או בכללי: איך מתווכים לילדים תקופות מורכבות?
כהורים בישראל אנחנו בהחלט יכולים ומגיע לנו להוריד בפני עצמנו את הכובע; אנחנו מתמודדים עם תקופות קשות ומורכבות. אם הייתה זאת הקורונה, או אם אלו ימי הזיכרון והשואה שלפתע מציפים דברים שאיננו בהכרח יודעים איך להסביר אותם לילדים קטנים.
את המאמר הנוכחי לצערי אני כותב בתקופה קשה, בעת מלחמת חרבות ברזל. עם אזעקות, התראות, תשדירי חדשות שאנו מתקשים עד לא מסוגלים להסיק לצפות בהם.
ראשית כל, אנצל את מאמר זה ואומר לכם שאני ממליץ לנסות ולהתרחק מעט מן החדשות, במיוחד כאשר הילדים עוד ערים. אבל זאת כמובן המלצה שלי, ואין לה כל קשר לייעוץ הורי.
ימי הזיכרון והשואה והגבורה מביאים עמם אירועים טראומתיים, אירועים מפחידים, אירועים שמציפים רגש של עצב ושל אובדן.
איך מסבירים לילד למה יש צפירה? איך מסבירים על מה נועד היום?
קודם כל, אנחנו מוכרחים להבין שזה תלוי גיל; ואנחנו לא נדבר עם ילד בגיל גן כפי שאנחנו משוחחים עם ילד בגיל יסודי. נדבר בצורה כנה אך מותאמת עם תכנים על-פי גילאים.
עניין של התאמה
חשוב לי לציין שהמאמר נועד גם להסביר כיצד לתווך בכללותן תקופות קשות לילדים.
בהקשר של יום הזיכרון ויום השואה, נוהגים להדגיש בפני הילדים את הסיפורים הנוגעים לגבורה. מחברים את הילדים לנושא מתוך ערכים מסוימים שרוצים להנחיל או אתוס מסוים.
פעוט לא מסוגל או יודע להבין את משמעותו של מוות. גם לא נרצה להציף נושא שכזה בפני פעוט. עם פעוטות אפשר לדבר על החיילים האמיצים, על זה שמדובר ביום שמוקדש לגיבורים.
ככל שהילדים גדלים, כך נוכל לדבר איתם על נושאים כאובים יותר, וכמובן לעשות זאת בהדרגה ובהתאמה.
היו בשליטה
הדבר השני והחשוב לא פחות הוא לשים את עצמנו, ההורים, בשליטה.
מה הכוונה להיות בשליטה? כאשר אני מספר על משהו, אם זו התנהלות באזעקה או אם זה להסביר למה אנחנו עומדים עכשיו בצפירה של יום הזיכרון, אז כאשר אני משדר שליטה, אני לא יוצר לחץ וחרדה.
לי באופן אישי, קשה למשל לדבר על הנושא של יום הזיכרון. זה גורם לי לדמוע וזה מזכיר לי דבר אישי. מוטב וחשוב להתכונן לדבר על כך, לדעת לקחת את הנושא למקום שבו אנחנו מרגישים בנוח יותר, ובשליטה הרבה יותר.
אנחנו רוצים לפתח אצל הילד שלנו מודעות והבנה באשר לתקופה או ליום שמביא עמו מטען כבד מנשוא, אך אנחנו לא רוצים לפתח חרדה ולחץ.
בהערת אגב, זה נכון גם לנושאים אחרים דוגמת אם אנחנו חווים קשיים כלכליים בבית ועוד; עלינו לעשות מה שניתן כדי שלא לשדר חרדה כלכלית. להחליט איך לשתף את הילד בנושא, באילו דרכים ובאילו מילים. כמובן אם מדובר במתבגר הרי שאפשר לשתף הרבה יותר ולהסביר מדוע בחרנו להצטמצם בהוצאות השוטפות.
לכן אני תמיד אומר: תשתפו ברמת ההבנה, אבל לא ברמת החרדה.
אם הילד שואל, חשוב לענות
בסוף אני אומר, כל הורה יודע לבד כמה הילד שלו מסוגל להתמודד עם היום הקשה או עם תקופה מסוימת.
יש ילדים שצריך להסביר להם בצורה שהיא יותר עדינה ועוטפת, ויש ילדים שניתן להסביר להם נושאים מורכבים באופן ישיר יותר ודווקא ההסבר המקיף הוא זה שנותן להם את הביטחון.
מה שאני יכול לומר בפה מלא הוא כי אם הילד שלכם בחר לשאול אתכם על יום השואה או יום הזיכרון (וכן כל יום או תקופה קשים אחרים), חשוב שתענו.
נסו לענות את האמת שלכם.
אתם יכולים לשתף ברגשות שלכם (כמובן במידה). אם הם שאלו משהו שהתקשיתם לענות עליו אז אתם גם יכולים לומר שאתם לא יודעים איך להסביר באותו הרגע, אבל חשבו על כך וחזרו אליהם לאחר מכן עם תשובה.
זכרו שאם הילד שלכם לא יקבל מכם תשובה, הוא עלול לשאול את השאלה במקום אחר. כאן כהורים יש לנו את השליטה לשלוט במה ילדנו יידע, באיזה מינון ובאיזו רמת חשיפה.
ולסיכום
לילדים וכל שכן ילדים קטנים, לא צריך להגיד את כל האמת, בטח לבטח כאשר היא קשה.
בגילאים קטנים, מננו היטב את המידע שאתם חושפים, נסו לקחת את התשובה למקומות שתואמים את הגיל, למקום עם אמת חיובית או ניטרלית.
אסיים בדוגמה שאתגרה אותי לא מזמן: הבת שעם כל זה שהיא בגיל יסודי, חשופה למה שקורה סביבה, שאלה אותי מה יהיה בצבא. אמרה לי שהיא לא רוצה להיות בצבא ושהיא מפחדת.
עניתי לה שהיא יכולה להיות הרבה דברים בצבא. היא אוהבת ספורט ולכן אמרתי לה שהיא אולי תוכל להיות ספורטאית מצטיינת ולייצג את המדינה שלנו בספורט, ושיש המון תפקידים שונים בצבא.
למעשה עניתי לה. בחרתי היטב מה להגיד, אך היא קיבלה תשובה. אפשרתי לה לקבל תשובה שמניחה את הדעת ומי יודע מה אדם אחר היה עונה לה.
מאחל לכל עמנו, שנדע תקופות חיוביות, טובות ומאושרות. שנדע שקט ונחת.
רון שמעוני, יועץ הורים
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער