הילד אלים? תגובה פושרת לא באה בחשבון
אלימות בקרב ילדים היא איננה דבר מה נדיר. הרי כולנו יכולים להיזכר בפעם אחת ובה הגננת סיפרה לנו כיצד בננו שרט ילד אחר או חטף צעצוע. אולם מה עלינו לעשות כאשר מדובר בהתנהגות אלימה קבועה? כזו שהופכת ל'אמצעי' סיסטמתי שרק הולך ומחריף למען השגת המטרה?
בהדרכות הוריות רבות אני יכול להעיד כי הורים מביעים מצוקה עמוקה וקשה בסוגיות התנהגותיות מסוג אלו.
מלבד העובדה שזה אף פעם לא נעים לקבל שיחה מבית הספר המזמנת אותנו להגיע כתוצאה מהתנהגות חריגה, הרי שברור לכל הורה כי אלימות היא איננה הפתרון, כי אם בעיה שרק תלך ותחריף במרוצת השנים.
במקרים רבים, גם הצעדים בהם ננקוט לא יביאו תועלת רבה. איום מרומז מצד הגננת על כך שהיא לבסוף תיאלץ להוציא את הילד מהגן למשל, בהחלט לא עוזר למערבולת הרגשות הקשה ממילא.
מה עלינו לעשות?
למרות שקשה, המפתח לפתרון טמון אצלנו - ההורים
על אף שנדמה כי מדובר במקרה קשה ומורכב, הבשורות המעודדות הן שגם התנהגות אלימה היא בסופו של דבר סוגיה התנהגותית בקרב ילדים. ולנו ההורים, ישנו הכוח לשנות ולהנחות את ילדינו. המפתח להצלחה טמון אצלנו – בתגובה.
כמנהל חטיבת ביניים בעצמי, אומר לכם כי בית הספר לא מזמן אתכם כדי לטלטל את ההורה או מתוך יצר נקמה. הצוות החינוכי מאמין באמת ובתמים כי ההתנהגות האלימה לא יכולה להיפתר רק אצלו, והיא מוכרחה להיעשות יחד עם ההורים, בשיתוף פעולה.
המציאות מלמדת כי ילד אלים איננו מתנהג בצורה שכזו רק במוסד החינוכי. זוהי התנהגות שגם אנו כהורים יכולים לשים לב אליה, אם זה בוויכוחים מול אחים, אם זהו ילד המרביץ להורים, לאחיינים או שמציק ונוקט באלימות כלפי ילדים בגן השעשועים.
ברגע שנגיב בצורה הנכונה בבית / בסביבה הביתית, כך הדבר גם ישליך על התנהגותו של הילד בסביבת הגן או הבית-ספרית.
מדוע מומחים ממליצים לפעול בהקדם?
הסיבה היא פשוטה – ילד שמרביץ ונוקט באלימות, איננו עושה זאת לשם השעשוע. לפחות לא במרבית המקרים. הוא עושה זאת כיוון שהוא משיג מכך דברים.
אם לא נמגר את הבעיה מן היסוד, הרי ישנם מחקרים המראים כי ילדים אלימים מפתחים עם מרוצת השנים תפישה שגויה באשר לכלים שיכולים לסייע להם בחיים.
הרי ילד צעיר איננו מבין את ההבדל הקיים בין תשומת לב חיובית לשלילית. עלינו לחנך ולהסביר לו את ההבדלים, וכיצד מתנהגים.
אם כך - מה עושים?
אני תמיד אומר שאל לנו לשאול 'למה הילד עושה את זה?'. יש כאן מעין נימה דווקאיסטית. כאילו והילד עושה דברים סתם, כי הוא יכול. נשנה את השאלה ל-'מה הילד מרוויח מזה?'. מכאן הדרך לפתרון כבר הולכת ונסללת.
עלינו להחליט מספר דברים:
- ראשית כל, אנחנו מגיבים. מחליטים שמגיבים. אין אולי, אין התלבטות. הגיע הזמן לנקוט בצעדים.
- שנית, איך מגיבים. מיד ניגע בכך, ואם אנחנו רוצים להיות נחרצים, הרי שעלינו להחליט מהם הצעדים שננקוט. באילו עונשים אנחנו יכולים לעמוד ואילו לא.
- לבסוף, הוצאת הרווח מן המשוואה. הילד מרוויח מן האלימות שבה הוא נוקט? ברגע שהרווח ייצא מן המשוואה, גם האלימות תדעך בהדרגה.
ילדים הם עם חכם, והם יודעים להסיק את המסקנות. הם יודעים לחשב את מסלולם מחדש. אל תמעיטו בערכו של תהליך שכזה. החל מן הרגע שבו תשנו את תגובתכם, ילדיכם יחלו לשנות את התנהגותם.
מגיבים - עשה ואל תעשה
עשה
לעתים אני מכנה זאת כ'עונשים', אך פעמים רבות אני מעדיף לקרוא להם 'תגובות'.
הילד עשה דבר מה פסול, ואנחנו מגיבים בהתאם. כל מעשה גורר תגובה.
אפשר לנקוט בתגובות קלאסיות של סנקציות כגון אי-מתן דמי כיס, איסור להיפגש עם חברים אחרי הלימודים, ואפשר גם לבחור בתגובות יצירתיות יותר.
כך למשל, אני פעמים רבות ממליץ לקחת ילד אלים לפעילות בעמותה או גוף התנדבותי כזה או אחר. ונצלו זאת והסבירו באופן ישיר וברור: 'אתה פגעת בילד אחר, ולכן אנחנו עכשיו נעשה משהו טוב למען מישהו אחר'.
שני טיפים חשובים:
- החליטו מבעוד מועד מהם העונשים שבהם תנקטו. בחרו רק במה שתוכלו לעמוד בו. לא בענישה שנשמעת קיצונית ושלא תעמוד במבחן המציאות.
- הסבירו לילדכם מה יהיו התגובות מעתה והלאה להתנהגות אלימה. מומלץ לעשות זאת כאשר כולם רגועים ונינוחים. בעת סערת רגשות, המסרים פשוט לא עוברים.
אל תעשה
הימנעו מתגובות המלוות בצעקות וכעס רב.
להחלטיות וטון רגוע וברור ישנה השפעה הרבה יותר עמוקה.
דוגמה נהדרת לכך: אבא שהיה אצלי הדרכה הורית וסיפר לי כיצד בכל ריב עם בתו, היא הייתה רצה לחדר וטורקת את הדלת. הוא תמיד צעק עליה שלא תטרוק, אך ללא הועיל. לבסוף, באחד הריבים, הוא קם, הלך לחדר של בתו ואמר לה: 'בפעם הבאה שתטרקי את הדלת, אני פשוט אוציא אותה'. אמר, לא צעק. את התוצאה אתם וודאי מנחשים 🙂
הימנעו מלגעור ולהקטין.
אנחנו חלילה לא מתכוונים לכך, אך עם סערת הרגשות המילים הללו פשוט יכולות לצאת מעצמן.
'תראה איך אתה מנהג, מה הפלא שאף אחד לא רוצה להסתובב איתך', או 'תראה את האחים שלך איזה יפה הם מתנהגים. למה אתה לא יכול להיות כמוהם?'.
הניחו את המשפטים הללו בצד, לא רק שהם לא מועילים, הם גם יוצרים אנטי ורק מחריפים את המצב.
ראו בבית הספר / בגן כשותפים לתהליך
ישנם הורים שמספרים לי עד כמה הם כועסים על בית הספר או על הגן. כיצד הם מרגישים שמוסדות החינוך רק מערימים קשיים ולא עוזרים.
כמובן שכל מקרה לגופו, אך כאיש חינוך בעצמי, אני יכול להעיד שמטרתם של הרוב הכולל של גופי החינוך, היא לעזור לילדים, וכן גם לעזור להורים.
לאנשי ונשות החינוך יש כלים, יש יכולות וידע. היעזרו בהם. ראו בהם כשותפים. אל תתווכחו איתם, שוחחו איתם. בדקו ביחד באילו פעולות ניתן לנקוט.
הגננת והסייעות יכולות לספר מה מתרחש בגן. המחנך או המחנכת יכולים לספר לכם על הנעשה בבית הספר.
אולי נגלה שהילד חווה בעיה חברתית והוא לא מוצא לה ביטוי אלא באמצעות אלימות? אולי נגלה ששינויים ומעברים מסוימים הובילו להתנהגות שהלכה והתגבשה לה? ייתכן שהאלימות היא דרך לקבל תשומת לב.
היו לי מקרים ובהם היה מדובר בילדים שהזדקקו לקלינאי תקשורת, והאלימות הייתה סממן של הבעת תסכול. בזכות עבודה עם קלינאי תקשורת, ולא עם יועץ הורים, הילד התגבר על הסוגייה שממנה סבל, וכך גם האלימות נעלמה.
בשורה התחתונה: ילד אלים יכול לנהוג כך מסיבות רבות ומשתנות. שיתוף הפעולה עם המוסד החינוכי הוא חלק בלתי נפרד מן הדרך להצלחה.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
הילד מתנהג באלימות? התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.
התמודדות עם ילד אלים לעתים קרובות נתפשת כאתגר קשה לפיצוח. אני מאמין שביכולתנו לחולל שינויים מהירים, ולו רק אם נזהה את הדרכים הנכונות לעמוד אל מול האתגרים.
בכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם ואתכן ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פניה באתר. בטופס יצירת הקשר, תוכלו גם לרשום לי תיאור מקיף של המקרה עמו אתם מתמודדים.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער