ילד לא מגיב כשקוראים לו

ילד לא מגיב כשקוראים לו

תוכן עניינים

"למה הוא עושה לנו את זה?"

אנחנו עמלים על ארוחת ערב וקוראים לילדנו שיגיע, הוא מצדו ממשיך לשחק ומתעלם.   האם הוא עושה לנו בכוונה? או מתנהג אלינו בזלזול? חשוב לי כבר במעמד הפסקה הראשונה להסיר לכם כל צל של דאגה: הוא לא עושה זאת מתוך זלזול, הוא פשוט עוסק במשהו שמעניין אותו יותר 🙂

עתה נשאלת השאלה – איך פותרים את המצב?

אציג בפניכם את הגישה שמנחה אותי בכל הדרכת הורים, ואפשר בהחלט לומר שכמעט בכל תרחיש: אם אנחנו לא מרוצים מההתנהגות של ילדנו, אז אנחנו צריכים לשנות את התגובה שלנו.

כלומר, קשה נורא לשנות את ההתנהגות של הילד רק מעצם זה שנוכיח אותו או נתרגז עליו, אבל קל נורא לשנות את האופן שבו אנחנו מתנהגים ומגיבים. דרך השינוי שאנחנו נחולל בתגובה שלנו, נחולל גם שינוי בהתנהגות של ילדנו.

איך משנים את המצב?

כאמור הנוסחה היא ששינוי ההתנהגות שלנו = שינוי ההתנהגות של ילדנו.

נניח שקראתי לילד שלי לבוא מסיבה מסוימת והוא לא בא; אני צריך להבין שבאותו רגע אין לו בשביל מה לבוא. הוא עושה משהו אחר שמעניין אותו כמו לשחק בצעצועים בחדר.

להתעצבן עליו לא יעזור, וההתנהגות לא תיעלם כך. אני צריך שהוא יידע שהוא מפסיד משהו מזה שהוא לא יבוא.

ילדים הם עם חכם, מאוד חכם. הם יודעים להסיק ולהבין מה משתלם להם ומה לא.

הנה כמה דוגמאות:

דוגמה 1: הילד לא בא לאכול

הכנו ארוחת ערב וקראנו לילדנו להגיע אל השולחן. הוא מצדו לא בא, וממשיך לשחק בחדר.

אם הוא יגיע מאוחר יותר ויאכל כרגיל, אז למען האמת שהוא גם די צדק בכך שהוא לא בא!

הוא לא סתם רצה להמשיך לשחק, הוא גם הרוויח עוד זמן משחק וגם אכל.

חשוב להבין: זה צובע את היחס של הילד אלינו. אם אני אומר לילד שלי משהו והוא מתעלם או לא מגיב, אז אני צריך להבהיר שיש לזה מחיר.

במקרה של ארוחת הערב, אנחנו נפנה את הארוחה ברגע שנסיים. אם הילד יגיע מאוחר יותר לאכול, אחרי מועד הארוחה, נסביר לו שהארוחה הסתיימה.

זה לא מעמד קל, אני חייב להודות שעבור חלק ניכר מההורים זה אפילו מאתגר. אך חשוב לדעת: ילדים לומדים מחוויות. הילד יחווה שהוא פספס את ארוחת הערב, והוא יסיק שזה פשוט לא היה כדאי.

דוגמה 2: הילד לא הגיע לשעת הסיפור

הדוגמה הבאה נועדה להבהיר שהשיטה הזו תקפה לגבי כל סיטואציה.

נניח שאני קורא לילד שלי סיפור בכל ערב, והופך ערים וגבעות כדי שהוא יגיע. מבחינתו הוא צודק שהוא לא בא: הוא רצה לעשות משהו אחר, ובזמן שהיה לו נוח הוא גם הגיע להרוויח את שעת הסיפור.

במקום זאת, אסביר לו (וחשוב להסביר ולא להוכיח או להתרגז) ששעת הסיפור עברה.

ייתכן שהילד יצרח ויבכה. אנחנו מוכרחים להיות רגועים, לא לכעוס ובסך הכול להסביר שבפעם הבאה חשוב שיגיע לשעת הסיפור בזמן, כדי שלא יפספס אותו שוב.

הילד שלכם חכם, הוא יעשה את החישוב ויבין אם זה שווה לו או לא.

היו עקביים

הגישה שציינתי היא לא פשוטה או קלה לביצוע.

יש הורים שיהיה להם קל יותר לומר לילד שהוא פספס את ארוחת הערב, ויש הורים שזה ישבור להם את הלב.

אבל אין לנו ברירה – אם אנחנו רוצים להבהיר את הנקודה שלנו, אנחנו מוכרחים להיצמד לתכנית. אם נוותר, הילד שלנו  רק ילמד שב'אובר דרמה' אפשר לפתור דברים בקלות.

אני ממליץ מאוד שהורה אחד ייקח את המושכות במידת הצורך.

אם אחד מבין שני ההורים מסוגל לזה יותר מבן או בת הזוג האחרים, אז שהוא ייקח את המושכות.

בהדרכות הוריות אני מדגיש את החשיבות של המאמץ המשותף. לכל הורה יש תפקיד ונקודות חוזק וחולשה. בהדרכה אני פועל הרבה פעמים כדי לאתר מי מבין ההורים מתאים לאיזה תפקיד.

ויש לכך השפעה עמוקה

אם אתם צריכים זריקת מוטיבציה כדי לבצע את המהלך הקשה הזה, אספר לכם שיש באקט חינוכי שכזה גם השפעה ניכרת על המשך חייו של ילדכם.

כיוון שאם הילד יבין שהוא לא יכול לראות רק את הזמן שלו עצמו, אלא גם את הזמן של אבא, של אמא או של בן/בת הזוג, אז הרי שהוא יהפוך לילד ולאדם בוגר שיודע מהי דחיית סיפוקים, שיודע לכבד ולהעריך את האחר.

מחקרים מראים שילדים שנוטים לפנק אותם, חווים את המציאות אחרת. יהיה להם קשה יותר לקבל את החיים הבוגרים.

יש מחקר מרתק שנקרא "מבחן המרשלמו":

לקחו ילדים קטנים בגילאי 4-5, שמו הם מרשלמו על השולחן ואמרו להם: לכל אחד יש מרשמלו אחד. אנחנו יוצאים מהחדר ונחזור עוד מעט. מי שלא יאכל את המרשמלו יקבל עוד אחד.

אפשר ממש לראות איך הילדים חושבים מה כדאי להם, ואיך יש מערכת שלמה של שיקולים. בדקו וראו שהילדים שהמתינו כדי להשיג עוד מרשמלו, הגיעו להצלחות ניכרות יותר.

למעוניינים אשמח להפנות אתכם למאמר (באנגלית) באתר הבא.

לסיכום

ילד לא מגיב כשקוראים לו מסיבה ברורה: הוא יודע שהוא יכול להמשיך בשלו ועדיין לקבל את כל מבוקשו.

אם פגשתם באתגר שכזה ואינכם בטוחים כיצד לגשת אליו, אני מזמין אתכם לשיחת ייעוץ ראשונית ובמהלכה נבחן כיצד לפצח את האתגר.

שמי רון שמעוני, מומחה לייעוץ הורים, בעל תואר שני בחינוך, ומנהל חטיבת ביניים.

ניתן ליצור איתי קשר טלפוני (או בוואטסאפ), או להשאיר פנייה באתר, ואשוב אליכם בהקדם.

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה: