מה עושים עם נער מסתגר

מה עושים עם נער מסתגר

תוכן עניינים

מה עושים עם נער מסתגר

אנחנו נתקלים בזה לעיתים יותר תקופות, או יותר נכון המודעות שלנו והיכולת שלנו לראות את זה עלתה  בעקבות הקורונה והסגרים המתמשכים. 

המצב החברתי אצל הילדים שלנו, נראה יותר לעין מעצם היותם יותר בבית. אנחנו באופן פתאומי שלא היה עד עתה, מתחילים לראות את העולם החברתי של הילדים שלנו. הרבה פעמים להורים זה מאוד חורה מאוד לראות שהילד שלהם לא יוצא מהבית/בקושי יוצא מהבית, או שיש לו חבר אחד. לפעמים אנחנו רואים שלא באים אליו חברים, או שהוא לא רוצה ללכת לחברים. נורות גם נדלקות לנו כשהילד שלנו מסרב ללכת גם כשמציעים לו.

דברים אלה מעוררים אצלנו פחד: האם הילד שלנו בודד? האם אין לו חברים? האם הוא מפחד? האם הילד שלנו בצרה חברתית זו או אחרת?

לשאול ולא להתעלם

בואו נתחיל מכך שזה נפלא שהורים שמים לב לפן הזה בחיי הילדים שלהם. שימו לב, תשאלו שאלות. תמיד עדיף לשאול שאלות, גם אם הן קשות, מאשר להתעלם ממצב מדאיג.

כשיש ספק אין ספק. אם יש לנו ספק שעכשיו רע לילד שלנו, אז צריך ורצוי להתייחס לזה. אסור לנו לעשות את הטעות ולענות לעצמנו על השאלות המיועדות לילד שלנו. אל לנו לבוא ולומר שזו "רק תקופת הקורונה" "הוא מבלה מול המחשב" וכו'. הנורות נדלקו ועלינו להתייחס אליהן.

על מה אנחנו צריכים להסתכל?

בתי ספר מקנים ידע, אך זה לא הדבר הכי חשוב שבית הספר מקנה לילדים שלנו. אני אומר זאת כאיש חינוך. ידע ניתן להקנות לילדים שלנו באלף ואחת דרכים גם בבית. מטרת בית-הספר היא לתת את לילדים שלנו סביבה חברתית. למעשה לשים את הילד שלנו במצבים מאתגרים אשר מעניקים מיומנויות חברתיות שהן היו בסופו של דבר הקריטיות להתפתחות של הילד שלנו.

אנחנו יכולים לשים את זה למבחן. הרי אם נשאל את הילדים שלנו מה הם אוהבים בבית הספר, ספר אם הם  יצינו שיעור זה או אחר. הילדים שלנו יספרו לנו שהם אוהבים הפסקות, או חברים. שיעורי חינוך גופני בהם ישנה אינטראקציה עם ילדים אחרים ולא ישיבה ממושכת מאחורי שולחן. 

בית הספר בסופו של יום הוא אמצעי חברתי מרכזי. על-כן ילד שמתבודד, צריך להעלות אצלנו תהיות חשובות. אנחנו צריכים לשים לב ולראות אם הילד מתחיל לא ללכת לבית הספר. היה והוא מתנתק מהמסגרת הזו, הרי שאנחנו כנראה עדים למצב מאד קשה ולא פשוט. הרי שהילד שלנו בעצם מאבד כל קשר ומנתק את האינטראקציה הבסיסית שאמורה להיות מרכזית בחייו.

מה עושים?

בית הספר

אני מציע להורים להתקשר לבית הספר. לדבר עם היועצ/ת או המחנכ/ת . למשל: "בזמן האחרון אני חווה את עידו שנשאר יותר בבית והוא פחות עם חברים, האם שמתם לב למשהו בבית הספר?". הרבה פעמים הדברים קשורים למשהו שקרה בבית הספר שהשפיע על הילד כך שהחליט שהוא לא רוצה לראות אף חבר. חשוב להיות מעורבים ולשאול בבית הספר האם הם מבחינים? ניתן לבקש מעם אם הם יכולים להסתכל בהפסקות. האם הילד שלנו משחק עם חבריו? משוחח? האם לא משחק? מה הוא עושה?

חשוב לנו לקבל תמונה מלאה כמה שאפשר מבית הספר. זה גם המקום לבקש מבית הספר שיתייחסו לזה. ניתן גם לפנות לשיעורים פרטיים. כיום בתי הספר מספקים שיעורים פרטיים גם בנושאים סוציאלים חברתיים. שיעורים שבהם הילד מקבל מיומנויות חברתיות.

אל תשוו את הילד שלכם לעצמכם

ישנם הורים שבאים אלי ואומרים את הדבר הבא: "הילד שלי מנותק חברתית. גם לי לא היה חברים זה לא ביג דיל". טוב שיש את השיח הזה, הרבה פעמים שני ההורים באים אלי, ואחד ההורים מסתכל על זה משהו בעייתי, והשני אומר שהוא לא רואה את הבעיה.

צריך לזכור – לא כל ילד צריך שיהיו לו עשרה חברים. ישנם ילדים שמסתפקים חבר או שניים קרובים.

בבית – להתעורר ולעורר

אם אני יודע שיש לי ילד שאוהב מכוניות, אז אנסה לדבר איתן על הנושא הזה למשל. ללכת יחד לתערוכת מכוניות. כלומר מעיין "ניסוי" לוודא שהוא לא באמת רוצה להיות בבית כל הזמן, לנסות לייצר איתו את האינטראקציה שחסרה לו על-ידי תחומי עניין שונים.

אם הילד בא, מצוין הוצאנו אותו קצת מהבית, מהמסכים. הוצאנו אותו מה"בידוד"

אם הילד מסרב לכל אינטראקציה חברתית, אם זה ללכת לאכול במסעדה ואם המשפחה רוצה לצאת, כאן יש נורה אדומה וכאן ישנו צורך להתערב.

ההתערבות שלנו יכולה לבוא במבחר דרכים. לתת לילד שלנו כלים על ידי שיחה, או לשלוח אותו לייעוץ או טיפול רגשי. צעדים ראשונים שיעזרו להבין מדוע הילד מעדיף להיות לבד.

חשוב לזכור: אם הילד שבוע אחד רצה להסתגר. דבר זה קורה לכולנו. אנחנו בני אדם. אבל אם זה דבר שנמשך, אז אנחנו חייבים להתייחס.

יצירת מפגשים חברתיים

בגילאים יותר צעירים, אבל בכלל בכל גיל, אנחנו יודעים גם לייצר את המפגשים החברתיים האלה בשביל הילדים שלנו. אם זה לדבר עם אמא שהיא חברה טובה מהגן או מהכיתה ולנסות לקבוע ביחד עם הילדים. אם זה לקחת כמה ילדים ביחד לאיזושהי פעילות ותוך כדי לצאת ולהתבונן גם בילד ולראות מה מבחינה חברתית איך הוא שם.

אם יש אחים בבית, אז זה מצוין, מפני שניתן לעשות פעילות יחד עם האחים. בעצם אנחנו רוצים להחזיר את הילד שלנו לאינטרקציה חברתית. למעגל של יצירת קשרים. 

לסיכום

  1. לא להתעלם – אם יש ספק, אין ספק.
  2. לשמור קשר עם בית הספר או הגן בכדי לקבל את התמונה המלאה.
  3. לנסות ולהבין – ליצור זמן עם הילד שלנו, להפנות לטיפול יועץ בית הספר או מטפל.
  4. היה ואתם חשים שמדובר במשהו עמוק אף יותר, לא להתעלם מתחושת הבטן שלהם ובקשו עזרה מבעל מקצוע

התייעצו איתי

שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.

כאשר אנחנו מרגישים שהילד שלנו עושה לנו דווקא הנטייה הטבעית שלנו היא הרצון לתת לילד לטעום מהתרופה שלו עצמו.

אני כאן כדי לספר לכם חדשות משמחות: הילדים שלכם לא עושים לכם דווקא. כולי תקווה שהמאמר שלי היה לכם לעזר. אשמח לעזור לכם גם בהדרכה הורית, ולכל בירור בנושא, ניתן ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פניה באתר.

שליחת שאלה

רוצים לדעת כיצד נוכל לחולל שינוי באווירה שבבית?

התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:

מכירים הורים שיוכלו להיעזר במידע? שתפו אותו איתם :)

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה