הילד מתקשה ללמוד בזום - מה נוכל לעשות?
בלמידה מרחוק נתקלנו לראשונה בתקופת הקורונה, רק אז נחשפנו בכלל למילה הזאת. המאמר הנוכחי נכתב בעת מלחמת 'חרבות ברזל' שהצריכה לעתים פתרונות בלמידה מקוונת. כיצד מתמודדים שוב עם האתגר?
עבור הורים רבים, זום בהקשרה לבית הספר, הפכה במהרה למילת גנאי. הורים רבים מעידים על למידה מועטה אם בכלל, קושי ביצירת מסגרת לילדים, ותחושה כאילו והפכו למעין שוטר.
אני יכול לציין נקודת אור חיובית בכך שההסתגלות כיום לזום לעומת תקופת הקורונה היא שונה. היום כמעט באופן מוחלט שכל הפגישות נעשות בזום, ואפילו פגישה פרונטלית הפכה בצורה משונה למדי לזו הנחשבת ליוצאת דופן.
אותה הלך רוח שהשתנה בנו מאז שנת 2020, הופך את הלמידה עבור ילדינו לקלה יותר. הם כבר רגילים במידת מה.
הדור הנוכחי מסתכל על המדיה הדיגיטלית באופן לגיטימי יותר. עתה צריך לראות כיצד לדרבן זאת בצורה נכונה, כיצד להתמודד עם האתגר באופן מושכל.
קודם כל - מהם הקשיים של הילדים?
ברגע שהקשיים ברורים ורשומים לפנינו, כך גם נוכל להתמודד איתם בצורה טובה יותר.
כל ילד הוא עולם בפני עצמו, וכך כל ילד וילדה מביאים עמם אתגרים שונים.
ישנם ילדים שלא פותחים מצלמה, ישנם ילדים שאפילו לא נכנסים. כאיש חינוך ומי שמילא תפקיד כמנהל חטיבת ביניים בעצמי, גם אני נוכחתי לראות כיצד מתבגרים רבים נכנסו לזום ומיד סגרו את המצלמה.
בנוסף, המצלמה היא פן מאוד מאתגר בזום. בעידן של היום, רבים מאתנו מסתכלים על עצמנו ובוחנים את עצמנו. ילדים רבים שנשאלו על מה הם מסתכלים בזמן המפגש בזום, אמרו שהם הסתגלו על עצמם. על איך שהם נראו. הם לא הרגישו בנוח עם הסיטואציה.
נוסיף לכל אלו את העובדה שהבית לא מהווה מסגרת חינוכית. זו לא אותה האווירה, לא אותה המחויבות.
לכן, יש מנעד רחב של היבטים שיכולים להקשות על התלמידים, יש גם מנעד של קשיים על ההורים.
השאלה שאנחנו צריכים לשים לנגד עינינו היא – עם מה אנחנו מתמודדים?
ומהם הקשיים שלנו ההורים?
הקושי שלנו כהורים הוא בכך שקשה לנו לעקוב אחרי ההתנהלות של הילד/ה. אנחנו לא יודעים מה קורה בפועל.
בנוסף, ישנה תפישה רווחת בקרב ההורים שהזום לא מאפשר למידה אפקטיבית. שזה לא באמת משנה אם הזום יתקיים או לא כיוון שהלימודים הם על 'חצי כוח' ולא מספקים מענה הולם לצרכי התלמיד/ה.
אמנם מדובר במענה לא מושלם, אבל מדובר במענה כלשהו. ולכן אנחנו צריכים לשנות גישה, להבין את החשיבות ולא לוותר על הזום. ברגע שנשנה גישה, כך גם הרצון שלנו להדק את הפיקוח על הלמידה בזום יגבר.
אבל זה מעבר לכך
צריך להבין שהזום לא נועד רק בשביל שהילד או הילדה ילמדו. זוהי גם הזדמנות למפגש חברתי, ליצירת 'שגרה' מסוימת בתוך כל החוסר שגרה שנוצרה.
כמו שרוב הילדים לא הולכים לבית הספר בשביל שיעור המתמטיקה, אלא בשביל החברים לשולחן ובשביל ההפסקות, כך גם הזום נותן מענה לדבר מה שלפתע הפך לחסר.
ומכאן יוצרים מענה
לפי הקושי נוכל גם לגבש מענה הולם יותר.
ישנם ילדים שיספרו על כך שהם פשוט לא מצליחים להיכנס לאווירת הלימודים, הם לא מצליחים להיכנס למעין 'מסגרת' בתוך הסביבה הביתית.
אפשר להכין להם פינת לימודים מסודרת יותר, מקום סטרילי שיאפשר להם ללמוד. אפשר לנסות ולהקפיד שבזמן הלימודים הבית יהיה שקט.
אפשר גם להקפיד על שגרה שבה קמים, מתלבשים, מתארגנים. ממה כמו לבית הספר.
הקפידו על ארוחת בוקר, על כריך שיוכלו לאכול תוך כדי שהם בזום. נסו לייצר שגרה בתוך כל חוסר השגרה. נקרא לזה 'שגרת זום'.
אם הילד לא מצליח לקום לזום והולך לישון מאוחר, זה הזמן להתחיל ולאכוף את שעות השינה. כאן אסייג מעט את דבריי ואגיד שבתוך כל שבירת השגרה, אתם צריכים גם לעשות לעצמכם הנחות כהורים. אם הילד היה הולך לישון כל יום ב-22:00, זה בסדר לתת לו ללכת לישון ב-23:00 למשל. כן צריך למתוח את הגבולות, כן צריך לתת יותר חופש פעולה, וכדאי לבחור את הקרבות.
עם זאת, מומלץ מאוד להקפיד על שעות שינה ברורות שיאפשרו לילד לשמור על שגרה וכל שכן לקום ללימודים בזום.
שרטוט גבולות ברורים הוא קריטי בתקופות של חוסר וודאות
ההתמודדות האמיתית שלנו כהורים בימים כאלו, הוא לשרטט גבולות חדשים וכל שכן לעמוד בהם.
גם כאן חשוב לי להסביר את החשיבות שמאחורי הדבר, ובאופן הזה זה רק יגביר את המוטיבציה שלכם ליישם.
ילדים זקוקים לזה. מלחמה, מצב בטחוני או כל אירוע אחר שמוציא אותנו מן השגרה וגורם לנו שלא לעסוק בכלום, יוצר לילד תחושה של כאוס. הוא גם יוצר בקרב ההורים תחושה זהה. כשאין גבולות, אין תחושת ביטחון.
לכן, אפילו אם שרטוט הגבולות ואכיפתם ייצרו אצלכם חיכוכים, זה בסדר. זה טבעי.
יתרה מזאת, ילדים שרואים שלפתע ההורים לא אכופים כלום, לא מרשים ולא אוסרים, עלולים בהחלט להילחץ מהמצב ולחוש מפוחדים. זה מאוד משונה לילד לראות כיצד ההורה שלו לפתע לא מדבר איתו על כלום, לא מתווכח על דבר, לפתע הכל מותר. הם בעצמם שואלים את עצמם מה קורה פה?
לכן, שרטטו גבולות, הגדירו אותם מחדש. צרו לעצמכם מציאות ברורה וישמו את המציאות הזאת בשטח.
היו נוכחים בזום פעם בשבוע
הקדישו מעט זמן לזום עצמו והיו נוכחים בו לצד ילדיכם. אתם לא חייבים להיות נוכחים כל הזמן, ניתן להיות שם למשך מספר דקות בודדות, אבל וודאו שהילדים פותחים את הזום, שהם יודעים כיצד להשתמש בכלי ולתפעל אותו נכון.
הנוכחות שלכם בכניסה לזום יכולה לסגל את ההרגל אל השגרה החדשה המתגבשת. הוא משמר את הילדים פעילים.
שתפו את המחנכ/ת בכל סוגיה שעולה
טיפ אחרון חביב – אל תתמודדו עם האתגר הזה לבד. שתפו את המחנך או המחנכת שלכם באתגר שנוצר בבית.
הצוות החינוכי של בית הספר מחזיק בכלים מקצועיים שונים ובגישות חינוכיות.
הייעוץ עם המחנכים או היועצים החינוכיים יוכל לסייע רבות בקבלת כלים פרקטיים ויעילים.
בנוסף, המחנכים והמחנכות והיועצים החינוכיים יכולים ליצור קשר עם הילד, לשוחח איתו ולבחון מה הוא צריך ומהם הקשיים והאתגרים העיקריים.
אודותיי
שמי רון שמעוני, יועץ הורים בגישת מיכל דליות, בעל תואר שני בחינוך. בין תפקידיי הייתי מנהל חטיבת ביניים ולכן עולם הזום ואתגריו השונים מוכרים לי היטב 🙂
בכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פנייה באתר.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער