ילד בן שנתיים לפתע מתקשה להירדם?
את המילה 'רגרסיה' אנחנו נוהגים לשייך באופן כמעט אוטומטי לאסוציאציות שליליות. אני תמיד אומר שהמילה הזאת אמנם מתסכלת מאוד, אך היא גם מתארת תהליך טבעי של התמודדות הורית.
קצת למען שיפור האווירה 🙂 קבלו את הרגרסיה בברכה, ראו בה כאתגר אחד מיני רבים שבו תפגשו במרוצת הזמן, והניסיון שלכם מההתנסות הזו עוד יבוא לטובתכם בשנים הבאות קדימה.
אם נדבר על רגרסיה בשינה בגיל שנתיים, זה אומר שהילד יודע לישון לבד וידע לעשות זאת טוב מאוד עד לאחרונה. זה גם אומר שאנחנו כהורים ידענו לתת לו את הכלים כדי שיישן לבד, ויצרנו עבורו את התנאים שעזרו לו לפתח את העצמאות הזאת.
כשמתארים את הדברים כך, ה'מפלצת' האימתנית ושמה רגרסיה כבר לא נשמעת כה אימתנית נכון?
ובכל זאת – מה עלינו לעשות?
מגיבים לרגרסיה
אני תמיד נוהג לומר שברגרסיות אנו מקבלים הזדמנות טובה להתמודד עם תהליך. לפתח שריר נוסף שיאפשר לנו להתמודד עם משברים שכך פתאום צצים להם.
לרגרסיות צריך לדעת להגיב, כשהדבר בא לידי ביטוי בשני אופנים: להגיב בכך שנבין את המקור שלה, מה הוביל אליה. ולהגיב בכך שנסייע לילדינו לשוב אל השגרה. את אותו השריר שתפתחו כאן, תוכלו לרתום לצידם גם ברגרסיה של מתבגר בלימודים למשל.
הורים שואלים אותי תמיד: לשנות משהו בתגובה שלנו? להגיב באותו הקו שנקטנו בו עד כה?
התשובה היא כמובן איפשהו באמצע, ועם זאת על הסקלה הקרובה יותר לזו שממשיכים באותו הקו.
כיצד זה בא לידי ביטוי בשטח?
קודם כל לא נבהלים ולא נלחצים מכך שהדברים לפתע השתנו לרעה. כמו שהם היו טובים בעבר, כך הם יחזרו לשם. יתרה מזאת, ככל שנגיב באופן שגרתי לאירוע, כך המשמעות שלו תצמצם גם בעיני הילד.
הרי אם נצעק או נהיה החלטיים וקשוחים כלפיו, גם הילד עצמו יבין שישנו משהו שונה, שפתאום התגובה היא אחרת. מבלי שאנו מתכוונים, אנחנו גם משדרים משהו כלפי הילד. ילדים הם עם חכם והם יודעים בהחלט לזהות זאת.
המציאות מלמדת שככל שצועקים יותר חזק או דוחפים לעשות משהו בצורה מסוימת, כך ההתנהגות הזו רק מגבירה את אותה הרגרסיה. וזה נכון לגבי כל רגרסיה ובכל שלב.
תאבחנו לרגע מה קרה? האם קרה דבר מה משמעותי? האם זהו שלב שבו מתחולל שינוי פיזיולוגי? בטח לבטח אצל ילדים קטנים. האם אלו גזים? או אולי שיניים? דבר שיכול להיות נכון עבור תינוקות ועד לפעוטות.
האם ישנו שינוי בבית? משהו שהוביל לאווירה מתוחה? האם חלו שינויים במגורים? אולי מעבר לחדר אחר?
מצאתם סיבה? דעו שאין סיבה לדאגה והכל עניין של הסתגלות. לא מצאתם סיבה? גם במקרה הזה אומר לכם: קחו לכם מספר ימים, אל תמהרו לבקש ייעוץ מקצועי עבור רגרסיה שנמשכת זמן קצר.
הכי חשוב שלא לעשות מכך דרמה, כי הילדים יודעים להרגיש זאת, ואנו שלא בכוונה, רק מעצימים את האירוע.
והכי חשוב – ברגע שאנחנו מודעים לרגרסיה, קל לנו יותר להתכונן אליה ולהתמודד איתה.
ארכז זאת למספר טיפים פרקטיים
לא שוברים הרגלים – חלילה שלא תשברו את ההרגלים רק בגלל שיש כרגע רגרסיה בשינה. הקפידו להיצמד לשגרה שהייתה עד כה.
בודקים אם חלו שינויים בתנאים – נסו לאבחן אם ישנו דבר מה שהשתנה? בדקו אם יש לכם את הכוח להשפיע על השינויים הללו, ואם יש לכם אפשרות לצמצם את השינויים שחלו בתקופה זו.
אל תשדרו פאניקה – חשוב, חשוב, חשוב. דווקא בימים שבהם חל שינוי, דווקא בימים של רגרסיה, ההתנהגות שלכם כהורים היא העוגן היציב של הילד. שמרו על כך ככל הניתן.
בדקו מי מן ההורים יכול להתמודד עם המצב טוב יותר – לעתים זהו האב שיודע להתמודד טוב יותר, לעתים זוהי האם שיודעת להתמודד עם המצב בסבלנות רבה יותר. לעתים אפשר לעשות משמרות עד שהרגרסיה תחלוף.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
אודותיי
שמי רון שמעוני, אני בעל תואר שני בחינוך, מוסמך לייעוץ הורי בגישת מיכל דליות וייעוץ שינה בגישת 'לילה טוב לשינה בריאה'.
רגרסיה בשינה בגיל שנתיים היא בהחלט לא מצב נעים, אך היא לרוב חולפת מעצמה. אם בכל זאת אתם רואים כי מדובר בתופעה שרק הולכת ומתעצמת, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או לתאר לי את המקרה המדובר בטופס יצירת הקשר.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער