איך לדרבן את הילד ללמוד מבלי לפגוע ביחסים?

איך לדרבן את הילד ללמוד מבלי לפגוע ביחסים?

תוכן עניינים

אני מרגיש/ה כמו שוטר/ת ופחות כמו הורה

לעתים עולה בהדרכה ההורית תמונת מצב ובה מערכת היחסים כולה סובבת סביב נושא הלימודים. ההורים מצדם הופכים ל'שוטרים' והילד או הילדה מתגוננים ונכנסים למצב אנטי שרק הופך לריב סבוך ומתיש. מה עושים?

אקדים ואומר כך: אני ממליץ לכל הורה והורה שלא לרכז את כלל מערכת היחסים שלו או שלה עם הילדים על נושא הלימודים. הילד לא עושה את שיעורי הבית? מבריז? או לא משקיע לקראת המבחנים? זה בהחלט מצריך התייחסות, אך אל תתנו לדבר שכזה להפוך לנושא המרכזי ביחסים.

ואת זה מייעץ לכם מנהל חטיבת ביניים בעצמו 🙂

האם באמת אנחנו יכולים לשכנע את ילדנו ללמוד?

כאשר הורים שואלים אותי 'איך גורמים לילד ללמוד?' אני לא ממהר לשלוף תשובה מהמותן. זה מאתגר מאוד כי בסופו של דבר יש לו את הרצונות שלו. כבר לא מדובר בפעוט, כי אם בילד עם עולם משלו והחלטות משלו. כל שכן כאשר מדובר במתבגר או מתבגרת.

להתחיל עכשיו לגרום לילדינו לעשות משהו שהם אינם אוהבים זה קשה, וגם חשוב שניכנס אל תוך הנעליים שלהם.

קודם כל – נשתחרר מתפיסות שגויות:

הורים אומרים לי: 

'איך הוא לא מבין שהוא דופק את עצמו?', 'איך היא לא קולטת שהיא תעוף מ-5 יחידות?', 'מה הוא לא מבין שבלי תעודת בגרות עכשיו הוא יצטרך להשלים אותה בעתיד?'.

הילדים שלנו מבינים. הם באמת ובתמים יודעים מה הם עושים. אולי לא חושבים עד הסוף על ההשלכות, אך חשוב שנשתחרר מן התפיסה שבה אנחנו מבינים והם לא.

פשוט יש משהו שיותר מעניין אותו או אותה, ואלה החיים עצמם.

האתגר שבלימודים

ובאמת בואו ניכנס לתוך נעליהם: לפעמים קשה להיות מפוקס בשיעור משעמם, לפעמים גם החומר הלימודי מהווה אתגר של ממש. גם רתיעה יכולה להיות גורם המשפיע על המוטיבציה ללמוד.

השורה התחתונה היא:

לבוא ולצוות על ילדינו ללמוד, לא יעזור. ומה כן?

הסוד להצלחה טמון ביחסים שלנו

אין פתרון קסם, אבל כן יש דרך לגרום לילדינו להבין אותנו טוב יותר, להקשיב לנו.

מילת המפתח היא – היחסים.

ככל שהיחסים שלנו יהיו טובים יותר עם ילדינו, ככה נוכל להשפיע עליהם יותר. למעשה, הטעות הגדולה ביותר שאנו עושים, היא למקד את מערכת היחסים בלימודים, להעכיר אותה, ומשם שליטתנו רק הולכת ונחלשת.

הורה אחד אמר לי פעם בהדרכה הורית: 'אותי לא מעניין להיות ביחסים חבריים. אני אבא, והתפקיד שלי לא להיות ביחסים עם הבן שלי אלא לגרום לו ללמוד. שחברים יחפש בבית הספר'.

אני מאוד מעריך את הנכונות הזו, אבל דעו שיש לכך מחיר כבד הן ביחסים והן בהשפעה האמיתית שלכם על המוטיבציה בלימודים.

יותר

הפכו את זה לסיסמה שלכם, ויותר מזה: ראו בכך כדרך שתועיל לכם בכל היבט והיבט עם ילדיכם. זה נכון לילדים וזה נכון לבני ובנות נוער.

בואו נדבר פרקטיקה - איך עושים את זה?

אין בעיה, אי אפשר באמת להתחמק מזה – בסופו של דבר אנחנו נריב עם הילדים שלנו על נושא הלימודים. אבל ויש אבל גדול, החליטו שאתם קובעים לעצמם לפחות זמן במהלך היום שבו אתם לא מדברים על כך.

נסו לחשוב איך הילד מרגיש כשההורה חוזר מבית הספר והשאלות היחידות שהוא מקבל הן: עשית שיעורים? אותו ילד מרגיש שלא אכפת לנו. הסתכלו על הילד, מעבר ללימודים.

קבעו זמן בו אתם מדברים על דברים אחרים. משפרים ומתחזקים את היחסים.

זו יכולה להיות סדרת טלוויזיה, או אולי לצאת אל החצר או הגינה ליד כדי לשחק בכדורגל. אלו דוגמאות בלבד כמובן, קחו את זה למקום האישי שלכם ושלהם.

1. קבעו זמן שמדברים על דברים אחרים

זמן ייעודי שבו משפרים ומתחזקים את היחסים.

זו יכולה להיות סדרת טלוויזיה, או אולי לצאת אל החצר או הגינה ליד כדי לשחק בכדורגל. אלו דוגמאות בלבד כמובן, קחו את זה למקום האישי שלכם ושלהם.

2. חוויות משותפות שנוגעות לתחום העניין של ילדיכם

נסו גם למצוא חוויות משותפות שיכולות להנעים את הזמן.

אם הילד אוהב מכוניות, בדקו על תערוכת מכוניות שאפשר ללכת אליה. או אם הילדה אוהבת נורא ללכת לסרטים והקולנוע עבורה הוא חוויה נהדרת – צאו איתה ליותר סרטים.

ותעשו לעצמכם טובה ענקית: אל תדברו על לימודים. נשכו את הלשון. אני בטוח שזה קשה. 

אמרו לעצמכם כל הזמן: זה פשוט לא עוזר. יחסים טובים כן יעזרו.

שיפרתם עמדות? מעולה בואו נצא לדרך

כאשר היחסים טובים יותר, הילד נינוח יותר ומוכן לשמוע אתכם.

הציבו יעדים שאתם דורשים לגבי הלימודים. אם זה לדוגמה שילך לשיעור פרטי, או שהילדה תרדיש עוד זמן לשיעורי הבית.

השתדלו להיות ריאליים. לא חייבים להציב יעדים קשים מדי. זכרו שכאשר התהליך הוא הדרגתי ונוח יותר, כך גם המוטיבציה ללימודים עשויה לגדול.

אני מאוד אוהב להיכנס לנעליים של אחרים, אז גם פה אדגים זאת:

חשבו על המנהל או המנהלת שלכם שרק אומרים לכם דברים רעים. אף פעם לא מפרגנים. מטבע הדברים, שתהיו פחות פתוחים לשמוע בקשות חדשות. אותו הדבר גם כאן.

משא ומתן - מה אנחנו נותנים ומה אנחנו מקבלים?

לצד מערכת היחסים, יש טקטיקות נוספות שבהן אני מתמקד ויושב יחד עם ההורית במסגרת ההדרכה ההורית.

אחת מן הבולטות שבהן היא כמובן משא ומתן – מה אנחנו נותנים ומה אנחנו מקבלים.

אל תמהרו לחשוב שזה מציג אתכם באור לא נכון, או מפחית מן הסמכות ההורית שלכם. אנחנו עושים משא ומתן עם ילדינו עוד מגיל ינקות 🙂

תקבעו מה קורה אם לומדים, ומה מקבלים. אפשר גם למצוא פשרה. ביקשנו שעתיים והילד ביקש שעה, בסדר, לכו איתו. יש כאן התקדמות נהדרת.

ומה אם הילד לא עומד בתנאים?

קודם כל תקבעו זאת מראש. אל תפתיעו את ילדיכם. קבעו מה קורה אם לא עומדים בתנאים שסוכמו.

ואם קבעתם, גם לא מתעצבנים. הילד לא ביצע את השיעורים שקבעתם? או לא הלך לשיעור הפרטי? הוא צריך לדעת מה התוצאה של מעשיו מראש. למשל להגביל את זמן השימוש בניידים, או להגביל את שעות היציאה עם חברים, דמי כיס וכן הלאה.

טיפ חשוב! אל תקחו מילדיכם את מה שהוא אוהב

אני ממליץ מאוד להורים שלא למנוע מילדיהם כעונש את הדברים שהם הכי אוהבים.

אם הילד מצטיין למשל בכדורגל וזאת התרפיה שלו, אל תקחו לו אותה בגלל שהוא לא עשה שיעורים. תנו לו את מה שעושה לו טוב. אפשר לגעת בהיבטים פחות משמעותיים אך שעדיין משפיעים על הילד.

שליחת שאלה

רוצים לדעת כיצד לחולל שינוי באווירה שבבית?

התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:

התייעצו איתי

לא בטוחים כיצד לדרבן את הילד לעשות את שיעורי הבית? זהו בהחלט אתגר, ואשמח לסייע לכם בכך.

שמי רון שמעוני, אני מדריך מוסמך לייעוץ הורים בשיטת מיכל דליות, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.

אם הגעתם אל מאמר זה כתוצאה מאתגר לימודי עם ילדיכם, או בכל סוגיה אחרת, אני מזמין אתכם להשאיר לי פניה באתר, לכתוב לי בוואטסאפ או ליצור עמי קשר טלפוני.

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה

כתבו לי בוואטסאפ