ההווי המשפחתי בעת מבצע צבאי
'שגרת מלחמה', צמד מילים משונה שכזה. אין שום דבר שגרתי בה, אך למרבה הצער לעתים צריכים להסתגל אליה. איך אנו כהורים יכולים לעזור לילדינו להתמודד? ושאלה חשובה לא פחות: איך אנחנו כהורים יכולים להתמודד עם המצב?
אחד הדברים שלטעמי הוא חשוב, ואף ארשה לעצמי לומר שלדעתי הוא החשוב ביותר – זהו החוסן הנפשי של ילדינו. החוסן האישי שלהם.
מיהם אותם ילד או ילדה שיש להם חוסן נפשי? אלו הם כוחות פנימיים חזקים להתמודדות עם סיטואציות שונות בחיים. היכולת להתמודד ולהסתגל מהר יותר לשינויים בחיים. שינויים לטובה, ולעתים שינויים לרעה.
מהו חוסן נפשי?
חוסן נפשי לא מדבר על מי הכי חזק, כי אם מי הכי גמיש.
הרי מה גורם לעצים להחזיק מעמד אל מול סופות עם רוחות עזות? אילו הענפים שלהם לא היו גמישים ונעים יחד עם הרוח, הם היו נסדקים ונשברים.
ומה גורם למבנים רבי קומות לעמוד בפני רוחות עזות? או למבנים שעומדים בתקנים לרעידות אדמה? היכולת שלהם לנוע מעט בבסיסם, להתאים את עצמם לתנאי השטח מבלי להתנגד.
אם כן, חוסן נפשי אצל ילדינו, ולמען האמת שגם אצלנו ההורים, זוהי היכולת להתמודד עם השינוי, לפעמים 'לזוז' קצת, ולהיות גמיש. במקרה שלנו, עלינו לדעת כיצד לנוע יחד עם רוחות המלחמה.
אם כן, איך אנחנו כהורים משפיעים על הדבר הזה?
השאלה הגדולה היא איך, איך אנחנו כהורים יכולים להשפיע על החוסן הנפשי של ילדינו? איך מטמיעים את זה?
אם נסתכל על הסיטואציה ונשתמש קצת במושגים 'יומיומיים', הייתי אומר שאנחנו ההורים מהווים כמעין כיפת הברזל של ילדינו.
משמעות הדבר היא שאנחנו יודעים ליירט את הסכנות בצורה נכונה, אנחנו יודעים לוותר על הדברים ש'נופלים בשטח פתוח' ויודעים להגיב וליירט את מה שעלול להוות סכנה.
שימו לב למה שאמרתי: יש דברים שאנחנו לא צריכים ליירט.
כלומר, אנחנו לא יכולים לנתק את הילדים מהסיטואציה. בטח שלא בזמן מלחמה. ילדים קולטים, הם מכירים את המילה מלחמה, הם מכירים את המילה מת, אנחנו צריכים לתת להם מידע, ולא להשאיר אותם באוויר.
לפני מספר ימים הילדים שלנו התחילו לחזור ליום לימודים מקוצר. בדרך לבית הספר הבת שלי אמרה לי "כן אנחנו עכשיו במלחמה אבל אנחנו לא מוותרים, הורסים להם את כל הבתים". ואני אומר לעצמי וואו, היא רואה, היא קולטת. אני משתדל מאוד שלא לצפות בחדשות לידה, אבל הנה ילדה בגיל יסודי מבינה ומסיקה מסקנות.
יש הורים שהיו מתחמקים משיחה כזאת או מדברים על משהו אחר. אני העדפתי (ואני ממליץ גם לכם), לנצל את השיחות האלו, לדבר על זה. זאת הייתה הזדמנות עבורי לומר לה שנכון ואנחנו נמצאים עכשיו במלחמה, אבל אנחנו מנסים לפגוע בכל מיני מקומות שמשם יורים עלינו, ואנחנו רוצים לסלול את הדרך לעתיד טוב יותר.
למה אני עושה את זה?
קודם כל לתת לה מידע. חשוב שאני אהיה זה שייתן לה את המידע, זה שישדר לה הסתגלות לשגרה החדשה.
ודבר שני, לאפשר גם לה לדבר. אם אימנע מלדבר איתה על נושא שהיא הציפה, היא לא תדבר איתי עליו שוב. ואם אדבר איתה על זה ואהפוך את זה לשיח, אז היא תרגיש בנוח לחזור ולדבר איתי על כך בכל עת שתרצה.
חוסן זה לדעת לדבר על זה
חוסן נפשי זה לדעת לדבר על הדברים, אולי לא לדבר על הכל, אבל כן לדבר, בטח לבטח כשהילד מתחיל איתי בשיח.
מומלץ שנחשוב גם מה לומר ואיך לומר. אם הילד לא מציף את השיחה הזאת, הרי שאנחנו נוכל להציף אותה. אולי הילד יקשה עלינו וישאל שאלה מאתגרת? יש הורים שאומרים לי 'רון לא ידעתי מה להגיד'. ואני עונה להם שאין בעיה וכל הכבוד! לקחתם את זה לתשומת לבכם. בואו תחשבו מה הייתם אומרים, תכינו לעצמכם תסריט שיחה.
חוסן זה לדעת לתעל את השגרה החדשה למקומות חדשים
דיברנו על הסתגלות למצב חדש.
למשל הרבה מדברים על כך שמתאמנים הפסיקו להתאמן בשל המלחמה. הפסקת האימונים לא רק מורידה את מסת השריר אלא גם משפיעה מנטלית. חוסר המעש בכללותו הוא בהחלט מתכון לא בריא לנפש.
אם כולנו מוצאים את עצמנו בבית, אולי ללא מסגרות, או אולי עם עבודה שהתמעטה, מומלץ למלא את היום-יום בפעולות שמקנות לנו ערך.
כאן המקום שלכם לתת לילדיכם אחריות חדשה. בטח אם מדובר במתבגרים, אך לא רק.
חזקו את ילדיכם על-ידי כך שתבקשו מהם עזרה. לסדר את הממ"ד, להיות אחראיים על סידור הארון עם פחיות השימורים והאורז, להיות אחראיים על ניקוי הבית בסוף יום באזורים מסוימים.
אתם גם מעסיקים את ילדיכם, ואתם גם מלמדים אותם כיצד בתוך שינוי המצב ובתוך כל חוסר המסגרת, יש אפשרות ליצור תבניות מסודרות, ויש אפשרות לקחת שליטה חזרה על המושכות.
אי אפשר לעזור לילדים מבלי שנעזור לעצמנו
לצד חוסן נפשי לילד, חשוב להדגיש: אי אפשר לתת לילדים עזרה מבלי שאנחנו נקבל עזרה.
אדגים את זה על טיסה, ובה תמיד מנחים את ההורים; אם מסכות החמצן יורדות למטה, קודם ההורה שם את המסכה על עצמו ורק אחר כך על ילדו. הסיבה לכך היא שההורה צריך לדאוג לעצמו פיזית ורגשית כדי שיוכל לדאוג לילדיו.
בסיטואציה שבה אנחנו כולנו נמצאים, טבעי להיות לחוצים, טבעי להיות חרדים ומתוחים. יש לנו כהורים 1,001 דברים המתרוצצים בראש בעת ובעונה אחת. אנחנו מוכרחים למצוא דרכים לפרוק את החרדה.
מינון החדשות, ביצוע טכניקות הרפייה, הקפדה כן על תחביבים, כושר גופני שעובד ככלי נהדר לפריקת מתחים; יש אינספור מאמרים מעולים בנושא הזה, וחיפוש קצרצר באינטרנט יאפשר לכם לקבל טיפים והכוונות.
גם אם אינכם מרגישים שאתם זקוקים לכך, נסו את עמותות סה"ר וער"ן, פנו לקבלת עזרה נפשית ראשונה טלפונית או בצ'אט. אמרו את שעל לבכם.
ישנם הורים שממש מספרים לי על רגשות אשם כתוצאה מחוסר האונים שלהם, חוסר האונים להגן על ילדיהם. שימו את רגשות האשם בצד, זה מתכון בטוח לשיקול דעת מוטעה. דברו עם אנשי מקצוע, הקפידו להרפות באמצעות עזרים שונים, ושתקופה טובה יותר תבוא על כולנו במהרה.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער