המתבגר ואני - יחסי הורה ומתבגר
אני אמנם הורה לילדים ולא לבני נוער (לפחות נכון לכתיבת שורות אלו), אך כמנהל חטיבת ביניים וכיום סגן מנהל עם תפקידים שונים במערכת החינוך, אני יכול לספר לכם שאני חי ונושם את גיל ההתבגרות בעצימות מאוד גבוהה.
ואפתח את המאמר הזה דווקא באמרה שאני מאוד מאמין בה, ושתשפר קצת את מצב הרוח שייתכן שנכנסתם עמו אל המאמר שלי: מערכת היחסים הכי משמעותית ומהנה עבור הורים, לדעתי, היא זו שבגיל ההתבגרות.
ואני אסביר:
הרבה יגידו לי: ילדים גדולים = צרות גדולות, או שיאמרו שמדובר בגיל הכי קשה שיש.
אם נעבוד על כך ונשפר את מערכת היחסים הזאת, אני יכול להבטיח לכם בפה מלא, שזאת תהיה גם מערכת היחסים הכי יפה שיש.
נערים ונערות נמצאים בגיל מאוד מבלבל, בגיל שמביא איתו אתגרים ומהמורות; הם משתנים, הגוף משתנה, שיער שפתאום צומח במקומות לא בהכרח נעימים, קול משתנה, עיסוק תכוף במראה החיצוני, עיסוק תכוף בחיי החברה יותר מאיי פעם.
זה גיל מאוד מבלבל, ואין כיף גדול יותר מכך שהילד שלנו בא ומתייעץ איתנו. זה גם כיף, וזה גם חשוב; היכולת לכוון אותו, לשמוע אותו, להשתתף איתו בדילמות ובבלבול. זו הזדמנות פז לדעת מה עובר עליו בעולמו הפרטי, לעצב אותו בעצות ובערכים.
אני פותח במילים אלו, ואומר לכם: אתם יכולים לשפר את מערכת היחסים. גם כשזה נראה כרגע רחוק מן המציאות, גם אם המתבגר או המתבגרת נוהגים ביחס מזלזל כלפיכם – זה אפשרי וזה בר-תיקון.
איך עושים את זה? אתחיל קודם במה לא עושים
למרבה הצער, אנחנו כהורים לעתים 'מפספסים' את ההזדמנות בתוך האווירה הסוערת הזו, ומבלי שאנחנו מתכוונים או מודעים לכך, מעכירים את מערכת היחסים.
חשוב לי לומר כל העת: זה לא מאמר שמאשים אתכם חלילה במשהו. זה פשוט נוהג שרבים מן ההורים נוקטים בו ללא שום כוונה רעה. הכל בא מאהבה גדולה.
רוב ההורים, במרבית הזמן בגיל ההתבגרות, מדברים עם ילדיהם סביב נושאים של לימודים וסדר: 'למה לא עשית', 'למה לא סידרת', 'למה לא לקחת', 'למה אתה לא עוזר', 'למה אתה לא קם בזמן' ועוד.
מבלי שאנחנו שמים לב, אנחנו מתעניינים רק בנושאים מאוד צרים, מאוד לא אישיים ושנוגעים לעולמם הפנימי של ילדינו. הופכים למעין שוטרים שרק מפקחים על הנעשה בבית ובבית הספר.
היו לי מתבגרים בחטיבה שבה אני עובד שממש אמרו לי 'את ההורים שלי רק מעניינים הציונים שלי'. היו לי הורים שבאו אלי לקליניקה וסיפרו לי: 'אני מוצא את עצמי רק נותן הוראות כל היום'.
כאחד שחווה את שני הצדדים, אני מרגיש שמטרת המאמר שלי כאן היא להצליח לעזור לכם לגשר על הפערים 🙂
מה כן עושים? משפרים את היחסים
מה שנקרא… לא אמרתי כלום. לשפר את היחסים עם המתבגר/ת. קלי קלות? וודאי שלא, אבל וזה אבל גדול – ייתכן שזה גם לא יהיה כה מאתגר כמו שאתם אולי חושבים.
ישנם שני סודות עיקריים להצלחה במערכת היחסים עם המתבגר/ת:
- זמן איכות אמיתי עם הילד (להכין שיעורי בית ביחד ממש לא נחשב)
- קובעים גבולות גזרה בוררים
1. טיפוח זמן איכות אמיתי עם הילד
אני תמיד תמיד אומר להורים למתבגרים: טיפוח מערכת היחסים שלכם עם הילד/ה היא המפתח להצלחה.
תקבעו לעצמכם ממש זמן ביומן, משבצת שבה אתם מבלים עם המתבגר או המתבגרת. אבל כשאני אומר מבלים, אני מתכוון מבלים.
זה שמוקדש למה שהמתבגרים שלכם אוהבים. זמן שאתם לא מדברים איתם על בית הספר, לא על לימודים, לא על מבחנים. אתם קשובים להם, אתם מתעניינים בהם. לא מזלזלים בטיק טוק, לא מזלזלים בטרנדים, לא נוזפים.
פשוט מבלים איתם.
זו יכולה להיות מסעדה ביחד, זה יכול להיות שופינג, משחק באולינג, סדנת בישול – תבחרו את מה שמעניין אותם.
אם הילד אוהב מכוניות, קחו אותו לתערוכת רכבים למשל.
בזמן האיכות הזה מתרחש קסם; כי הילד רואה אותנו צוחקים, עושים משהו ביחד, מבלים. הוא חווה אותנו, אנחנו חווים אותו. מקדישים זמן ומתקשרים אחד עם השני.
אני מבטיח לכם שהמתבגר או המתבגרת שלכם מרגישים את אותה התחושה שאתם מרגישים. ואם לכם כיף, תדעו שגם להם כיף אתכם.
מתבגרים שיש לנו איתם מערכת יחסים טובה, יהיו קשובים יותר ויהיו נכונים להתפשר ולמצוא את עמק השווה.
2. קובעים גבולות גזרה ברורים
עד כה הכל היה נשמע ורוד ונחמד, אבל מה קורה כאשר המתבגר חוצה את הקווים?
בהורות לעתים אנחנו צריכים פחות לדבר ויותר מעשים.
אנחנו חייבים לקבוע את התגובות שלנו מראש. להבין במדויק מהם הקווים האדומים שלנו, וכיצד נגיב בעת הצורך.
להורים שמגיעים אלי לקליניקה ומביעים חשש אני תמיד נוהג לומר: כמו שיש לילד זכויות בבית, יש גם חובות. זאת זכותכם לדרוש מהילד.
זכותכם לדרוש להגיע לבית הספר, זכותכם לדרוש לקחת את האח הקטן מהגן, זכותכם לבקש מהנער או הנערה שיקדישו זמן למידה לקראת מבחנים, זכותכם לדרוש לעזור לפנות כלים מהמדיח או לבצע מטלות בית אחרות.
תקבעו בדיוק מה אתם רוצים לבקש מהמתבגר/ת, וגם מה תהיה התגובה / ההשלכה במידה והדבר הזה לא יקרה.
לדוגמה:
אני דרשתי מהמתבגר שלי שיאסוף את אחותו מהגן כי זה עוזר לי ואני לא יכול לצאת מהעבודה מוקדם. אני אבקש את זה מהמתבגר ואסביר לו שמעתה הוא יעזור במטלות ובהן איסוף אחותו הקטנה מהגן. אם זה לא יקרה, אז בערב או בשישי הוא לא יוכל לצאת עם חברים.
החלטנו? הודענו? מבצעים.
כמה דגשים שיעשו לכם סדר:
- מחליטים מראש על המטלות
- מחליטים מראש מה יהיו ההשלכות
- מודיעים למתבגר לא בזמן אמת, אלא מראש – שמעתה דברים יתקיימו בצורה אחרת. ואם משהו לא יבוצע אז מה תהיה ההשלכה. מודיעים בזמן נוח ונינוח. לא בזמן מריבה.
- מגיע רגע האמת: עומדים מאחורי מה שאומרים.
יש ערך ליחסים, יש ערך למעשים
אין לי בעיה שמתבגר ינהל משא ומתן על ההשלכות ועל המטלות. כל עוד בסוף אתם הם אלו שקובעים. כל עוד המצב הוא בשליטה שלכם.
אבל בו-זמנית, תזכרו לטפח את היחסים. זה חשוב יותר מהכל.
תכירו בערך העצום שטמון בטיפוח היחסים עם המתבגרים שלכם.
תכירו גם בערך העצום שיש למעשים שלכם. לאופן שבו אתם מגיבים בזמן אמת.
עליתם על הנוסחה הזאת? אני מבטיח לכם שאתם תראו את השינוי מתחולל. אין כאן קסמים, וזה יקרה בהדרגה. אבל – זה כבר בתהליך. זה כבר קורה.
אודותיי
שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים, יועץ שינה, בעל תואר שני בחינוך, בעברי כיהנתי כמנהל חטיבת ביניים וכיום כסגן מנהל (מודה ומתוודה שיותר נחמד להיות סגן מנהל).
אני מזמין אתכם להתייעץ איתי בכל שאלה, ואם אתם חשים שהמתבגר או המתבגרת מזלזלים בכם כהורים, אז השינוי כבר מעבר לפינה. פשוט צריך להתכוונן ולנקוט בגישה הנכונה.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער