החלטתם לעבור לגור יחד, אבל איך מחברים בין הילדים, הבתים וההרגלים בלי להפוך את החיים למאבק יומיומי?
הקמת בית משותף בפרק ב׳ יכולה להיות התחלה מרגשת וטובה, אבל כדי שהיא תצליח, הילדים צריכים לפגוש הורים שיודעים לאן הם הולכים.
נתחיל דווקא במקום הטוב. נפרדתם מבני הזוג הקודמים, עברתם תהליך, התפתחתם והכרתם בני זוג חדשים שאתם אוהבים. אחרי תקופה מסוימת אתם מחליטים להתקדם לשלב הבא ולעבור לגור יחד.
אלא שכאן אתם לא מחברים רק שני אנשים. אתם מחברים בין שני בתים, שני סיפורי חיים, הרגלים שונים ולעיתים גם ילדים משני הצדדים.
פתאום עולות שאלות שלא תמיד חשבנו עליהן קודם: איך הילדים שלי יסתדרו עם הילדים שלה? איך אני אמור להתנהל מול הילד של בן הזוג? מי קובע את הכללים בבית? ומה עושים אם אחד הילדים מתנגד לכל המהלך?
אם נוריד את זה למציאות, איחוד משפחות בפרק ב׳ לא תמיד נראה כמו משפחת בריידי. לפעמים הוא כולל ארבע מברשות שיניים חדשות, ויכוח על המקלחת ומישהו שתפס למתבגרת את המקום הקבוע על הספה 🙂.
זה טבעי. אבל בהחלט אפשר לעשות את זה נכון.
לפני שמדברים עם הילדים, הדברים צריכים להיות ברורים לכם
אני מתחיל דווקא במקום הטכני.
לפני שאתם מודיעים לילדים שעוברים לגור יחד, אתם צריכים להבין בעצמכם איך החיים המשותפים אמורים להיראות. לא באופן כללי ולא בערך. ממש בפועל.
אני שואל זוגות שמגיעים אליי: אתם יודעים כבר איפה אתם רוצים לגור? באיזה בית? מתי הילדים של כל אחד נמצאים בבית? איפה כל ילד ישן? ומה אמור לקרות בשגרה?
התרחישים יכולים להיות שונים מאוד.
נניח שבן זוג עובר לגור בביתה של בת הזוג, ולה יש שני ילדים שחיים איתה באופן קבוע. הילדים שלו, לעומת זאת, חיים עם אמם ומגיעים פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
זה סיפור אחד.
אם הילדים שלו גרים איתו ומגיעים גם הם לבית החדש באופן קבוע, זה כבר סיפור אחר לחלוטין. ואם הם מתגוררים בעיר אחרת ומגיעים רק לביקורים בלי לישון בבית, גם כאן השגרה תיראה אחרת.
אין תרחיש טוב יותר או טוב פחות. השאלה הראשונה היא מה אתם רוצים ואיך אתם החלטתם שהמשפחה החדשה שלכם תתנהל.
5 שאלות שחשוב לענות עליהן לפני המעבר
נבין מה צריך להיות ברור עוד לפני שמתחילים לארוז ארגזים:
- באיזה בית הולכים לגור? האם עוברים לבית קיים של אחד מבני הזוג או לבית חדש ששייך, לפחות בתחושה, לכולם?
- מתי כל אחד מהילדים נמצא בבית? חשוב להבין איך ייראה השבוע, מי מגיע באמצע השבוע ומה קורה בסופי השבוע.
- איפה כל ילד ישן? גם ילד שמגיע רק פעמיים בשבוע צריך לדעת שיש לו מקום ברור בבית ולא להרגיש שהוא אורח זמני.
- איך תיראה השגרה היומיומית? מי אוסף מהחוגים, מי נמצא בבית בשעות אחר הצהריים ומה קורה בארוחות, במקלחות ובשעות השינה?
- אילו כללים יהיו בבית המשותף? לפני שמבקשים מהילדים לכבד את הכללים, שני בני הזוג צריכים להסכים מה הם בכלל.
הדברים האלו אולי נשמעים קטנים וטכניים, אבל עבור ילדים הם משמעותיים מאוד. ילדים רוצים לדעת איפה הם ישנים, מי יאסוף אותם ומתי הם יהיו עם אבא או עם אמא.
ככל שהתמונה ברורה יותר לכם, כך תוכלו להעביר אותה לילדים בצורה רגועה ובטוחה יותר.
אל תבקשו מהילדים להחליט עבורכם
אני אומר את זה בצורה ברורה: אתם לא צריכים לבקש מהילדים רשות לעבור לגור יחד.
כמובן שצריך לשמוע אותם, להתייחס לרגשות שלהם ולתת מקום לקושי. אבל ההחלטה על הקמת הבית המשותף היא החלטה של המבוגרים.
לפעמים הורים כל כך עסוקים בשאלה מה יהיה הכי טוב עבור הילדים, עד שהם מתחילים לעקם את כל ההחלטה כדי שאף ילד לא יכעס, לא יתאכזב ולא יתנגד.
אבל אי אפשר לבנות בית חדש כשההורים עצמם אינם בטוחים בהחלטה שלהם.
קודם כול תשאלו את עצמכם: מה אנחנו רוצים? איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו ייראו? מה החלטנו כזוג?
אחרי שהחלטתם והדברים ברורים לכם, תוכלו להציג אותם לילדים. לא בהתנצלות, לא בתחנונים ולא כשאלה פתוחה, אלא בצורה רגועה ומכבדת.
אפשר לומר: החלטנו לעבור לגור יחד. אנחנו יודעים שזה שינוי גדול, ואנחנו נדאג שיהיה לכל אחד מכם מקום בבית
תנו לילדים זמן להסתגל למציאות החדשה
גם אם הילדים כבר מכירים זה את זה, וגם אם הם אפילו מסתדרים מצוין במפגשים משפחתיים, מגורים משותפים הם דבר אחר.
להיפגש לארוחת ערב או לצאת יחד לטיול זה נחמד. לחלוק בית, מקלחת, שלט של הטלוויזיה ומרחב אישי, זה כבר מבחן קצת יותר רציני.
פתאום המתבגרת מגלה שמישהו אחר נמצא במקלחת כשהיא רוצה להיכנס. ילד שהיה רגיל להיות לבד עם אבא מגלה שעכשיו יש עוד ילדים בבית. ילד אחר מרגיש שנכנסו לו לחדר, לחפצים או לשגרה.
בתקופה הראשונה יכולות להיות תגובות של כעס, חוצפה, התרחקות או התנגדות.
המקום שלנו כהורים הוא להבין שיש כאן תקופת הסתגלות.
אפשר להיות מעט גמישים יותר. אפשר להבין שהתגובה של הילד לא בהכרח אומרת שהוא דוחה את בן הזוג או את המשפחה החדשה. לפעמים פשוט קשה לו.
עם זאת, ואני מדגיש את זה, גמישות אינה אומרת שאין גבולות.
הילדים לא חייבים לאהוב את ההחלטה, אבל הם צריכים לכבד אותה
כאן אנחנו מגיעים לנקודה חשובה מאוד: כבוד.
הילדים יכולים לכעוס. הם יכולים להתאכזב. הם יכולים לומר שקשה להם ושהיו מעדיפים שהמציאות תיראה אחרת.
כל הרגשות האלו לגיטימיים.
אבל הם עדיין צריכים לכבד את ההחלטה שלכם ואת האנשים שחיים בבית.
התפקיד שלנו הוא להעביר את הגבול הזה בצורה ברורה. אנחנו לא מבקשים שוב ושוב: "תהיי סבלנית", "תנסה להיות נחמד", "בבקשה תכבדו אותנו".
אנחנו מגדירים מה מקובל ומה לא מקובל.
אפשר לומר לילד: אני מבין שקשה לך שיש עכשיו עוד אנשים בבית. מותר לך לכעוס ומותר לך לדבר על זה, אבל אסור לדבר בצורה פוגעת או מזלזלת.
אם קבענו גבול, צריכה להיות גם השלכה ברורה למקרה שהגבול אינו נשמר. לא מתוך נקמה ולא מתוך כעס, אלא כדי שהילד יבין שלהתנהגות שלו יש משמעות.
וזה נכון לכל הילדים בבית. לא רק לילדים של בן הזוג ולא רק לילדים שלנו. בית משותף זקוק לכללים משותפים.
דווקא עכשיו צריך להגדיל את הזמן האישי עם הילדים
אחת הטעויות שהורים עלולים לעשות אחרי המעבר היא להשקיע את כל האנרגיה ביצירת המשפחה החדשה, ולשכוח שהילד עדיין צריך את הקשר האישי שהיה לו עם ההורה שלו.
אם אני יודע שלילד שלי קשה להתמודד עם המעבר, אני צריך להגדיל את הזמן האישי שלי איתו.
זמן איכות הוא לא שיחה שבה אני מושיב את הילד ושואל אותו במשך ארבעים דקות: "נו, איך אתה מרגיש עם כל מה שקורה?". זו לא חקירה, וגם לא נאום על כמה כולנו צריכים להסתדר.
זמן איכות הוא זמן שבו רק אני והוא נמצאים יחד בחוויה.
אפשר ללכת לסרט, לצאת לאכול משהו, לעשות פעילות שאנחנו אוהבים או לנסות דבר חדש כמו סדנת בישול. העיקר שהילד ירגיש שהקשר ביניכם לא נעלם ושלא החליפו אותו במשפחה חדשה.
אני אומר לכם, לפעמים שעה טובה שבה אנחנו פשוט נמצאים עם הילד עושה יותר מעשר שיחות ארוכות על רגשות.
הילד צריך להבין שהמשפחה מתרחבת, אבל המקום שלו אצלכם נשאר.
אל תשאירו את ההורה השני מחוץ לתמונה
הנקודה האחרונה מחזירה אותנו למשפחה שממנה הגענו.
עברתם לגור עם בן או בת זוג חדשים, אבל ההורה השני של הילדים עדיין חלק משמעותי בחייהם. הוא מכיר אותם, נמצא איתם ומקבל מהם מידע שאתם לא תמיד מקבלים.
לכן חשוב לשתף את ההורה השני במהלך.
לא לבקש רשות ולא לאפשר לו לנהל את הבית החדש שלכם, אלא לעדכן ולשתף. להסביר שעומד להתרחש מעבר, איך השגרה צפויה להיראות ומה הילדים עומדים לחוות.
לפעמים הילד יספר לאמא שלו דברים שלא יספר לאבא. לפעמים הוא יתנהג בצורה מסוימת בבית אחד ובצורה אחרת בבית השני. המידע שעובר בין ההורים יכול לעזור להבין מה עובר עליו.
אפשר לשאול: איך הוא אצלך מאז המעבר? היא מדברת על משהו? שמת לב לשינוי בהתנהגות?
זוהי לא חדירה לפרטיות ולא ניסיון לשלוט. זוהי רגישות הורית.
במידת הצורך אפשר לקבל מידע גם מן המסגרות החינוכיות. לבדוק אם חל שינוי בהתנהגות, במצב הרוח או ביחסים החברתיים.
ככל שהמבוגרים סביב הילד יהיו קשובים יותר, כך יהיה קל יותר לזהות קושי ולעזור לו בזמן.
אל תפחדו לבחור גם בעצמכם
אני מאוד מעריך הורים שמסוגלים לשים גם את עצמם במרכז.
לפעמים אנחנו כהורים מרגישים שכל החלטה שאנחנו מקבלים חייבת להתבסס רק על הילדים. אבל גם לילדים חשוב לראות שאבא ואמא הם בני אדם. שיש להם רצונות, אהבה וחיים משלהם.
זה מודלינג חשוב.
אתם יכולים לומר: אני אבא, אני אמא, אני אוהב אתכם, ואני גם בוחר לבנות לעצמי זוגיות וחיים שטוב לי בהם.
האם יהיו חששות? בוודאי. האם יהיו תקופות פחות פשוטות? כנראה שכן. אין צורך להעמיד פנים שהכול קל.
אבל אל תיתנו לחשש למנוע מכם את המהלך.
תעשו אותו נכון. תחליטו, תתכוננו, תתנו לילדים זמן, תשמרו על הגבולות ותמשיכו להזכיר להם במעשים שהמקום שלהם אצלכם לא הש
הבית אולי חדש, ההרכב המשפחתי אולי שונה, אבל הביטחון של הילדים מתחיל באותה נקודה מוכרת: הורים ברורים, רגועים ואוהבים שיודעים להוביל את המשפחה שלהם.
עשוי לעניין אתכם: הדרכת הורים להורים גרושים
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער