מאבקי כוח בין הורים לילדים

מאבקי כוח בין הורים לילדים

תוכן עניינים

מאבקי כוח עם ילדים - איך יוצאים מזה?

אני תמיד אוהב להישאר מעודכן מול ההורים שהגיעו אלי להדרכה; לשמוע על השיפור שחל מיום ליום באווירה שבבית, גם הרבה אחרי תום המפגשים. הורים פונים אלי עם מגוון נושאים המטרידים את מנוחתם, אתקשה למנות לכם כל נושא ונושא. ועל אף המגוון, כאשר אני מנסה למצוא את המכנה המשותף בין כולם, הרי שמתגלה כי מאבקי הכוח מול הילדים התמעטו באופן ניכר.

בעצם, אותם הורים למדו כיצד אפשר להשיג את אותם הדברים מול ילדיהם, וזאת מבלי להיכנס לוויכוחים. מבלי לאבד את הסמכות. הם למדו איך להיכנס למיקוח מול ילדיהם, הם הבינו שגם כאשר ישנו קונפליקט, הרי שאין כל צורך להיכנס ל'מצב מלחמה'.

אני אומר כך: ככל שיש יותר מאבקי כוח, הסמכות היא יותר חלשה. ככל שיש פחות מאבקי כוח, משמעות הדבר היא שהסמכות היא יותר בריאה.

אם נביט דור מעלינו, כמעט ולא היו מאבקי כוח עם ההורים, בטח אם נלך רחוק יותר בהיסטוריה, בחברה פטריאכלית בה היה ברור מאוד כי אב המשפחה הוא הסמכות. חלילה לא נרצה לשוב לתקופות אלו בהן הילדים היו אפילו בגדר 'הרכוש' של האבא. אולם היה ברור מאוד כי ישנה סמכות.

לאיזה יעד חשוב שנשאף?

בהדרכות הוריות חשוב נורא לייצר תכנית עבודה שגם מבוססת על יעדים. לכן נתעכב לרגע על המטרה שאליה נרצה להגיע. נעניק ליעד צורה ברורה, משהו מוסכם שיאפשר לנו לראות את האופק.

אנחנו לא רוצים חברה כמו פעם. לא חברה פטריאכלית בימים עברו וגם לא את הסמכות שאבא שלי מספר עליה, ובה הוא הקשיב לכל מילה שאביו אמר מבלי לפצות פה.

אנחנו לא רוצים להיות הורים שילדינו לא מערערים על החשיבה שלנו והרצונות שלנו. חופש ביטוי ודו-שיח מסייעים לילדינו להתפתח, מפתחים את חשיבתם ומייצרים דור עם יכולות פנטסטיות.

אני חושב שהפתיחות הזו גם באה לידי ביטוי ביכולות של החברה הישראלית. החוצפה, היכולת לערער על מה שקיים ולהביא לפריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות. שיטות ופטנטים. 

אנו נבנה את הסמכות ההורים שלנו, נביא לסיומם של מאבקי הכוח, אך מבלי לחנך ילדים שמקבלים את הקיים ומרכינים את הראש. וודאי שלא נרצה שיגדלו להיות אנשים כאלו כאשר הם יצאו לדרכם העצמאית כבוגרים.

האם אני במאבק כוח עם ילדיי?

מאבקי כוח בין הורים לילדים מתארים אינספור סיטואציות ותרחישים שונים.

זה מתחיל מלקום בבוקר כאשר הילדים מתווכחים שהם אינם רוצים לקום או מתווכים על מה ללבוש או ללבוש (למשל מעיל כי קר). או מה שמת לי בכריך לבית הספר.

זה יכול להיות בדרך חזרה מהגן כשהילד רוצה ללכת לגינת השעשועים ואילו אנחנו רוצים לחזור הביתה.

זה יכול להתבטא בילד שמעדיף לשחק על פני לאכול, ומתעלם מאתנו ולא יעזרו התחנונים. וזה יכול להיות ילד שמתעקש שלא להתרחץ, או לא להכין שיעורים. מתי לכבות את הטלוויזיה, מתי נגמר זמן המסכים והניידים, וכמובן גם מתי ללכת לישון.

הבאתי כאן רצף של דוגמאות שונות בהן ההורים אומרים לי 'תקשיב, אני כל היום במאבקים. אני אומר/ת א', הם אומרים לי ב', כל הבית פשוט באווירה של לחימה'.

ישנם הורים שממש מתארים לי כי הם חוזרים מהעבודה עייפים וחשים כאילו והגיעו לעבודה השנייה שהיא גם הרבה יותר קשה. הורים שאפילו מעדיפים להישאר שעה נוספת בעבודה מאשר לחזור אל האווירה הקשה שבבית.

יש כאן מצוקה אמיתית, והיא לא חייבת לבוא לידי ביטוי בבעיות התנהגותיות קשות. לעתים המצוקה שלנו תנבע מן הדברים הקטנים, אולם שחוזרים על עצמם באופן עקבי.

כמה מילות דרבון ויוצאים לדרך

ראשית כל חשוב לי נורא להסביר ולהדגיש שאתם לא לבד. גם אני כאבא לשני ילדים מקסימים, התמודדתי ואתמודד עם קשיים.

בסופו של דבר, חשוב שנזכור כי זהו התפקיד שלנו להחליט. כהורים יש דברים שאנחנו צריכים לנהל. אנחנו צריכים לחנך. להראות שישנם דברים שצריכים להיעשות כפי שביקשנו.

אדרבן אתכם: בעולם האמיתי, בעבודה, האם הבוס או הבוסית יקבלו את זה שילדינו הבוגרים לא עושים את המוטל עליהם? העבודה הקשה של עכשיו, תשתלם גם לכם וגם להם, לטווח הקצר והרחוק.

ובואו נסתכל על ההווה – מגיע לכם ליהנות מאווירה טובה בבית. זה לא חלום, לא פנטזיה. מגיע לכם ואפשר להיכנס הביתה ולחייך. לדבר, לצחוק. לא צריך ואין גם תועלת בצעקות. בית עם ווליום גבוה הוא בית שמייצר מעגלי סכסוכים שפשוט לא נגמרים.

כך תפעלו

הורים לא אחת מגיעים אלי כשהם משלימים עם רוע הגזרה. זה הזמן שנשנס מותניים, נפשיל שרוולים ונשנה גישה 🙂

החדשות הטובות: מאבקי כוח הם סוגיה פשוטה למעשה. אין מדובר בנושא סבוך או מורכב, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בילדים, ולא בבני נוער.

וזה מה שאנחנו עושים בהדרכה ההורית:

השינוי תלוי בנו

בכל ההדרכות ההוריות, העבודה היא תמיד עם ההורים. לא עם הילדים.

למה?

כיוון שהשינוי מתחיל קודם כל בשינוי התגובה שלנו. קל לנו נורא לשלוט בתגובות שלנו, קשה עד בלתי אפשרי לדרוש מילדינו להשתנות. אין לנו שליטה עליהם.

ברגע שצד אחד, כלומר אנחנו ההורים, משנה את הדינמיקה שלו; אוטומטית זה משפיע על הצד השני, כלומר על ילדינו.

בהדרכה ההורית אנחנו לומדים לשנות את הדינמיקה על-ידי שינוי התגובות שלנו לתרחישים שבהם אנחנו נכנסים למאבקים.

מפשטים את מאבק הכוח

אנחנו אף פעם לא מסתכלים על הנושא בראייה כללית. מתמקדים במאבקי הכוח שרלוונטיים לנו.

כאשר עובדים ספציפית על הילד שמתמהמה ללכת לגן בבוקר, או ילד שמסרב להכין שיעורי בית, אנחנו בוחנים ולומדים את הסיטואציה.

הרי מה זה מאבק כוח?

זה בעצם התנגשות בין 2 רצונות: של הילדים שלנו, אל מול הרצון שלנו. הילד שלנו לא עושה לנו בכוונה, הוא לא עושה לנו דווקא.

ילדים נכנסים למאבק כוח כי הם פשוט חכמים. זה כלי שיש להם והם יודעים שכך הם ישיגו את מה שהם רוצים. אם זה עוד זמן עם הצעצועים במקום ללכת לגן או לישון, או אם זה לא להכין שיעורים כדי ליהנות עם חברים.

כאשר ננתח את מאבק הכוח, נגלה שילדנו בעצם משיג את מה שרצה. כל עוד הוא רואה שזה עובד, למה שיוותר? גם אנחנו לא היינו מוותרים על משהו שעובד לנו.

הצעדים הקריטיים

ברגע שתיישמו את שלושת הצעדים הבאים, תופתעו לגלות עד כמה השינוי הוא מהיר:

  1. לקחת את הרווח – הילד צריך להבין שהוא לא מרוויח מהוויכוח. הוא בסופו של דבר מפסיד.
    אדגיש שאנחנו לא במלחמה, אך עלינו לקחת את הרווח מילדנו כך שיבין כי יש השלכות שליליות למאבק שלו.
  2. שינוי התגובה שלנו כהורים – כלל ברזל: אם אנחנו במאבק כוח, זה סימן שהתגובה שלנו לא נכונה. עלינו לשנות את האופן שבו אנחנו מגיבים ולהכיר בכך. ברגע שנכיר בזה, השינוי הפנימי בנו יהיה קל יותר.
  3. הדרך שבה אנחנו מגיבים – כלל ברזל נוסף: אף פעם לא בעצבים. יש עובדות שאנחנו קובעים בשטח. בלי לריב, בלי להשיב מלחמה.

מתכוננים מראש ומיישמים (+ דוגמה)

בהדרכות ההוריות אני וההורים מנתחים ביחד את הסיטואציות הבעייתיות. מתכוננים, קובעים כיצד מתנהגים ומגיבים ומיישמים. יוצרים תכנית עבודה הלכה למעשה.

חשוב נורא ליידע את הילד מראש ולחלק את זה ל-3 חלקים: מה היה, מה עכשיו הולך להיות, ומה יהיה בעתיד.

אגיד לו למשל 'תקשיב, כל פעם שבאנו ורצינו לצאת מהבית לגן, אתה מתעקש לקחת איתך את האופניים ואנחנו רבים על זה כל בוקר. זה לא נעים לי, ואני רוצה מעכשיו לקום בבוקר בכיף. לכן, כל פעם שתיקח את האופניים בבוקר, כשתחזור מהגן האופניים לא יהיו. נשים אותם אצל סבא וסבתא במשך כמה ימים'.

זהו. לא נכנסים למאבקים.

בלי עצבים, בלי ויכוח. הילד יגיע ויראה אחר הצהריים כי האופניים אינם.

מה עשינו כאן?

לא התעקשנו ולא הרסנו לעצמנו את הבוקר.

הראנו לילדנו שיש השלכה למעשים שלו.

הכל היה בלי צעקות ומריבות.

שליחת שאלה

רוצים לדעת כיצד נוכל לחולל שינוי באווירה שבבית?

התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:

הילד עדיין צועק ורב, מה עלי לעשות?

פעמים רבות כשאני שואל מי צועק במהלך הוויכוחים, ההורים מודים שהם אלו שמרימים את הקול, יותר מילדיהם.

אני אומר כך: למה אתם צועקים? הילד צועק? שיצעק. אל תצעקו.

הילד יצחק ויצרח, אבל יראה שאנחנו לא מגיבים לזה. מתעלמים מההתנהגות הזו. הוא יבין שרגע, זה לא עוזר לי. לא עזר לי שהתעקשתי בבוקר לרכב על אופניים כי הפסדתי אותם. פעלתי בדרך לא נכונה.

בהדרכה ההורית אנחנו ממש מנתחים את הסיטואציה. מה יכול לקרות, איך הילד מגיב ואיך אנחנו מגיבים. איך מחלקים את ההתמודדות בין ההורים. לפעמים יש הורה שזה יותר קשה לו, ואילו להורה השני יותר קל לקחת את הפיקוד.

לדבר פרקטיקה

והכי חשוב – ליישם. לעשות תכלס.

השינוי יגיע, אתם יכולים לסמוך עלי שזה יקרה, ובטח לבטח כאשר מדובר בילדים קטנים.

לסיים מאבקי כוח עם ילד מתבגר בן 15, זה הרבה יותר מאתגר וקשה מאשר ילד בן 3 או 4.

אם אתם מוצאים את עצמכם במאבקי כוח עם ילדים, אל תתעלמו, זה לא יעבור ומומלץ לטפל בכך בהקדם.

התייעצו איתי

שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.

אני מעביר הדרכות הוריות בתל אביב או ברעננה, וכן גם באמצעות הזום.

המפגשים הם פרטניים, פרקטיים ומתחילים ליישם ולחולל שינוי כבר מן המפגש הראשון.

בכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם ליצור עמי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר פניה באתר.

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה

כתבו לי בוואטסאפ