תפסתי את הבן/בת שלי מעשן קנאביס – מה עלי לעשות

תפסתי את הבן/בת שלי מעשן קנאביס – מה עלי לעשות

תוכן עניינים

תפסתי את הילד מעשן מריחואנה - מה עלי לעשות?

בואו נדבר רגע על התנהגויות שלא מקובלות עלינו כלל. עישון קנאביס, שתיית אלכוהול, העלאת תוכן מיני או כל דבר אחר שלנו נראה חריג לרשתות החברתיות. 

ישנם הורים שאומרים שהבן או הבת שלהם חברים בקבוצת פייסבוק זו או אחת וזה נראה להם מוזר או למשל שומעים על כך מחבר/ה או שכנ/ה של הילד שלהם שהילד/ה שלהם ברשתות. ישנם הורים שיודעים שהילד או הילדה שלהם מסתובבים עם חבר או חברה שמעשנים והם נעים באי-נחת רק מהמחשבה.

אז נכון, גישות בהורות אומרות שלא צריך להיות נוקשים עד הסוף עם הילדים, ושצריך גם לדעת למתן את התגובות. אולם מנגד ישנם בהחלט גם תרחישים בהם הקווים האדומים שלנו נחצים. רגעים בהם אין לנו ספק על מה אנחנו לא מתפשרים.

תגובה לעומת חינוך

אני אומר כך: תפסת את הילד שלך מעשן או שותה? תגיב. זה מה שנקרא זמן תגובה וזמן חינוך. אתם צריכים לדעת להגיב. אבל צריך להבין שאנחנו כרגע מגיבים לסיטואציה ולא מחנכים.

אם תפסת אותו מעשן קנאביס בחדר, הגב לזה. דרוש ממנו להפסיק עם זה ומיד ובאופן הכי נחרץ שיש. אתה קובע עובדה בשטח: אתה לא מעשן. הפסקת את הפעולה בו ברגע.

במצב הלא נעים והלא מקובל בו למשל תפסו את הבן שלך שתוי. נלך לאותו מקום בו הילד נמצא ונגיב להתנהגות הזו. וזאת מהסיבה הכי ברורה ומידית: אנחנו רוצים כאן ועכשיו לעצור את ההתנהגות הזו. 

חשוב לי להדגיש – זה לא זמן להתחיל לחנך את הילד. 

את הפן החינוכי נעלה בזמן ובמקום הנכון. כאשר גם אתה כהורה פנוי ומסוגל להתמודד עם זה וגם הילד שלך כרגע לא בהשפעה של אותו דבר חריג כגון קנאביס או אלכוהול.

למה לא לחנך, אלא להגיב באותו הרגע?

כי באותו רגע לא נשיג כלום. אנחנו צריכים להגיב באופן נחרץ – כי אנחנו צריכים באותו הרגע לעצור את הדבר הזה. 

לאחר מכן נוכל להתפנות ולנסות להבין את הסיטואציה ולקבל פרטים: מה קרה? האם זו פעם ראשונה? שנייה? אופן קבוע? 

לראות את התמונה הגדולה

במקרים חריגים וקיצוניים מהסוג הזה מצריכים לקבל את התמונה הכוללת. 

לפעמים יהיה עלינו לדבר עם אמהות או אבות של חברים אחרים, למשל עם ההורה של החבר הכי טוב של ילדנו. 

לערב את יועץ/ת אולי את המחנך/ת, האם הם היו עדים למשהו ויכולים לשפוך מעט אור על המקרה. 

אנחנו למעשה מחפשים לדעת מהיכן ההתנהגות הזאת, מה המשמעות שלה וממה היא נובעת.

לדעת להקשיב

בסופו של דבר, הדבר הנכון לעשות הוא לשבת עם המתבגר ולשאול אותו. אנחנו רוצים להבהיר לו שהוא נתפס ושהיינו עדים למעשים שלו. שאתם מודאגים מהמצב. מעל לכל שאתם רואים בזה דבר חריג מאוד.

משם ננסה לקבל את המידע הנחוץ לנו:

למה הוא מעשן? כמה הוא מעשן? והאם הוא מבין את המשמעות הבריאותית והחוקית של המעשים שלו?

התמונה שתתקבל יכולה לשנות את הגישה שלכם. אם הילד היה תחת לחץ מהחברים שלו, לא ידע מה הוא עושה. או פנה לגראס בגלל סיבה מסוימת.

אנחנו צריכים להבין את המצב בו אנחנו נמצאים. האם הילד בא רוצה לעשן ולא מתכוון להפסיק, זו בעיה אחת.  אם הילד מודה בטעות ואומר שלא יעשה זאת שוב, זו בעיה אחרת ופשוטה יותר.

מה זה זמן חינוך?

במצב הזה אנחנו כהורים שונים האחד מהשני. 

לדוגמה: היה לי הורה בהדרכת הורים שגילה שהבן שלו נסע ללא רישיון על קטנוע. בתגובה הוא לקח לראות את הבן של החבר הכי טוב שלו שנפגע בתאונת אופנוע בעצמו. לראות מקרוב לאן המעשים שלו היום עלולים להוביל אותו. 

זו דוגמה אחת מיני רבות של זמן חינוך במצבי קיצון.

באותו הרגע הוא לא יכול היה לחשוב על התגובה הזאת. סביר להניח שהחינוך היה מסתכם בהרמת הקול ובעצבנות (ואני בהחלט יכול להבין למה).

אך מה שהוא עשה כאן היה יעיל יותר: הוא הגיב באותו רגע ואסר עליו לנסוע על קטנוע ללא רישיון. ולאחר שכל הצדדים התמתנו ונרגעו, הוא לקח אותו בפרק זמן אחר לחלוטין, ימים שלמים לאחר המקרה, אל אותו אדם שנפגע מתאונה.

כל דבר בזמנו

ישנה שאלה שחוזרת על עצמה מהורים: איפה אני מראה כעס? בזמן תגובה או בחינוך? 

התשובה היא בזמן תגובה. בזמן חינוך אפשר להיות תקיפים, אסרטיביים, קשים. אבל לא אמורים לצעוק לא אמורים לצרוח, זה לא חינוך ולא משיגים ככה דבר. בוודאי שלא הקשבה.

זמן חינוך אמור להיות כשכולם פנויים, גם הילד פנוי כרגע וגם אנחנו פנויים להקשבה. אנחנו צריכים ונדרשים לבצע פעולה, אנחנו צריכים להקשיב לזה שמולנו.

אותו הדבר בדיוק תקף באם תפסנו את הילדים שלנו מעשנים קנאביס.

שליחת שאלה

מוזמנים לשלוח לי שאלה פתוחה:

"אבל גם אנחנו היינו צעירים וטיפשים"

הורים רבים שואלים אותי על כך. הרי כולנו היינו ילדים פעם. כולנו עשינו טעויות בגיל ההתבגרות.

אני אומר נכון, גם אנחנו עשינו שטויות. גם הילדים שלנו עושים שטויות, והכל יהיה איתם בסדר. אבל אסור לנו להתעלם. 

אם נדלקת עוד נורה אדומה ועוד נורה אדומה; אסור לנו להתעלם. הרבה פעמים ישנם מצבים בהם הורה בוחר שלא להגיב, פשוט כי איננו יודע איך.

אם נעצום עיניים זה לא יעלם. לכן עלינו להיות ערניים ולבדוק אם יש עוד ועוד נורות אזהרה. עלינו להתייחס אליהן ולדבר על זה במיוחד עם בן או בת הזוג ולשתף בתחושות שלנו. 

אם צריך לשתף גורמים מקצועיים אז לא להתבייש. זו הגנה על חיי הילד ועל עתידו.

מוזמנים להתייעץ איתי

שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.

אני מסייע להורים במגוון אתגרים שונים עם ילדיהם, מבעיות התנהגותיות, דרך קשיים ביחסים ועד לשאלות על נושאים פרטניים.

בכל התייעצות ושאלה, ניתן לשלוח לי פנייה באתר או ליצור איתי קשר טלפוני.

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה

כתבו לי בוואטסאפ