המסגרת הבית-ספרית הנוקשה הקשתה על הילד
ברבים מן המקרים שאני חולק אתכם או במדריכים שאני מפרסם, אני מדגים איך אפשר לפתור את הבעיה ולהתגבר על הקושי. אבל זה לא תמיד נכון והמציאות איננה שחור ולבן. לפעמים צריך גם לדעת לחשוב אחרת, ובדיוק לשם כך כתבתי על המקרה הבא.
באו אלי זוג הורים לילד בכיתה ח'. הילד קיבל הערות בשנה השנייה שלו בחטיבת הביניים, כאשר ההורים סיפרו לי שכבר בשנה הראשונה הם הבינו עד כמה המסגרת של אותה חטיבת ביניים היא מאוד-מאוד נוקשה.
בעוד שבכיתה ז' הילד עוד הקפיד ללמוד, הרי שבכיתה ח' הוא הפסיק לחלוטין וקיבל הערות על תפקוד לימודי לקוי שוב ושוב.
שאלתי את ההורים קודם כל – מה הכוונה? מה הוא לא עושה?
התברר שהוא אפילו לא מוציא את המחברות. מגיע לכיתה ושם את הראש על השולחן. פשוט לא עושה כלום.
המשכתי לברר את נסיבות המקרה, והאמא אמרה לי שרק לפני מבחנים היא יושבת איתו, אך מתארת שזה עולה לה בהרבה דם, יזע ודמעות. נקודת האור החיובית הייתה שמאמציה עוזרים לבן להוציא ציונים סבירים סביב ה-70.
היא אפילו סיפרה עד כמה הם מנסים לתגמל אותו ולהציע לו ממש ברמה היומית דמי כיס, על-מנת שילמד. בשלב מסוים זה עבד, אך בשלב אחר זה הפסיק להשפיע.
עתה זוג ההורים הגיע אלי כיוון שבבית הספר הודיעו להם כי הצוות החינוכי מעוניין שבנם יעבור לבית ספר אחר. שהוא איננו מתאים למסגרת הבית-ספרית הנוכחית.
ההורים התלבטו: מה לעשות? האם להמשיך לשנה נוספת ואז לעבור לתיכון? או שמא לעבור כבר עכשיו? כמה עליהם ללחוץ בבית? מה הדבר הכי נכון עבורם?
ההורים היו מודאגים ועצובים על היחסים העכורים עם בנם
ההורים המשיכו ותיארו לי ש-90% מהזמן בבית סובב סביב הלימודים. החל מן הקימה בבוקר ועד הגיעו של הלילה.
הילד גם עלה לוועדת התמדה מול העירייה, וההורים פשוט נלחמו על כך בשיניים. עשו הכל כדי שבנם ילמד.
השיחה השנייה עם ההורים הייתה מאוד נוגעת, כיוון שלא דיברנו על בית הספר, אלא על היחסים עם המתבגר. מהר מאוד הבנתי שהיחסים עם בנם כמעט והתנתקו.
התכווצה לי הבטן כאשר ביקשתי מההורים שיצאו עם בנם לאנשהו, מה שנקרא זמן איכות שלהם עם ילדם (כמו חוויה של בישול, או מסעדה, או סרט, או תערוכת רכבים), והאבא ענה לי:
"אני לא יודע אם הוא ירצה לעשות את זה איתי".
הייתה רתיעה מאוד גדולה.
ההורים שיתפו אותי כמה הם התרחקו, וכמה הם מפחדים אפילו להיות לבד עם הילד שלהם כיוון שהם לא יודעים על מה לדבר איתו.
זו האחריות שלנו כהורים לפעול
ההורים הללו באו אלי כי הם הבינו זאת, אבל אני פונה גם אליכם הקוראים – אם המצב הגיע לכאן, זאת האחריות שלכם לפעול. לא של ילדיכם. טוב שהגעתם לכאן, וחשוב לבחון מה עושים ולעשות.
אין פה אשמים.
שמעית את האכזבה של האב, שסיפר לי כיצד היה לו ולבנו תחביב משותף לרכב על אופניים. הם השקיעו בו הרבה כסף ורכבו יחד על אופניים. האב תיאר לי שממש לאחר מכן, הילד פשוט הפסיק. החליט שלא בא לו יותר.
האב התאכזב מאוד, ואפילו אמר לי כמה הוא נפגע מכך. "למה הוא לא רוצה להיות איתי יותר?" הייתה שאלה שנזרקה אל חלל החדר.
המפגש הזה מאוד זכור לי כי בסופו של דבר, שמעתי כמה הקשר הזה היה חשוב לאב, וכמה הוא כואב את המצב הנוכחי.
אם כך מה עשינו?
אתחיל עם בית הספר.
לאחר שהתרשמתי מן הנסיבות הקיימות, ושמעתי את הלבטים הרבים של ההורים, אמרתי להם שכהורים היחסים שלנו עם ילדינו חשובים יותר מלימודים. ואת זה רבותיי, אני כותב לכם כמנהל חטיבת ביניים.
לא ראיתי סיבה להילחם על בית הספר הנוכחי, ואמרתי להורים שזה בסדר גמור לחפש מסגרת בית-ספרית פחות נוקשה ושתתאים יותר לילדם.
במישור הבית-ספרי, בחרנו להרפות את הכעס סביב הלימודים, להציע לילד לעזוב את בית הספר ולעבור לבית הספר אחר. הוא לא התנגד, ויחד עם הקב"סית שאמונה על ילדים שאינם מסתדרים במסגרת מסוימת, בחרנו את בתי הספר שכן יכולים להתאים לו.
ההורים הלכו יחד עם בנם ובחרו ביחד איתו את בית הספר.
במישור היחסים בין ההורים לילדים, ייעצתי לאב 'לחזר' מעט אחר בנו, לבחון יחד איתו מה הוא אוהב, ואפילו להציע שוב פעם, לרכב על אופניים. לומר לבן אנחנו רוצים להיות איתך, לא משנה מה התחביב ולא משנה מה עושים.
ככל שהלחץ בבית ירד, וככל שהאווירה בבית התנקתה, כך נוצרה קרקע פורייה לאחדות משפחתית, למטרה משותפת. לבילוי בנעימים ולו אפילו בזמן צפייה בטלוויזיה.
התוצאה
הסיפור היה משמעותי.
ההורים החליטו יחד עם בנם, מה הם דורשים ממנו עד סוף השנה. היו שני מקצועות שם הוחלט שהוא ישים את הדגש. אני יכול לספר לכם שהפחתת הלחץ סביב נושא הלימודים אפילו עזרה לבנם להתמיד ולהשקיע.
מתסכול ונפרדות, יצרנו מקום של אחדות ומטרה משותפת, וזה היה מדהים לראות ולהיות שותף בתהליך.
האב והבן אפילו חזרו לרכב על אופניים יחד, שזאת תוצאה שיכולתי לבקש רק בסרטים הכי קיטשיים. והנה – המציאות גם היא יודעת לספק סוף טוב.
ומה?
בואו לא נשכח שהחלטנו שכן לוותר על בית הספר הקיים. על-פניו ויתרנו לא? התוצאה מדברת בפני עצמה.
המציאות איננה שחור ולבן.
ובכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם לדבר איתי,
רון שמעוני, מומחה הדרכת הורים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער