איך לזכות בחיבה של הילד/ה של בן/בת הזוג?
נכנסתם למשפחה בפרק ב׳ והילד אומר לכם "אתה לא אבא שלי" או "אני לא סובל אותך"? דווקא כאן חשוב לא להילחם על האהבה שלו
אי אפשר לגרום לילד של בן או בת הזוג לאהוב אותנו. כן אפשר ליצור איתו, לאט ובהתמדה, מערכת יחסים שתיתן לאהבה ולקרבה מקום לצמוח.
אני רוצה להתחיל ממשפט שאני חושב שחשוב לשמוע: אל תיבהלו מכל דבר שהילדים אומרים לכם.
אין כמעט הורה שלא שמע מהילד שלו בשלב כזה או אחר משפטים כמו "אני שונא אותך", "איזו אמא רעה את", "אני לא סובל את הבית הזה", "למה אתה לא כמו אבא של…" או פשוט "תעזבו אותי".
בפרק ב׳ זה יכול לקבל עוד שכבה.
פתאום הילד של בת הזוג אומר לכם: "אתה לא אבא שלי". או הילדה של בן הזוג זורקת: "את לא אמא שלי ואת לא תגידי לי מה לעשות".
זה יכול לפגוע. בוודאי אם השקעתם, ניסיתם להתקרב ואתם באמת רוצים שיהיה טוב.
בכללי, אתם וודאי מרגישים בעמדה פגיעה מאוד. וזה הגיוני.
חשוב לי לומר שהרבה פעמים המשפט הזה לא נאמר כי הילד ישב בחדר, עשה חשבון נפש והגיע למסקנה שהוא לא אוהב אתכם. הוא כועס. הוא מתוסכל. הוא רוצה לעורר תגובה.
ופה בדיוק חשוב שלא נגיב מהבטן.
"אתה לא אבא שלי", ותראו, הוא אפילו צודק
אני אומר את זה בצורה הכי פשוטה: אם הילד של בת הזוג אומר לכם "אתה לא אבא שלי", אז נכון. אתם באמת לא אבא שלו.
וזה בסדר.
אתם גם לא צריכים להתחרות באבא שלו, להחליף אותו או להוכיח לילד שאתם יכולים להיות אבא טוב יותר.
אותו הדבר כמובן כשמדובר בבת זוג שנכנסת לחיים של ילדים שאמא שלהם נמצאת בחייהם.
המטרה היא לא להחליף את ההורה השני.
המטרה היא לבנות מערכת יחסים נוספת.
מערכת יחסים שבה הילד יידע שאתם מבוגר משמעותי בחיים שלו. שאתם שם בשבילו. שאתם רואים אותו, מתעניינים בו ושאם יום אחד הוא יצטרך משהו, תהיה לו עוד כתובת בטוחה לפנות אליה.
זה תפקיד משמעותי מאוד גם בלי לקרוא לו "אבא" או "אמא".
אל תנהלו את השיחה החשובה דווקא כשהילד כועס
נניח שהילד צעק עכשיו: "אתה לא אבא שלי! אל תגיד לי מה לעשות!".
התגובה הטבעית שלנו יכולה להיות להתחיל להסביר. להיות אפולוגטיים:
"אני יודע שאני לא אבא שלך, אבל חשוב לי שתדע שאמא שלך מאוד חשובה לי, שאתה חשוב לי ואני רוצה שיהיה לנו קשר טוב…"
לא. לא עכשיו. עזבו את זה.
אני מזכיר להורים כל הזמן שבחינוך מכים בברזל בעודו קר, לא בעודו חם. זה נכון גם כשאתם לא ההורים 🙂
כשילד מצוי בכעס, בתסכול או בצעקות, הוא לא באמת פנוי לשיחה שאנחנו רוצים לנהל איתו.
גם אנחנו כמבוגרים לא מאוד קשובים להרצאה על מערכות יחסים באמצע ויכוח. הילדים בטח שלא.
שומעים. עוצרים את הסיטואציה אם צריך. לא נכנסים למאבק רגשי.
את השיחה נעשה אחר כך, כשהכול רגוע.
איך כן יוצרים קשר עם הילדים של בן או בת הזוג?
פה אני רוצה לעבור לפרקטיקה, כי לומר "תבנו איתם קשר" זה יפה, אבל מה עושים ביום ראשון אחר הצהריים כשיש יום משותף? כמו כל קשר, גם כאן, מדובר בקשר שנבנה דרך פעולות קטנות.
תבלו איתם זמן לבד
לא כל פעילות חייבת להיות "משפחת פרק ב׳ המאושרת".
לפעמים דווקא שעה שלכם לבד עם הילד יכולה לעשות הרבה יותר. אפילו מספר דקות.
אם מדובר בילד קטן, אפשר לשחק במשחק קופסה, ליצור ביחד, לצאת לגינת משחקים או ללכת לקנות משהו קטן.
עם ילדים גדולים יותר אפשר ללכת לסרט, לאכול משהו או פשוט לעשות פעילות שהם אוהבים.
ותתחילו בקטן. באמת שלא צריך לקפוץ למים העמוקים מיד.
משחק קופסא הוא דרך נפלאה להתחיל.
תחזרו אחריהם קצת
כן, אני בכוונה משתמש במילה הזאת.
יכול להיות שבהתחלה הילד לא ירצה את הקרבה שלכם. אל תיעלבו ואל תיעלמו.
תמשיכו להציע.
לא בלחץ ולא בכל יום: "נו, למה אתה לא רוצה לבוא איתי?". פשוט לשדר שהדלת פתוחה.
תתעניינו בעולם שלהם
הילד אוהב כדורגל? תשאלו אותו על הקבוצה שלו.
הילדה אוהבת מוזיקה שאתם לא מבינים בה שום דבר? מצוין. תנו לה להסביר לכם.
מתבגר יושב שעות על משהו שנראה לכם מיותר לחלוטין? לפני שאתם מסבירים לו למה זה מיותר (לא להעז!), אולי תשאלו מה מעניין אותו שם.
הילדים מרגישים מהר מאוד אם אנחנו באמת מתעניינים בהם או רק מנסים למצוא דרך "להתחבב".
תבקשו את דעתם
זה כלי נהדר, בעיקר עם ילדים גדולים ומתבגרים.
אפשר לומר: "הבת שלי מתלבטת לגבי משהו כזה וכזה, מה את חושבת?".
אפשר אפילו: "וואי לאחרונה ממש אני לא יודע מה לאכול לארוחת בוקר. מרגיש שמיציתי. מה אתה אוהב לאכול בבוקר?". זה מעולה עם ילדים בגילאי יסודי 🙂
ברגע שביקשתם את דעתו של הילד, נתתם לו תחושה שיש לו ערך בעיניכם.
אתם לא רק המבוגר החדש שנכנס לבית ומחלק הוראות. אתם גם אדם שמקשיב לו.
ואל תנסו באופן מאולץ לקבל את אהבתם
אם בכל מפגש אנחנו בודקים "נו, הוא כבר אוהב אותי?", אנחנו מעמיסים על מערכת היחסים ציפייה שילד בכלל לא ביקש להיות חלק ממנה.
תנו לקשר זמן.
תבנו אמון. תייצרו חוויות. תהיו עקביים.
האהבה, אם תגיע, תגיע משם.
קשר טוב עם הילדים של בן או בת הזוג מפרק הב', לא אומר שאתם צריכים לוותר על הגבולות שלכם
ופה חשוב לי לעשות הפרדה.
אני בעד להשקיע בקשר. אני בעד להיות רגישים ולהבין שהילד נמצא בתוך מצב מורכב שהוא לא בחר בו.
אבל אני לא בעד שהרצון שלנו שהילד יאהב אותנו יגרום לנו להסכים לכל דבר.
משפט חד-פעמי כמו "אתה לא אבא שלי" מתוך כעס? אני לא מתרגש ממנו יותר מדי. אבל אם סגנון הדיבור הופך באופן קבוע למזלזל, פוגעני או משפיל, זה כבר משהו אחר.
אם הילד צועק עליכם בכל יום, מקלל, פוגע, עושה מעשים שאינם מכבדים אתכם או מנסה באופן קבוע לערער את המקום שלכם בבית, אנחנו צריכים להציב גבול.
לא בגלל שאנחנו רוצים להכריח אותו לאהוב אותנו.
בגלל שבבית שלנו יש דרך שבה מדברים אחד עם השני.
זה כמובן תהליך שעושים יחד עם ההורה.
כאן בן או בת הזוג חייבים להיות איתכם
אחת הנקודות החשובות בפרק ב' היא הגיבוי של ההורה הביולוגי.
אם הילד של בת הזוג שלי מתנהג אליי בצורה שחוצה מבחינתי גבול, אני צריך לדעת שבת הזוג שלי איתי.
וזה עובד כמובן לשני הצדדים.
לא במובן שהיא צריכה לצאת למלחמה בילד שלה ולהכריז: "אתה תכבד אותו כי הוא בן הזוג שלי!".
אבל כן במובן שהמסר צריך להיות ברור: מותר לך לא לאהוב כל החלטה בבית. מותר לך לכעוס. מותר לך להגיד שקשה לך.
אסור לך להשפיל, לקלל או לפגוע.
הרבה יותר קשה לבן או בת הזוג החדשים לבסס את המקום שלהם בבית כאשר ההורה הביולוגי עומד בצד ולא מגבה אותם.
הגבולות של הבית צריכים להיות ברורים לשני המבוגרים.
זה תהליך, זה אולי מערער אתכם כרגע, אך זה עובר. אפשר לייצר מערכת יחסים עם ילדי בן או בת הזוג בפרק ב'. אני מזמין אתכם להתייעץ איתי בכל שאלה בנושא.
רון שמעוני, יועץ הורים, מעביר הדרכות הוריות ממגוון סוגים לרבות הדרכות הורים להורים גרושים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער