איך מתמודדים עם ילד שלא מקבל סמכות?
קודם כל אומר שילד שלא מקבל מרות זה ילד בריא; הרי אנחנו לא רוצים שילדינו יגדלו להיות אנשים שעושים כל מה שאומרים להם. מטרתו של כל הורה, גם אם לא יאמר זאת בקול רם או מודע, תהיה שילדו יפתח חשיבה שיפוטית וביקורתית.
לכן אפתח בכך שאומר: בואו נשנה לרגע את הגישה.
נכון, זה מרגיז שהילד לא מסכים לקבל את הסמכות שלנו כהורים, אך בדיוק כמו שנצפה ממנו ש'לא לקפוץ מהגג כי החברים קופצים' ושלל המשפטים המוכרים 🙂 כך זה סימן טוב כשהוא לא מוכן להגיד 'אמן' על כל משימה שניתנת לו בבית.
אם ככה איך מתמרנים בין משפטים כגון: 'תפסיק להיגרר אחרי החברים שלך' או 'תעשה מה שטוב לך ולא רק מה שטוב לחברים שלך', ומן הצד השני 'למה אתה לא עושה מה שאנחנו מבקשים ממך'?
במדריך הבא אדגיש את הנקודה שבה אני מתמקד במסגרתן של ההדרכות ההוריות. משנים גישה ומחליטים שלא נכנסים למלחמות, אלא פשוט מדברים על ההשלכות. התנהגות X מובילה לתגובה Y. בלי להתרגז ובלי לצעוק.
תחושת הכוח של הילד
כשהילד אומר משפטים כמו 'אתה לא קובע עלי', התחושה הזאת נותנת לו המון כוח. היא בונה את האישיות שלו. היא מאפשרת לו להבין שהוא עצמאי ושאף אחד לא מחליט עליו עד הסוף. הוא זה שנותן את האישור האחרון.
להעצים את התחושה הזו, זה אקט חינוכי שאני ממליץ עליו. כיוון שמטרתנו היא לדעת שילדינו יוצאים אל העולם שבחוץ כשהם חזקים ובעלי חשיבה עצמאית.
לצד זאת, אמליץ על אקט חינוכי נוסף אותו נשלב עתה:
אתה עצמאי, וזה נהדר, אף אחד לא קובע לך את העתיד ורק אתה. ולכן יהיו גם תוצאות לכאן ולכאן. חלקן חיוביות אם תקשיב, וחלקן שליליות אם לא תקשיב.
אלו גם החיים, החיים שלנו הן תצרף של בחירות שונות. חלקן מתבררות כנכונות וחלקן מלמדות אותנו כיצד לבחור להבא.
אם כך מה עושים? מענישים? צועקים?
קודם כל לא צועקים. זה לטעמי מיותר ורק יוצר תחושת אנטי גבוהה יותר.
לגבי עונשים, אני מעדיף לקרוא לכך 'השלכות' או 'תוצאות'. עונש מעיד רק על צעד שלילי, אך מה קורה כשהילד כן בוחר נכון? הרי שהתוצאה תהיה חיובית.
אז נכון, אנחנו לא רוצים ילדים מרצים. אנו רוצים שהם יממשו את עצמם בצורה הטובה ביותר ויעשו מה שטוב להם בחייהם הבוגרים.
תפקידנו הוא להכין אותם לשם, ולאפשר להם להבין שיש בחירות טובות ויש בחירות שאינן מיטיבות איתם.
קודם כל שינוי גישה: אין לנו שליטה ממשכית על מה שהילד יעשה או הפוך. אין לנו שליטה על המעשים שלו, או על הדיבור שלו, על מידת ההשקעה שלו בלימודים, על מידת הנכונות שלו לתת כבוד לאחרים או לעצמו. הוא אדם לרשות עצמו.
היכן יש לנו שליטה? על הרווח או ההפסד של ילדינו בעקבות מעשיהם
כאן טמון התפקיד המשמעותי שלנו כהורים.
לפעמים אנחנו צריכים לעצור ולומר: 'תראה, אם תמשיך להתנהג ככה, אני אצטרך לקחת לך את הצעצוע / אני לא אלך איתך לגינה אחרי הגן / אני לא אתן לך לראות טלוויזיה בבוקר לפני ביה"ס, תחשוב אם כדאי לך'.
טיפ חשוב: שימו בצד את המילים, התכוונו לכך והראו זאת במעשים. אל תבחרו בצעדים שאתם לא יכולים לנקוט בהם. במה שנקרא 'איומי סרק'. רק מה שאתם יודעים שהוא בר ביצוע. וזאת כיוון שילדים לומדים מחוויות, הם לא לומדים ממילים.
הילד לא קיבל את סמכותכם? זאת בחירה שלו ואין לכם שליטה עליה. יש לכם שליטה על התוצאה.
אם אמרתם לילדכם לסדר את החדר והוא לא הקשיב, אז ייתכן שאתם תסדרו אבל גם תיקחו את הצעצועים למספר ימים.
אם אמרתם לילדכם שיתארגן לבית הספר בזמן והוא התעקש לראות עוד קצת טלוויזיה, בבוקר למחרת השלט לא יהיה בהישג יד.
אם הילד לא משקיע בלימודים, אז זה יוביל לסנקציות מצדכם כמו דמי כיס.
טיפ חשוב נוסף: הקפידו גם לפרגן כשצריך. אם הילד עשה מה שצריך, תראו הערכה לכך, תגידו לו שכל הכבוד! ואפילו מדי פעם תאמרו להם: 'תראה חמוד, לאחרונה אתה ילד ממש טוב, ואנחנו מאוד גאים בך וקנינו לך מתנה / הכנו לך את העוגה שאתה אוהב' וכיוצא בכך. חיזוקים הם כלי חשוב לא פחות מענישה.
ומה עשינו כאן?
לימדנו את ילדינו מהי אחריות על המעשים.
מקרה לדוגמה
היה לי מקרה אחד ובו ההורים סיפרו לי שכל אחד מבני המשפחה אחראי על פינוי הכלים שלו, ושכל פעם מישהו אחד אחראי על כל שטיפת הכלים.
הבן הקטן לא הסכים לפנות, וההורים תמיד פינו אחריו לאחר שבקשותיהם לא נענו פעם אחר פעם.
החלטנו לנקוט בצעד:
הצלחת של האח הקטן הייתה מיוחדת עם ציור מיקי מאוס שהוא מאוד אהב. ההורים לא שטפו את הצלחת הזו, והגישו לו אוכל בצלחת אחרת.
הוא התאכזב וביקש את הצלחת שהוא מכיר ואוהב והם הסבירו לו שהם לא שטפו את הצלחת כי לא פינו אותה. היא נשארה מלוכלכת ולכן אי אפשר לאכול בה.
נכון, זה גרר בכי וזה הביא לסיטואציה שהורים רבים מבקשים להימנע ממנה. אך לבסוף הוא למד והבין שיש למעשים שלו השלכות.
וזה בדיוק מה שאני עושה יחד עם הורים בהדרכות: חושבים איך להגיב נכון, מהו הצעד שיאפשר לנו להביא לפריצת דרך ולשינוי ממשי בהתנהגות.
העיקרון הוא שהשינוי מתחיל קודם כל אצלנו, ההורים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, מוסמך לייעוץ הורים בגישת מיכל דליות, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.
בכל שאלה והתייעצות בנושא ילד שלא מקבל מרות, אני מזמין אתכם להשאיר לי פנייה באתר ולתאר לי את המקרה עמו אתם מתמודדים. ניתן גם ליצור איתי קשר טלפוני או לכתוב לי בוואטסאפ. רוצים לקבל עוד טיפים? אשמח להפנות אתכם להציץ בבלוג שלי.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער