ההורים החליטו שהם מחזירים את השליטה
מדובר היה במקרה מאוד מאוד קלאסי של הדרכה הורית. מקרה שמנקודת המבט שלי כיועץ, הוא בר-פתרון ואפילו מהיר. מקרה שמנקודת המבט של ההורים, הם שרויים בתסכול רב ובתחושת חוסר אונים. כך טיפלנו.
ההורים הגיעו אלי לגבי ילדם בן ה-4, וסיפרו לי כיצד הוא כל הזמן מתווכח איתם. מה שהם תיארו כוויכוחים בלתי-פוסקים, למעשה נקרא 'מאבקי כוח'.
השיא מבחינתם, מה שגם היווה כנקודת השבר שהובילה אותם לייעוץ, שהילד היה הולך לישון מדי לילה ולילה באזור 22:30. הוא היה הולך למיטת ההורים, ונרדם עם הטלוויזיה דלוקה. ההורים תיארו לי כיצד ילדם היה קופץ על המיטה ומשחק, עד שהיה לבסוף נרדם, ומשם היו לוקחים אותו למיטתו.
באופן כללי, ההורים סיפרו לי שכל דבר היה נתון לוויכוח. או כפי שהאמא סיכמה זאת: 'הוא לא יודע לנהל משא ומתן'.
ההורים סיכמו ואמרו שהם מותשים, עייפים מאוד ושרויים בתחושות לא טובות בכל רגע נתון. מנהלים מאבקי כוח כמעט על כל דבר ודבר.
קודם כל, הסברתי להם שמאבקי הכוח נובעים מאתנו, ההורים
אתחיל בקלישאה שלפני שמגיעים אל הפתרון, צריך להבין את הבעיה.
זה נשמע מפתיע בתחילה, אך הסברתי להורים שמאבקי כוח עם ילדים נובעים לבסוף בגללנו, ההורים.
למה? הרי לא מספיק כל מה שאנחנו עוברים, עכשיו גם להטיח בנו האשמות? 🙂 חכו עוד רגע אחד.
האבא תיאר לי למשל כיצד הוא משחק עם בנו כדורגל ואומר לבנו עוד 15 בעיטות ונלך הביתה, הילד מסרב, הוא מנסה להתפשר איתו על 10, הילד מסרב וכך הלאה עד שהאבא פשוט מרים ידיים ועושה כדברי בנו.
שימו לב: זה מאבק כוח שלבסוף הילד יצא מרווח מהתהליך. אם הוא רואה שהוא מרוויח אחרי קצת מאמץ, למה שהוא לא יתמיד? זה הרי עובד לו.
מה שהאבא היה צריך לעשות, זה לומר לבנו את מספר הבעיטות שהוא מוכן לבעוט לפני שהולכים הביתה, וזהו. נגמר. לא יעזרו התחנונים והצעקות. מה שנקרא 'טייק איט אור ליב איט'.
הנקודה שלי היא:
כל עוד אנחנו מאפשרים לילדינו לנהל איתנו מאבקי כוח, אז זה יקרה.
אוקיי, אז מה עושים?
אחרי שההורים הבינו את העקרון החשוב שהתפספס לאורך הזמן, ביססנו את המוטיבציה שלהם לפעול ולהביא לשינוי. ואכן ניגשנו אל העבודה.
הדבר הרשון שאני תמיד עושה, הוא להתמקד בדבר שהכי מפריע להורים. לעתים למשל באים אלי לייעוץ הורים כתוצאה ממגוון רחב של סוגיות שונות. כאן הדבר הכי אקוטי ובולט היה השינה המאוחרת.
ילד בן 4.5 בשעה כל כך מאוחרת עם טלוויזיה דלוקה במיטת ההורים. הם לא זכו למנוחה שהם כה חיכו לה בסוף היום.
מה עשינו?
קודם כל ישבנו יחד והגענו לשעה מוסכמת מבחינתנו שבה הולכים לישון. הגדרנו שמדי ערב בנם בן ה-4 יילך לישון בשעה 20:30.
הגענו גם להסכמה באשר לפרטים נוספים וחשובים: האם במיטה שלו? האם בחדר ההורים? האם עם טלוויזיה?
ההגעה להסכמה משותפת בין ההורים היא קריטית. ברגע שאנחנו החלטיים, הדבר משתקף גם אל מול הילדים.
ההחלטה הייתה ברורה:
שעה לפני שעת השינה, כלומר ב-19:30, אין טלוויזיה, אין מסכים, והילד הולך לישון במיטה שלו. 20:30 הוא במיטה.
אחרי שהחלטנו מה עושים, דנו גם לגבי התגובות הצפויות מצד הילד
כשאני אומר שזאת הייתה הדרכה הורית קלאסית, אני ממש מתכוון לזה. זה היה By the Book.
הבנו את הבעיה, יצרנו תוכנית פעולה והכללנו בתוכנית הפעולה הזאת גם את התגובות האפשריות שיעלו מצד הילד. הרי חשוב שנתכונן וניערך: כיצד הילד יגיב? איך אנחנו נגיב אליו?
עיקרון משמעותי בייעוץ הורים הוא שאיננו יכולים לומר לילד לשנות את התנהגותו. התנהגות הילד מושפעת מההתנהגות שלנו. ככל שנשנה את ההתנהגות / התגובה שלנו, כך גם ילדנו ישנה את התנהגותו / תגובותיו.
ההורים העלו כל מיני השערות; הוא יצרח, הוא לא יסכים, הוא יבכה, הוא ינסה בכוח לקחת את השלט.
שאלתי, יש עוד? הם ענו שלא, זה פחות או יותר זה. עניתי אוקיי, מה תעשו באותו רגע?
הורים רבים אומרים שהם יתעלמו מההתנהגות הפסולה. אני תמיד מציע להורים שלא להתעלם מהילד. כן להתעלם מההתנהגות או לא לתת לה במה, אבל כן להיות אמפטיים.
אפשר לחבק את הילד, אפשר לומר לו שהם מבינים שזה קשה אבל אין ברירה. להביע אמפתיה ולהרעיף אהבה, מבלי להישאב אל תוך הרצון של הילד.
ובשום פנים ואופן לא להיכנס למשא ומתן.
ורגע לפני שמורידים את ההחלטה לשטח - קבענו גם מהן ההשלכות
אחרי כל זה, היה חשוב שגם נבין מה עושים כאשר הדברים הללו קורים.
איך אנחנ ומגיבים לילד שלוקח את השלט של הטלוויזיה בכוח? או שלא נכנס למיטה בשע השקבענו.
קבענו באופן חד-משמעי מהן ההשלכות שיכולות להיות להתנהגות הזאת.
בנוסף, ציינתי בפני ההורים שחובה להסביר לילד לא בסמוך, אלא מבעוד מועד, על ההחלטות שלנו.
ממש להושיב אותו נניח אחרי שחוזרים מהגן, ולהסביר לו: 'תשמע חמוד, עד היום מה שקרה זה שאתה הולך לישון אצלנו במיטה בשעה מאוחרת ועם הטלוויזיה דלוקה. מהיום זה ישתנה ואתה תלך לישון בשעה שאנחנו נקבע ובמיטה שלך בלי טלוויזיה. אנחנו נכבה את הטלוויזיה לפני ונגיד לה יפה ביי'.
וכמובן גם להסביר את ההשלכות.
חשוב לי לומר: לא הופכים את זה לשיחה. מסבירים, מתמצתים ופה זה נגמר.
מתחילים בפעולה: מה קרה ברגע האמת?
אני יכול לספר לכם שההורים היו ממש בלחץ. באמת. כמעט מפגש שלם הוקדש לאיך הם יגיבו. הם מאוד מאוד חששו וזה היה בולט.
זה חלק מהעבודה שלי: להיות שם לצידם, לתת את החיזוק וההכוונה. להיות זמין עבורם גם בזמן אמת כדי לסייע.
ומה קרה בפועל?
הילד הגיב יחסית בשלוות נפש. הקשיב ואמר בסדר.
אספר לכם שלרוב זה מה שילדים עושים 🙂 לרוב הם פשוט לא מפנימים שזה באמת מה שיקרה. אחרי הכל הם התרגלו למציאות אחרת.
ההורים הזכירו לבנם בן ה-4 את מה שהוחלט גם חצי שעה לפני כיבוי הטלוויזיה.
אחרי שהם כיבו אותה, הכל היה בסדר. אבל הוא רצה ללכת לישון בחדר של ההורים וביקש להדליק טלוויזיה.
ההורים אמרו שלא, והוא באמת בכה, אבל לא מעבר לזה.
כיוון שגם הוסמכתי למתן ייעוץ שינה, הרגשתי בנוח לייעץ לאבא לשכב עם בנו במיטת ההורים, ואחרי שהילד יירגע קצת, לשים אותו במיטתו שלו. כלומר, לא לתת לו להירדם במיטת ההורים, אלא להירגע, ומשם לעבור למיטת הילד.
ההורים היו המומים שהכל עבר יחסית חלק.
ביום שלמחרת כשהוא חזר מהגן הם אמרו לו שהם גאים בו מאוד וזה חשוב – חשוב לא רק להתכונן להשלכות על התנהגות שלילית, אלא גם לפרגן, להחמיא ולתת פידבקים חיוביים.
מה קרה בהמשך? וסוף דבר
הסיפור המקיף הוא כמובן רחב יותר, והיו עוד מספר דברים שההורים רצו לגעת בהם.
עם זאת, הנושא המרכזי טופל.
היו אתגרים. כמובן. כלום לא עובד חלק עד הסוף. הרי אלו הם החיים. היו רגעים של עקשנות, והיו רגעים של ווכחנות, וזה בסדר גמור. אפשר להאשים את הילד? הוא התרגל וישנה הסתגלות למצב חדש.
אבל מכאן שגם סללנו את הדרך לפתור נושאים אחרים, וחלקם גם פתרו את עצמם. ההורים היו רגועים יותר, הילד הלך לישון בשעות נכונות לו יותר והיה רענן יותר בבוקר. יצאנו מתוך מעין מעגל קסמים שרק השפיע על כולם לשלילה.
היה מדובר בתהליך כיוון שלילד לא היה 'שריר של מתן ומתן'. הוא מעולם לא חשב שזה קיים. אט-אט מאבקי הכוח הסתיימו, והדבר השפיע במגוון מישורים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער