נקו את המצפון ואמרו לעצמכם - אנחנו הורים מעולים
את הכתבה הזו אני כותב בערב יום כיפור, אך כמובן שהיא יכולה להישאר רלוונטית בכל יום ויום בשנה. הימים הנוראיים, הימים שבהם אנחנו נמצאים בעת כתיבת שורות אלו; אם לוקחים אותם מעבר לצום, הרי שמדובר בימים של חשבון נפש עם עצמנו.
אני באופן אישי מאוד מאמין ביום כיפור.
אני רואה בו כנקודה מצוינת לכל אחד ואחת מאתנו לעצור ולעשות חשבון נפש לזוגיות שלנו, לחברות שלנו, לקריירה שלנו.
פעמים רבות אני מגלה שישנם הורים שברמה היומיומית נושאים עם עצמם את העול של ייסורי מצפון. שפועלים כהורים מתוך מצפון, ולא מתוך שיקול נקי.
מהיכן המצפון שלנו נובע?
בסופו של דבר, אנחנו כהורים שואפים להיות רגועים, מכילים וקשובים לילדינו.
בפועל, ברגעים של עייפות, לחץ מגורמים שונים או מצוקה, אנו מגיבים בדרכים שלא בהכרח היינו רוצים להגיב. במקרה הטוב לא מרגישים כל כך נעים לגבי עצמנו, ובמקרה הרע חשים בושה באשר לאופי התגובה הפסולה בה בחרנו.
עם התגובות הללו מגיעים ייסורי המצפון:
"לא הייתי סובלני מספיק"
"אני עושה להם את מה שההורים שלי עשו לי"
"אני פגעתי בילד/ה שלי"
קודם כל: התחושות הללו טבעיות לחלוטין!
הבעיה מתרחשת כאשר התחושות הללו הופכות מאורחים לדיירי קבע. הן חוזרות שוב ושוב עד שמבלי ששמנו לב – הן נשארות איתנו לאורך זמן רב.
הורות שנובעת מייסורי מצפון, עלולה לפגוע בסמכות ובביטחון ההורי שלנו
כאשר אנחנו פועלים מייסורי מצפון, כאן ישנה הסכנה.
דעתי היא אחת: הורות וייסורי מצפון פשוט לא עובדים יחד.
הורים שפועלים ממצפון, בוחרים לעשות דברים על דרך של פיצוי, ודרך של פיצוי היא איננה נכונה.
למשל:
הורים שגדלו בחוסר ובחסך כמו חוסר כלכלי, ורוצים את הבגדים הכי יפים שיש לילדיהם, או את החוגים הכי טובים.
הורים שכאלו אומרים לא אחת שהם רוצים שהילד שלהם יחווה את מה שהם לא יכלו לחוות. הם מעניקים המון, ובאמת ובתמים מכל הלב. אבל הפיצוי הזה יכול גם לדרבן התנהגויות שלא נרצה בהן מצד הילד/ה כמו חוסר הערכה.
בקליניקה ליוויתי למשל אמא שעבדה מסביב לשעון ופיצתה את הבת שלה על היעדרותה הממושכת מהבית בדרכים שונות. דרכים אלו הובילו את בתה לחשוב שאמה צריכה לעשות עבורה הכל. אפילו לפנות את הכלים משולחן האוכל (ומדובר היה בילדה בת 15 בתיכון).
שיקול הדעת שלנו מתערפל כאשר אנחנו פועלים מתוך מצפון.
בהורות, כוחה של הסליחה הוא עצום
אני מאמין באמונה גדולה, שלסליחה יש כוח אדיר עבורנו כהורים.
למה שנחמיץ את הכלי הזה? למה בנישא על גבנו עול שאיננו צריכים לשאת?
כמו שאנחנו מלמדים את ילדינו לבקש סליחה כשהם עושים דבר מה פסול, גם לנו יש את הזכות והאחריות לומר שאנחנו מצטערים.
לבקש סליחה מהילד/ה על כך שהתנהגנו בצורה שלא הייתה טובה. ולומר בפשטות: "אני מצטער על מה שהיה".
אין כאן פגיעה בסמכות שלנו, או הודאה על כך שאיננו מסוגלים להיות הורים חלילה. להפך! אנחנו מראים דבר מדהים. אנחנו מראים שזה אנושי לטעות.
הסליחה הזאת מאפשרת לילד שלנו גם ללמוד שאפשר לתקן להתנצל. אנחנו משמשים עבור ילדינו דוגמה.
ההבדל שבין סליחה לאשמה
סליחה עושה דברים טובים.
אשמה מכבידה עלינו ועל ההורות שלנו.
בעוד שאנחנו בטוחים שבפעולת פיצוי מתוך אשמה, אנו מגשרים על מה שהיה, אנחנו למעשה רק מרחיבים את הקרע.
סליחה היא דבר שמקרב. היא מחזירה את הפוקוס שלנו לקשר מול הילד/ה.
אז איך עושים את זה בצורה בריאה ונכונה מול הילדים?
- קצר ולעניין בלי דיונים ארוכים – זכרו, אנחנו לא בטיפול אצל הילד/ה שלנו. לא צריך 'לדבר על זה' יותר מדי. אפשרו וחשוב לשדר את המסר באופן קצר ולעניין.
- מילים פשוטות וברורות – למשל "אני מצטער שצעקתי והייתי מאוד לחוץ. לא הייתי צריך להגיב כך". זהו.
- לקחת אחריות אישית – תנו דוגמה לאחריות אישית. אל תגידו משפטים כמו "אתה גרמת לי להתעצבן". אתם אחראים על התגובות שלכם. אפשר פשוט לומר "איבדתי סבלנות".
- למתקדמים אני נוהג לומר – לעשות שיחה על תיקון. להגיד "בפעם הבאה אנסה לעצור רגע לפני שאני מתעצבן". למה אני אומר למתקדמים? כי לא כל הורה מרגיש עם זה בנוח. וזה בסדר גמור!
ואסיים בגמר חתימה טובה לכולם.
אני מאחל לכל הורה והורה פחות רגשי אשמה. אתם הורים מ-ד-ה-י-מ-י-ם.
שתהיה שנה טובה מקודמתה, שנהיה יותר מחוברים לילדים שלנו, ויותר מחוברים לעצמנו כהורים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער