גיבוש הסמכות ההורית
אני תמיד אומר שאם סבא שלי היה שומע שיש דבר כזה כמו 'הדרכת הורים', הוא היה משתגע ולא מבין למה הורה צריך לקבל הדרכה. מה הסיפור? אבא או אמא אומרים משהו וככה עושים. אין וויכוחים ואין ערעורים. זאת המציאות.
אז מה שהיה פעם שמור לפעם 🙂 והיום אנחנו חיים במציאות שמרביתנו לא מאמינים בדרך הזאת. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יתפתחו בעצמם, שהם יגדלו להיות אנשים עם חשיבה ביקורתית, עם היכולת לפקפק ולערער בדברים, לחקור ולחשוב לעומקם.
מה גם, שנוסיף לכך שאיננו נוהגים באותה הדרך שבה הורים נהגו פעם בילדיהם. התקופות השתנו, ודברים שהיו מקובלים בעבר, אינם אפילו נתפשים ולו במעט כהגיוניים כיום.
אבל כיצד עומדים על ההבדל הכל כך דק שישנו בין לגדל ילד עם חשיבה ביקורתית לבין לגדל ילד יחד עם מאבקי כוח בלתי פוסקים?
ההבדל הזה טמון בסמכות ההורית.
מה זו סמכות הורית?
סמכות הורית נתפשת פעמים רבות כהשלטת סמכות על הילד. אנחנו הגורם שאומר את המילה האחרונה וכאן הנושא תם ונשלם.
אבל בואו ניתן לזה מעט יותר עומק וכיוון קצת שונה: סמכות הרית היא גם האלמנט שנותן לילדים שלנו את הביטחון, את היכולת לסמוך עלינו.
פעמים רבות הורים בהדרכה מבקשים ממני הכוונה ועצות כיצד לבסס את הסמכות בשביל שהם ירגישו בטוחים יותר בהחלטותיהם. אני מתקן אותם ואומר שהסמכות ההורית לא נועדה להקנות ביטחון להם, היא נועדה להקנות ביטחון לילדיהם.
ברגע שהעקרונות הללו מובנים, כאן אנחנו סוללים את הדרך אל עבר שינוי מדהים באווירה שבבית.
סמכות הורית משמעה שהמילה שלנו היא מילה. שאם אנחנו אומרים משהו בין אם מבקשים ובין אם אומרים, אז זה קורה.
זה לא רק מתכנס לנושאים כמו: 'אם אמרנו שאתה הולך להתקלח אתה מתקלח' (ובאמת הילד מבין שאין כאן דיון והולך להתקלח); זאת מילה במובן העמוק יותר – אם אנחנו אומרים לילדנו שהוא יכול לפנות אלינו בכל נושא, אז הוא יודע שהוא יכול לפנות ושנעזור, שהוא יכול לפנות ויקשיבו לו, שהוא יכול לפנות והדבר יתורגם למעשים.
או בקיצור: הוא יכול לסמוך עלינו ההורים.
איך מגיעים לאידיאל הזה? ולמה זה חשוב?
אתחיל מהשאלה השנייה - למה זה חשוב?
סמכות הורית חשובה הן להורים והן לילדים. היא חשובה לנו כיוון שהיא מאפשרת לנו להמעיט את מאבקי הכוח ולשפר את האווירה שבבית. היא חשובה לילדינו כיוון שגם עבורם היא משפרת את האווירה שבבית, וכן היא נוסכת בהם ביטחון.
אני תמיד נוהג לדמות זאת למגרש כדורגל ובו הילדים משחקים. כאשר המגרש לא מגודר הילדים ישחקו בביטחון נמוך יותר. הם יחששו לבעוט את הכדור שמא הוא ייצא מן המגרש.
לעומת זאת, אם נגדר את המגרש ונתחום אותו, הילדים שלנו ישחקו בו בהנאה מרובה. הם אולי מוגבלים ומתוחמים עם גדר, אך הם חשים הרבה יותר בטוחים.
אותו הדבר מתקיים גם כאשר הסמכות ההורית שלנו מבוססת.
ועתה - איך עושים את זה?
קודם כל אנחנו משנים גישה ומבינים שהשינוי מוכרח להתחיל בנו. זהו עיקרון מנחה וחשוב בהדרכות הוריות. כל שינוי שנרצה שיתחולל בילדינו, מוכרח קודם כל להתחיל אצלנו.
מתווים קווים אדומים, מבינים על מה מוכנים להתפשר ועל מה לא, מבינים על מה מגיבים ועל מה לא, מבינים גם כיצד מגיבים.
למשל, מעתה אם נבקש מילדנו לסדר את הצעצועים בחדר והוא יסרב, לא נסדר עבורו. נאמר לו (וזה חשוב להודיע לפני) שבפעם הבאה אנחנו ניקח את הצעצועים ונחזיר לאחר מספר ימים. אמרנו? אנחנו גם עושים.
זה אומר שיש השלכות למעשים, וזה מתחיל בדיוק באותם הדברים הקטנים הללו.
ואם נחזור להיבט הנוסף שאפשר לסמוך עלינו, כאן אנו נעשה זאת על-ידי חיזוק מערכת היחסים עם הילדים (אשמח להפנות אתכם למדריך מצוין לחיזוק מערכת היחסים), על-ידי אמון, כנות והערכה.
הורים רבים מספרים לי כיצד הטיפים הללו שוברים להם לפעמים תפישה מסוימת. שקול רם או מבט סמכותי הם אלו המשקפים סמכות הורית. אבל מדוע שזה יהיה ככה? תחשבו על בוס חברותי וסוחף שכיף לדבר איתו? על מפקד או מקפדת בצבא שהם חברמניים מצד אחד ונוקשים כשצריך מן הצד השני. אותו הדבר גם כאן.
היו קרובים לילדיכם, הראו להם שאפשר לסמוך עליכם שבאמת תעשו משהו אם הם ישתפו. הגיבו לדילמות שלהם, הראו להם שאתם שם. ולצד זאת, עמדו על שלכם כשצריך.
איך אהיה הורה סמכותי מבלי להגביל יותר מדי?
ממש בפסקה הקודמת רשמתי שחשוב לשפר את מערכת היחסים ולחזק אותה. אז איך נשיג את זה אם נהיה הורים מגבילים שעומדים על שלהם?
חשוב להבין, סמכות הורית לא מרוויחים ע"י עונשים או גישה אגרסיבית; סמכות מרוויחים ע"י זמן איכות עם הילדים, ע"י אסרטיביות וגמישות.
קבעו להם את הגבולות שיעניקו להם מרחב בטוח (אותו דימוי של מגרש כדורגל), אך תנו להם מרחב מספק לנוע בין הגבולות הללו.
לא צריך להיכנס למלחמת חורמה, אפשר לפעמים להרשות ולפעמים לא. והדבר הזה, אותה גישה, מבוססים על תכנון מקדים של קווים אדומים המוסמכים על ההורים.
איך אפשר להגיב נכון לסיטואציות בהן הילד מנסה לבחון גבולות?
אסייג את דבריי כאן ואבהיר שכאשר אנחנו מדברים על סמכות הורית, הרי שישנו הבדל בין סמכות אל מול גילאי 4,5 ו-6 לדוגמה, אל מול סמכות מול ילדים מתבגרים. עולמות שונים 🙂
לכן אני נצמד יותר לתשובות כלליות (וניתן להתייעץ איתי בכל שאלה פרטנית).
עלינו לנסות להבין את קו החשיבה של ילדינו. להבין טוב יותר ולהגיב נכון יותר.
במידה ואתם רואים שהילד או המתבגר מנסה לבחון את הגבולות שהצבתם, מוטב לבחון מה בתגובה שלכם לא עבד. שהרי אם התגובה לא עבדה פעם אחר פעם, כנראה שצריך יהיה לשנות אותה.
למשל, אצל ילדים תשומת לב שלילית היא תשומת לב נקודה. לא משנה להם חיובי או שלילי. האם הילד שלכם ניסה לבחון את הגבולות כדי לקבל עוד תשומת לב?
ואצל בני נוער, שם כבר מדובר באנשים צעירים עם חשיבה עצמאית, האם התגובה שלנו מועילה? או מעמיקה את הפער בקשר? אולי דווקא נכון יהיה לטפח את הקשר עם המתבגר? ישנם מאמרים רבים שכתבתי על כך ששיפור הקשר עם המתבגרים, הוא המפתח להצלחה איתם.
הסוד בתגובה לסיטואציות בהן הילד או הנער מנסים לבחון את הגבולות, הוא לבחון אם התגובות שלנו נכונות.
טעויות נפוצות
כאן אני משתדל להיצמד לקווים כלליים לא מתוך פערי גילאים אפשריים, אלא כיוון שמדובר בקווים שיכולים לסייע לכל הורה והורה:
- לצעוק חזק יותר או לנקוט בצעדים חמורים יותר. עוד מאותו הדבר, רק בעוצמה רבה יותר
- לא לדבר עם הילדים כיוון שנפגענו
- לפגוע בדבר מה שחשוב מאוד לילד כמו החוג שלו, דבר שמעניק לו משהו חיובי וחשוב
- עקיצות חוזרו ונשנות, או השוואה לאחים ואחיות (תראה אותו, למה אתה לא ככה וככה)
- לא להחמיא, אלא רק להעיר. כלומר להסתכל רק על חצי הכוס הריקה ללא כל מילת חיזוק
אציין, שכל מה שציינתי כאן לא נובע מזדון. הכל נעשה לא במודע, ומתוך מטרה הפוכה – לעזור.
מטרת הייעוץ ההורי המתמקד בסמכות ההורית, הוא לשנות חיים, לשנות את האטמוספירה והאווירה של המשפחה. להפוך את האקלים להרבה יותר נעים ומכיל.
לסיכום, נלמד כיצד להגיב לילדים מבלי להישאב אל תוך עימות
נניח לדוגמה שאתם ברגעים אלו מצויים בעימות; איך מבססים הלכה למעשה סמכות הורית? איך מורידים את כל מה שנאמר עד עתה אל השטח? ברור שבפועל הדברים לא כל כך פשוטים. אבל, ויש אבל – הם גם לא כל כך מורכבים.
לשם הדוגמה, עימות סביב נושא המקלחות או סביב נושא המסכים. הורים רבים מכירים את הנושא מקרוב.
במידה ולפתע נופל לכם האסימון שוואלה.. אתם מצויים בעימות סביב אותו הדבר 4-5 פעמים בשבוע. עצרו. תגידו אוקיי, עד כה לא הצלחתי לפתור את הבעיה. מה אני יכול לעשות אחרת?
נמנעים מעימות. קובעים מראש מה עושים וגם – מודיעים לילדים.
הנה השלבים:
- מחליטים מה ההשלכות להתנהגות. למשל, אם הילד לא הולך להתקלח בשעה שצריך וזה גורע מהזמן שלו, אז זה ייקח מזמן המשחק אחרי המקלחת, או מזמן הטלוויזיה לפני השינה. רק חשוב שתחליטו מראש.
- מודיעים לילד מראש, לא דקה לפני שהולכים למקלחת. לומר לילד: "מעתה בערב כשנאמר שהולכים להתקלח, הולכים להתקלח. אם זה לא יקרה מה שיקרה זה X".
- ומיישמים! רבותיי חשוב ליישם. לא נכנסים לצעקות. לא איומים. מה שאמרנו שיקרה. יקרה. לא קרה? יש השלכות. נקודה.
הכי חשוב: נערכים מראש עם תוכנית פעולה. זה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן בהדרכה ההורית.
אודותיי
ברוכים הבאים לאתרי, שמי רון שמעוני, יועץ הורים ויועץ שינה, בין תפקידיי ניהלתי חטיבת ביניים (ועודני בתפקידי ניהול), בעל תואר שני בחינוך ואבא לשני ילדים מקסימים 🙂
אני מזמין אתכם להתייעץ איתי בכל שאלה, ואשמח לסייע. ניתן ליצור איתי קשר טלפוני, להתכתב איתי בוואטסאפ או לכתוב לי ממש כאן בטופס יצירת הקשר (ולמעוניינים והמעוניינות, אפשר גם לפרט לי על האתגר שעמו אתם מתמודדים).
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער