
ברור שבקיץ אפשר ללכת לישון קצת יותר מאוחר. ברור שאפשר יותר מסכים, יותר חברים, יותר בילויים ופחות להסתכל על השעון. אני אפילו חושב שחשוב לאפשר את זה.
אבל ילד שקם בלי לדעת פחות או יותר איך נראה היום שלו, מתי אוכלים, מתי יוצאים ומה בכלל קורה היום, עלול מהר מאוד ללכת לאיבוד בתוך החופש.
גם בתוך חופש צריך איזושהי מסגרת. רק מסגרת גמישה יותר.
לא צריך לוח אקסל על המקרר עם משימות מ-08:00 עד 20:00. בכל זאת חופש 🙂. אבל כן חשוב שהילדים ירגישו שיש מבוגר שמנהל את האירוע.
2. שעמום הוא לא מצב חירום
"אבאאא, משעמם לי!"
אני אומר לכם, לפעמים נדמה שהמשפט הזה מפעיל אצלנו ההורים אזעקת חירום.
מיד אנחנו מתחילים להציע: רוצה שנלך לבריכה? אולי חבר? רוצה שנזמין משהו? משחק? יצירה? סרט?
למה בעצם?
ילד שמשעמם לו לא נמצא במצוקה שאנחנו מוכרחים לפתור.
להפך. שעמום הוא לפעמים המקום שממנו מתחילה יצירתיות. פתאום מוציאים משחק שלא נגעו בו שנה, בונים משהו, מתקשרים לחבר או פשוט מוצאים דרך להעסיק את עצמם.
אנחנו לא צוות הבידור של הילדים שלנו.
אפשר בהחלט לומר: "אני מבין שמשעמם לך. תחשוב מה אתה רוצה לעשות".
ולאפשר לו להתמודד.
3. לא כל מריבה בין אחים דורשת שופט
בחופש הגדול האחים נמצאים הרבה יותר ביחד, ולכן באופן טבעי הם גם רבים יותר.
מי ישב מקדימה, מי לקח למי, מי נכנס ראשון למקלחת, מי נגע בשלט ומי "הסתכל עליי מעצבן".
אם נתערב בכל אירוע כזה, אנחנו יכולים להעביר קריירה שלמה כבוררים בבית הדין לענייני אחים.
אבל מעבר לעייפות שלנו, יש כאן משהו חשוב יותר: ילדים צריכים ללמוד לנהל קונפליקטים.
כל עוד אין פגיעה, השפלה או אלימות, אנחנו יכולים לפעמים להישאר בחוץ.
אפשר לומר: "אני סומך עליכם שתמצאו פתרון".
ומה יקרה? לפעמים הם באמת ימצאו.
והיכולת הזאת שווה הרבה יותר מעוד פעם שבה קבענו מי צודק.
4. זמן איכות לא חייב להיות אטרקציה ב-400 שקל
אחת המלכודות של החופש היא התחושה שאנחנו צריכים כל הזמן "לעשות משהו".
פארק מים. סרט. מסעדה. הצגה. לונה פארק. נסיעה. עוד פעילות ועוד אטרקציה.
אין בזה שום דבר רע, כמובן. גם אני אוהב לבלות עם הילדים.
אבל חלק מהרגעים שהילדים זוכרים הם דווקא הרגעים הכי פשוטים.
משחק קלפים בבית. ארוחת ערב שמכינים יחד. ירידה לגינה. הליכה לקנות גלידה. נסיעה שבה מדברים בלי שאף אחד ממהר לשום מקום.
ילדים לא מודדים זמן איכות לפי מחיר הכרטיס. הם מודדים אותו לפי דבר הרבה יותר פשוט: האם באמת היינו איתם באותו הרגע.
5. מסכים הם לא האויב – אבל גם לא הבייביסיטר הקבוע
אי אפשר לדבר על החופש הגדול בלי לדבר על מסכים.
וכן, זמן המסך עולה.
אני חושב שהמלחמה הבלתי פוסקת במסכים היא לא בהכרח הדרך הנכונה. המסך הוא חלק מהחיים של הילדים שלנו, בדיוק כפי שהוא חלק משמעותי מאוד מהחיים שלנו.
אבל יש הבדל בין לאפשר יותר זמן מסך בחופש לבין מצב שבו הילד מתעורר למסך, אוכל מול מסך, מבלה את כל אחר הצהריים במסך ונרדם כשהטלפון ביד.
מה עושים?
קובעים מראש פחות או יותר מתי המסכים נכנסים לתמונה.
מייצרים גם חלקים ביום שבהם המסך פשוט לא נמצא.
מציעים חלופות – חברים, יציאה, פעילות משפחתית.
ובעיקר – בודקים גם את עצמנו.
כי קשה מאוד להגיד לילד "די עם הטלפון", כשאנחנו אומרים את זה תוך כדי שאנחנו מסתכלים בוואטסאפ.
6. כשאנחנו רגועים יותר – גם הילדים רגועים יותר
החופש הגדול מזכיר לנו עד כמה ההתנהגות שלנו משפיעה על הילדים.
ילד שמתנגד לצאת מהבית ואנחנו מתחילים לצעוק – כנראה לא יהפוך בתוך שנייה לילד רגוע ושיתופי.
ילדה שמתעצבנת ואנחנו מתעצבנים עליה בחזרה – עכשיו פשוט יש שני אנשים עצבניים בבית.
הרבה פעמים אנחנו מחפשים את הדרך לגרום לילד להשתנות.
אבל אני חוזר שוב ושוב לאותו עיקרון: קודם כל תבדקו מה אתם יכולים לשנות בתגובה שלכם.
זה לא אומר לוותר.
אפשר להיות נחושים מאוד בלי לצעוק.
אפשר להציב גבול בלי להפוך אותו למלחמה.
ובחופש, כשכולנו הרבה יותר זמן ביחד, רואים את זה בצורה מאוד ברורה.
7. כדאי לבחור את המלחמות שלנו
בחופש אפשר פתאום למצוא את עצמנו רבים עם הילדים על כל דבר.
שעת השינה. החדר. האוכל. המסך. המקלחת. הבגדים. היציאה. החזרה. הכלים בכיור.
בסוף היום כולם מותשים.
אז אחת השאלות הכי חשובות שאני מציע להורים לשאול את עצמם היא:
האם זה באמת חשוב לי?
יש דברים שהם קווים אדומים. בטיחות, כבוד בבית, אלימות – כאן אנחנו ברורים.
אבל האם ילד בחופש חייב ללכת לישון בדיוק באותה שעה כמו ביום לימודים? כנראה שלא.
האם יקרה משהו אם פעם אחת הוא יאכל ארוחת ערב קצת מאוחר יותר? גם כנראה שלא.
ככל שאנחנו יודעים טוב יותר על מה אנחנו מתעקשים, כך גם הילדים יודעים מתי אנחנו באמת מתכוונים לזה.
8. ילדים מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו עושים בשבילם
עוד דבר שרואים בחופש הוא כמה שירותים אנחנו נותנים לילדים שלנו בלי לשים לב.
אנחנו מכינים, מסדרים, מביאים, מפנים, מזכירים, מחפשים את הכפכפים שהם בעצמם זרקו איפשהו לפני שלוש שעות.
אין בעיה, תפנקו אותם. תנו להם. אבל אחר כך אל תתלוננו שהם לא עצמאיים!
נכון, יש פה לפעמים פרדוקס קטן.
רוצים ילד עצמאי? צריך לאפשר לו לעשות דברים בעצמו.
שיכין לעצמו משהו פשוט לאכול בהתאם לגילו. שיסדר אחרי עצמו. שיכין תיק לבריכה. שייקח אחריות על הדברים שלו.
יכול להיות שזה ייקח לו יותר זמן.
יכול להיות שהוא יעשה את זה פחות טוב מאתנו.
אבל זו בדיוק הדרך שבה לומדים.
9. היחסים שלנו עם הילדים חשובים יותר מהמשמעת
אני מאוד מאמין בגבולות. ילד צריך לדעת איפה הגבול עובר.
אבל החופש הגדול הזכיר לי שוב משהו שאני אומר להורים הרבה: הרבה יותר קל להציב גבולות כשיש מערכת יחסים טובה.
אם כל האינטראקציה שלנו עם הילד היא:
"תסדר."
"תכבה."
"בוא כבר."
"כמה פעמים צריך להגיד לך?"
אז קשה מאוד לצפות שהוא ירצה לשתף איתנו פעולה.
צריך גם לצחוק איתו. לשחק איתו. להתעניין באמת במה שהוא אוהב. לשמוע את הסיפור הארוך מאוד על משחק המחשב שאין לנו מושג מי נגד מי בו.
דווקא מהמקום הזה נבנית הסמכות שלנו.
לא מתוך פחד.
מתוך קשר.
10. בסוף, החופש הגדול הוא גם תזכורת שהילדים גדלים
אחרי כל הקיטורים שלנו על אוגוסט, יש כאן גם אמת קצת מרגשת.
עוד חופש נגמר.
והילד שהיה איתנו בחופש הזה כבר לא יהיה בדיוק אותו הילד בחופש הבא.
בשנה הבאה הוא אולי כבר לא ירצה שנבוא איתו לבריכה. אולי יעדיף חברים. אולי ייסע לבד. אולי המתבגרת שכמעט לא יצאה השנה מהחדר כבר תהיה בעולם אחר לגמרי.
אנחנו כל הזמן עסוקים בלצלוח את היום.
מתי מתחילה הקייטנה? מי לוקח? מה אוכלים? מה עושים מחר?
ולפעמים שוכחים להסתכל רגע על הילדים עצמם.
הם גדלים לנו מול העיניים.
אז מה אני לוקח איתי מהחופש הזה?
אני לוקח איתי בעיקר את ההבנה שהורות טובה היא לא הורות שבה הכל עובד לפי התכנון.
הילדים יריבו.
הם יהיו יותר מדי במסכים לפעמים.
הם ישתעממו.
אנחנו נתעצבן.
וכן, יהיו גם ימים שבערב נשב על הספה ונשאל את עצמנו איך נשארו עוד שלושה שבועות לחופש.
אבל התפקיד שלנו הוא לא לייצר לילדים חופש מושלם.
התפקיד שלנו הוא להנהיג את הבית, לדעת איפה אפשר לשחרר ואיפה חשוב לעמוד על שלנו, לתת לילדים להתמודד, ובעיקר לשמור על מערכת היחסים איתם.
ועכשיו חוזרים לשגרה.
גם היא כנראה לא תהיה מושלמת.
וטוב שכך.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער