ילד שלא יודע לקבל לא

ילד שלא יודע לקבל לא

תוכן עניינים

תלוי את מי אנחנו שואלים

אם תשאלו אותי, הילדים של כולנו יודעים לקבל לא. זה פשוט שאנחנו ההורים חוששים מהתגובה שלהם שמא נסרב. אז נכון, יהיו קצת צעקות ויהיה לא מעט בכי, אולם יש כאן שיעור חינוכי חשוב מאוד, ועלינו לדעת להתעקש לפעמים.

וחשוב לי לציין כבר במעמד התחלת המאמר – כשהורים אומרים לי שהילד שלהם לא יודע לקבל לא, אני מדגיש בפניהם שזוהי הפרשנות שלהם ושלהם בלבד.

כלומר, מדובר כאן בפחד שלנו מה יקרה שמא נסרב לילדנו ולא נביא לו את מבוקשו.

פעמים רבות במסגרת ההדרכה ההורית, מספרים לי ההורים שהם חוששים לומר לא כי אז הילד יתחיל 'להתפוצץ' או לבכות. שהם חוששים לסרב כשיש אורחים לאור המבוכה הרבה שיכולה להיווצר.

מצד אחד אני מאוד יכול להבין את זה. טבעי, גם אני אבא וגם אני לפעמים מעדיף להימנע מסיטואציה שכזאת.

מן הצד השני, אנחנו נותנים לילדנו מעין אישור שלא מדברים עליו. אישור שאנחנו חוששים מהתגובה שלו ושאם הוא יתעקש אז הוא יצליח להשיג את מבוקשו.

לשבור את המעגל

קל נורא להבין שמה שנוצר פה הוא למעשה 'מעגל קסמים'.

מעגל שבו אנחנו מנסים להימנע כמה שיותר מלהתמודד עם אמרת הלא לילדנו, והוא מצדו לא לומד איך באמת להתמודד כשמסרבים לו.

ארגיע אתכם מיד, ואומר שגם אם ילדכם הורגל לאורך זמן רב לקבל את כל מבוקשו, עדיין לא מאוחר מדי. הוא גם יידע להתרגל אחרת.

הקושי האמיתי טמון דווקא אצלנו, ההורים.

אנו צריכים לדעת לסרב ולעמוד גם בפני התגובה שתבוא.

טיפ חשוב: אנחנו לא כועסים, לא מתלהמים, לא מרימים את הקול. סירבנו לילד? הוא צועק ובוכה? פשוט תענו בטון מבין ומנחם, ועם זאת נחרץ ש"אנחנו מבינים שזה לא נעים שלא מקבלים את מה שרוצים, אבל זה מה שאני ואמא החלטנו כרגע".

אל תישאבו אל תוך מריבה או אווירה שלילית. 

התכוננו לזה

במפגשים שלי במסגרתן של ההדרכות ההוריות, אני פעמים רבות מכין את ההורים לקראת התגובות האפשריות.

חשוב להתכונן לכך נפשית, להיות מסוגל לומר לא וגם לעמוד על כך. שבירה של המילה שלנו רק תחמיר את המצב.

אם הילד יבכה, יצרח, ישדר מצוקה קשה, נזכור שהוא בסדר גמור, והוא יידע כיצד להתמודד עם הסיטואציה החדשה.

יש הורה שמסוגל לכך יותר?

מעולה! אם אחד מההורים 'חזק' יותר, אז שיירתם אל המשימה. 

זכרו שהורות היא משימה שאפשר לחלק אותה ביניכם. לא מוכרחים שהכול יהיה שיוויוני.

ומדוע שלא נאמר לא?

אני תמיד צוחק על זה שאבא שלי מתרעם ואומר "איך זה הגיוני שהיום ילדים עושים מה שהם רוצים, בעוד שהוא לא היה מעז לעשות רעש ליד אבא שלו". "הייתי הולך על קצות האצבעות לידו!" הוא מספר לי.

היום המצב הוא בהחלט הפוך, וחלקנו מוצאים את עצמנו 'הולכים על קצות האצבעות' עם הילדים. מה שנקרא הולכים על ביצים שחלילה הילד לא יתרגז.

הורים – הגיוני ולגיטימי לומר לא. זה בסדר גמור. וזה בסדר גמור אם הילד יתאכזב. אפשר להבין אותו. אפשר גם להבין אתכם.

בראייה לעתיד - זה אפילו חשוב

בואו נדבר על זה לרגע מתוך היבט אחר; לא אותו ילד או ילדה שאנחנו מגדלים כרגע, אלא גבר או אישה.

כשאנחנו מצמצמים את ההתמודדות של ילדינו עם קשיים, אנחנו יוצרים מצב ובו הם לא חווים תסכול, לא חווים עצב.

וודאי שכולנו יודעים שילדינו ייפגשו באכזבות ותסכולים רבים לאורך בגרותם.

והתגובה בחוץ? היא תהיה הרבה יותר קשה והרבה פחות מבינה מאתנו ההורים.

עמדו על כך. אתם עושים את זה לטובתם.

טיפ חשוב לסיום - יש זמן תגובה ויש זמן חינוך

זהו מושג שאני חוזר עליו במגוון בלא מעט מאמרים.

יש זמן שבו אנחנו מגיבים להתנהגות של הילד שלנו, ויש זמן שבו אנחנו מחנכים אותו.

אני יכול להבין למשל למה בקניון, או אצל סבא וסבתא או כשמארחים חברים, אנחנו לא נתחיל לחנך את הילד. את החינוך תשמרו לבית.

תשוחחו עם הילד על מה שקרה כשכולם רגועים ובסביבה נינוחה.

העוצמה של שיחה שכזו, הרבה יותר מורגשת כאשר הילד מבין שלא עברנו לסדר היום.

ובמידה והילד צורח בבית – 

אני אשאל אתכם ככה: למה זה כל כך מלחיץ אתכם?

אז הוא צרח 🙂 זה הבית שלכם. הכל בסדר.

זה בסדר שהילד יצרח כיוון שהוא לא מקבל את מה שהוא רצה. לא קרה שום אסון, וזה טבעי לחלוטין.

מה שיהיה לא בסדר הוא אם נצרח בחזרה, כיוון שאין כאן התמודדות.

עקבו אחר הטיפים שלי, ואני סמוך ובטוח שתראו שיפור.

אני מזמין אתכם להתייעץ איתי

שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.

מוצאים את עצמכם מתמודדים עם ילד שלא יודע לקבל לא או חוששים מלסרב לו?

אני מזמין אתכם להתייעץ איתי טלפונית או להשאיר לי פנייה באתר.

ניתן גם להיעזר במדור הייעוץ ההורי אונליין שבאתרי, ובו תוכלו לרשום לי שאלה פתוחה.

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה: