איך לריב מול הילדים? כשההורים מתווכחים

איך לריב מול הילדים? כשההורים מתווכחים

תוכן עניינים

אסור לריב מול הילדים?

התשובה היא כן, בהחלט מותר לריב עם הילדים. לא כי אנחנו רוצים לריב מולם, אלא בגלל שזה פשוט קורה. אין זוג שמצליח לא לריב מול הילדים. ומוטב שלא נלקה את עצמנו על כך.

כמובן שהכל במינון הנכון ותוך מודעות ברורה.

אגיד יותר מזה, שזה מוזר מאוד לילד לראות את ההורים שלא לא רבים אף פעם. אם הם לא רבים אז אולי שאין מערכת יחסים בכלל? צריך לדעת להתווכח וצריך לדעת לריב.

ובואו נסתכל על זה גם בזווית אחרת: בדיוק כמו שמותר לנו להתווכח מול ילדינו, חשוב שגם נדע להראות להם שאנחנו יודעים להשלים, שאנחנו יודעים לבלות יחד, לצחוק מול הילדים.

ילדינו צריכים לראות את כל העולמות, את העובדה שמערכת יחסים היא מורכבת ובנויה ממגוון סיטואציות שונות והתמודדויות. ישנן טובות וישנן פחות טובות. כל עוד שומרים על יחסים משפחתיים וחבריים טובים, הרי שאנחנו מנחילים כאן ערכים חשובים מאין כמוהם.

צריך להשתדל לדעת איך לריב

אז נכון, מותר לריב, אבל גם צריך לדעת לעשות זאת נכון.

וודאי שלא טוב שריב הולך ומחריף, אך אינני יועץ זוגיות ואני לא מתיימר לחלק כאן טיפים ועצות. מטרתי היא רק להסביר כיצד עליכם לעשות זאת מול ילדיכם.

אם אתם רבים מול הילדים, שימו לב מה אתם אומרים.

שהילדים לא ישמעו אתכם משפילים למשל אחד את השנייה בשפה שהיא גסה או פוגענית.

הימנעו מכך בכל מחיר, ואני בטוח שאינני מחדש בכך לאיש.

במידה ואתם מתקשים לעשות זאת, נסו ליצור לעצמכם מנגנון שהאחד מבני הזוג שנסער יותר ילך לעשות סיבוב בחוץ כדי להירגע או לעשות דבר מה אחר שיאפשר כרגע לפחות שלא להיכנס אל תוך הריב יתר על המידה.

בהדרכות הוריות תמיד ההורים מגיעים להסכמות כיצד לנהוג עם הילדים. ההסכמה המשותפת היא קריטית לתהליך. אני חושב שהדבר יכול לעבוד לא רע גם במקרה שכזה.

סוגי ריבים

ישנים רבים שמגיעים לטונים צורמים וחשוב להימנע מכך. לא נרצה ללמד את ילדינו שצעקות עוזרות במשהו (והן וודאי שלא תורמות כלל בסופו של יום).

שימו לב מה אתם אומרים, הימנעו משפה פוגענית כאמור. זה מאוד מאוד חשוב. אין מקום ל'התפלקות' של מילים כמו טיפש, אדיוט או שלל מילים קשות שלא נרצה להשריש אצל ילדינו.

וגם שתיקה היא בעייתית. לא לדבר בכלל.

אנחנו לא רוצים שילדינו יראו דוגמה בה ריב מביא לנתק מוחלט בין ההורים.

אם תשאלו אותי, נתק הוא יותר גרוע מריב חמור. חלילה אם ילדינו יראו בכך כמעין דבר מה לגיטימי, הרי שגם הם בסופו של דבר עלולים להחליט להיות בנתק מאתנו בגלל ריבים כאלו ואחרים. בלי התעלמויות, בלי שתיקות.

ומהצד השני גם חשוב לשחרר: אל תרגישו אשמים בעצם זה שרבתם מול הילדים

אני פוגש לעתים בהורים שממש נחרדים ואומרים לי: 'רון עשינו ממש נזק, אנחנו עושים נזק לילדים'.

חכו רגע, זכרו שזה טבעי לריב.

שחררו מעט מהאחריות שלכם, וזכרו שאתם לא צריכים ויכולים לקחת כל דבר על המצפון שלכם. אתם בני אדם.

הפכתם להיות הורים והחיים שלכם השתנו מהקצה אל הקצה. ייסורי מצפון רק עושים יותר גרוע.

הורים לפעמים מספרים לי כיצד הילד מתערב ואומר שהוא לא רוצה שהם יריבו. תענו להם ותאמרו שנכון, אתם רבים אבל אתם גם תשלימו ואתם גם תמשיכו ללכת ולבלות ביחד ושחברים טובים יודעים להשלים.

שיבינו שאבא ואמא בסדר, שיבינו שלפעמים לא הכול עובד חלק ומושלם, אבל שהכל בסדר.

ייתכן, ושוב אני לא מתיימר להיות יועץ זוגי, שזה גם ישפיע על אופי הריבים 🙂 אבל אני באמת לא אומר את זה עם ביסוס כלשהו.

שליחת שאלה

רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?

התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:

מכירים הורים שיוכלו להיעזר במידע? שתפו אותו איתם :)

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה