הילד אגרסיבי כלפי אחרים - מה עושים?
אני זוכר שפעם קראתי מחקר בו בדקו ילדים עם בעיות התנהגות ורצו לבדוק מהיכן הן נובעות. מצאו שבקרב רבים מן הילדים, המכנה המשותף היה שיטת החינוך שהשפיעה על הילדים. גילו דבר מאוד נחרץ: שילדים שהגיבו בצורה מסוימת חוו חינוך נוקשה בבית.
מיד אסייג ואומר שזה לא נוגע באופן ישיר לנושא המאמר. איך זה כן קפץ לי לראש ונזכרתי תוך כדי כתיבת שורות אלו?
כי פעמים רבות, כשהילד שלנו פועל באופן אגרסיבי לאורך זמן (אני מתכוון שזה לא אירוע חד פעמי או משהו שמתמשך למשך שבוע-שבועיים וחולף מעצמו), הרי שמוטב ונבדוק אם יש משהו בבית שמזין את האגרסיביות שלו.
העיקרון המרכזי בהדרכות ההוריות הוא שאנחנו כהורים מחזיקים ביכולת להשפיע ולהפחית את רמת האגרסיביות של ילדינו באמצעות שינוי ההתנהגות שלנו בבית.
זאת בשורה מעודדת! חשוב לי להדגיש. כי היא אומרת שיש לכם השפעה. יש לכם כלים. רק צריך להבין במדויק מהם 🙂
בואו נפרק זאת לגורמים
אתייחס קודם כל לתרחיש 'קיצון' יותר של ילדים בגילאי 5-7 בערך, שבגילאים הללו רואים אגרסיביות רבה יותר שלפתע מתפרצת. אם זה לא נוגע אליכם, אפשר להמשיך ולגלול הלאה לפסקה שמתייחסת לפעוטות שנוהגים באופן אלים כלפי אחרים.
חשוב שננסה להבין אם האגרסיביות מתפרצת בסיטואציות מסוימות. לרוב יהיו שני דברים עיקריים שישפיעו על האגרסיביות:
- התגובה שלנו: נצטרך להגיב בתגובה אחרת. אם משהו בתגובה הנוכחית שלנו לא מסיים את האגרסיביות או לפחות מפחית אותה, אז כנראה שצריך לשנות תכנית פעולה.
- הנסיבות: חשוב שנשאל את עצמנו אם ישנו משהו שקדם לדבר הזה? משהו שאנחנו צריכים לתת לו מענה? אולי יש דרך מסוימת שבה הילד שלנו למד שהוא מושך תשומת לב? משיג דברים? אולי הוא חווה תסכול מדבר מה שגורם להתנהגות שלו להקצין בהדרגה? למשל קושי בלימודים, קשיים חברתיים וכיוצא בכך.
עצתי היא כזאת:
לפני הכל, נסו להבין את הגורם להתנהגות האגרסיבית: שינויים בבית, לחץ, בעיות וסוגיות בבית הספר או בגן. ייתכן מאוד שהדבר נובע מתחושות של תסכול וחוסר יכולת או בגרות של הילד לדעת כיצד לבטא זאת נכונה.
ובגילאים מתקדמים אל לכם לחשוש משיח פתוח וקשוב עם הילד. לדבר איתו, לנסות להבין לליבו. להדגיש בפניו שאתם כאן כדי לעזור, שאתם שם כדי להקשיב. לעתים צריך להסיר מעט מגננות שכן הילד עלול לחשוש שמא אתם רוצים להעניש ולא להקשיב.
בהתאם למה שיעלה בשיחה, ישנם סיפורי ילדים נהדרים שאפשר להיעזר בהם ושמלמדים להתמודד עם כעס, עם תסכול ועם קונפליקטים פנימיים שונים.
בד בבד (ובהתאם לנסיבות) במידת הוצרך ייתכן ויש להבהיר שההתנהגות היא פסולה, שיכולות להיות לה השלכות. אם אין זהו המקרה, הרי שלעתים אני ממליץ אף לפנות לגורם מקצועי כמו רופא המשפחה שיידע להפנות אתכם הלאה ולדייק את צורכיכם (וניתן לפנות גם אלי כדי לקבל הכוונות).
כיצד מגיבים בגילאים צעירים יותר?
במידה ומדובר בגילאים צעירים יותר דוגמת שנתיים-שלוש, נכנס עיקרון מאוד נפוץ בהדרכות ההוריות והוא 'זמן תגובה וזמן חינוך'.
העיקרון אומר כך: אנחנו מגיבים לסיטואציה באותו הרגע, אבל לא מחנכים. נזכור שכרגע הילד, וייתכן שגם אנחנו, מצויים בסערת רגשות.
לאחר מכן, כשהרוחות נרגעות, אנחנו מדברים על כך עם הילד, מבהירים שמה שקרה הוא לא בסדר, ומחנכים בהתאם. אם זו למשל השלכה מסוימת על ההתנהגות.
למשל, אם הילד שלנו דחף ילד אחר בגינת השעשועים, אנחנו כמובן באותו רגע מסיימים את הסיטואציה, אך לא מענישים. מחכים שהדברים יעברו מעצמם, ולאחר מכן נדבר על כך. נסביר שההתנהגות הייתה פסולה, ומה יקרה אם היא תחזור על עצמה פעם נוספת.
למשל, נוכל לקבוע שבמידה וזה יקרה שוב, אנחנו נעלה הביתה מגינת השעשועים מיד, ולא נהנה יותר מהמתקנים.
דעו, שגם בגילאים קטנים, ילדים לומדים מחוויות. הם מבינים כשהם יוצאים מופסדים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער