הגבולות מתחילים אצלנו ההורים
כשהורים מגיעים אלי ואומרים לי שילדים "מתפרע בלי גבולות" אני מסביר להם שכאן בדיוק טמון גם הפתרון לבעיה – מה הם אותם הגבולות?
כשילדים מתחנכים מבלי ששמים להם גבולות ברורים, אז הם יודעים שהם יכולים להתפרע. לא רק שמחקרים מראים שגבולות הם חשובים להתפתחות הילד(1) (2), אלא גם שהם יכולים בהחלט (ובאופן משמעותי) להקל עלינו ההורים.
חשוב לדעת: פעמים רבות דווקא ילדים שלא הוצבו להם גבולות, גדלים להיות חסרי ביטחון לעומת אחרים.
חשבו על זה לרגע, במקום מסוים זה מפחיד להיות ללא גבולות.
בהדרכות הוריות פרטניות שאני עורך, אני אוהב להסביר את הנושא בצורה הבאה: תשימו ילד על גג ותנו לו לשחק עם כדור. כל עוד לא יהיה מעקה בצדי הגג שישמור על הילד ויציב לו גבולות, אז הרי שהוא יפחד יותר. אבל אם הילד יידע שיש לו מעקה ושהוא בטוח, אז הרי שהמשחק שלו יהיה הרבה יותר חופשי, הרבה יותר בטוח בעצמו.
כשהילד משתולל, עלינו לשים לב לתגובות שלנו
שכן בסופו של יום, אנחנו ההורים הם אלו שמציבים את הגבולות.
אנחנו יכולים להיות "אול-אין" בהורות, ובאמת ובתמים לעשות הכל כדי לספק לילדינו בית אוהב וחם; אולם לא אחת מה שמתפספס הוא הקווים האדומים, הגבולות שאנחנו מציבים.
ילד שאין לו גבולות, הוא בעצם ילד שההורים לא הראו לו היכן אותם הגבולות עוברים, כלומר היכן אנחנו שמים את אותו מעקה, ועל מה אנחנו לא מוותרים.
אגב: כמעט בכל מדריך שתמצאו אצלי בבלוג, תראו שאני מדבר רבות על הנושא של תגובת ההורים.
כל התנהגות פסולה אצל ילדינו, נשנה לא בכך שנוכיח אותם או נאמר להם לעשות א', ב' ו-ג', אלא בכך שנשנה את תגובתנו. השינוי אצלנו ישפיע וישנה אותם.
בהתאם להיגיון הזה, הנה כמה דברים שחשוב להדגיש:
1. קורלציה בין ההורים
פעמים רבות בהדרכה הפרטנית, אנחנו בודקים מה הם הגבולות שלנו, עושים התאמה בין ההורים.
מה הרבה יותר קל לאבא, מה הרבה יותר קל לאמא – זו עבודה שצריך להקדיש לה זמן.
לפעמים להורה אחד קל הרבה יותר להחליט שאם הילד לא הסכים לאכול בשעת הצהריים שנקבעה או קם כל הזמן מהשולחן ועשה מה שהתחשק לו, אז אותו ילד יפספס למעשה את הארוחה. האוכל יפונה, והילד יישאר רעב.
זה קשה, זה יכול להיות מאתגר עבור אחד ההורים, ועבור ההורה השני הרבה יותר קל במקום מסוים.
למה זה חשוב?
- ראשית, ילדים לומדים מחוויות. הילד לא יילמד מזה שנגער בו שישוב לשולחן האוכל. אבל הוא ילמד מכך שהאוכל לא המתין לו. זאת חווייה שלילית, וילדים לומדים הרבה יותר טוב ומהר מחוויות. הם עם חכם, מאוד חכם, הם יודעים להסיק מה מועיל להם ומה לא.
- שנית, ברגע שלא נעמוד על שלנו, או נאיים שהאוכל יפונה מהשולחן ולא נקיים, אז הילד יבין שאנחנו רק מדברים. הוא יתעלם מכך, ובעצם ימשיך בשלו.
לכן, חשוב שנחליט מספר דברים ושנהיה מתואמים
- מיהו ההורה שיעשה מה – הורה אחד מסוגל יותר, הורה אחד מסוגל פחות. הקפידו לעשות חלוקת תפקידים שכל הורה יעמוד בה.
- מה הם הגבולות שלנו, היכן אנחנו לא מוותרים, ועל כך בפסקה הבאה.
2. היכן נמצאים השטחים האפורים?
ברגע שאנחנו עושים גבולות ברורים: למשל בריאות (לילד אסור לגעת בשקע חשמלי) וביטחון (הילד חייב לחגור חגורת בטיחות ברכב אחרת לא נוסעים), כך גם יתאפשר לנו להבין ו'לאלתר' במידת הצורך, את הגבולות האפורים.
האם אני אומר לילד לחזור ב-10 או 12 בלילה? אלה כבר גבולות שאפשר לדבר עליהם. או אולי לגבי מה אוכלים, התייחסות לחברים, מילים שלא אומרים (מומלץ לקרוא בעניין זה גם את מאמר ילד מקלל).
למעשה, התשובה לילד שמתפרע בלי גבולות, היא בכך שאנחנו ניצור אותם ונבין במדויק את התוואי שלהם.
3. טיפ חשוב: זמן תגובה וזמן חינוך
בין שמדובר בילדים משתוללים ובין שמדובר בסוגיה התנהגותית אחרת, זמן תגובה וזמן חינוך הוא נושא שאני מזכיר כמעט תמיד בהדרכות הורים.
נניח והילד לא הקשיב לנו, זה ירגיז אותנו. הגיוני לחלוטין. האם באותו הרגע נחליט למשל לתת לו עונש? מומלץ שלא.
חשוב נורא לתת לרוחות להירגע אצל שני הצדדים.
ברגע שנהיה רגועים יותר, כך ההחלטה שלנו על העונש תהיה שקולה יותר ועניינית יותר. ברגע שהילד שלכם יהיה רגוע יותר, הוא פתאום יבין שמה שהוא עשה היה באמת חמור, ושאי אפשר היה לעבור על זה ללא כל התייחסות.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי באווירה שבבית?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
בית קפדן הוא בית ששומר על ילדינו
לא מעט הורים מתקשים לבסס בית קפדן לא כי קשה להם לבסס סמכות הורית, אלא כי זה נתפס כמשהו פסול, דבר מה שרק יעיב על האווירה שבבית.
חשוב לדעת, רואים בלא מעט מחקרים, שילדים שגדלו ללא גבולות, לעומת ילדים שגדלו בבית נוקשה יותר, התקשו בגילאים בוגרים יותר בנושאים שונים בחייהם דוגמת קושי להתמיד בעבודה או לקבל סמכות.
גם עבור הילד עצמו, אי-שימת גבולות יכולה להיות בעוכרנו.
הורים פעמים רבות אומרים לי "אני חבר של הילד שלי, אין לי גבולות, הכל פתוח". ה"הכל פתוח" הזה הוא נורא נורא מפחיד ילדים. זה נותן להם תחושה שהם לבד. אף אחד לא שומר עליהם.
הסתכלו למשל על ילד בגיל בוגר יחסית שכל ההורים של חבריו אומרים להם לחזור ב-21:00, ורק לו ההורים לא אומרים דבר. הם לא מתקשרים ונותנים לו חופש מוחלט. ייתכן מאוד שהוא ישאל את עצמו: "האם ההורים שלי באמת אוהבים אותי?", "האם אכפת להם ממני?" – אלו הם תרחישים לא כל כך תלושים כפי שאתם אולי חושבים.
לסיכום
התחלנו לדבר על ילד שמתפרע, ועברנו לדבר על נושא הרבה יותר עמוק מזה.
זוהי גם הרבה פעמים, המהות של הדרכה הורית. אנחנו מתחילים מתלונה על התנהגות אחת דוגמת ילדים משתוללים, המופיעה מעל פני השטח, ומגלים עוד מגוון נושאים שאפשר לשנות, ומשם לשפר פלאים את ההווי שבבית.
שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך. מוצאים את עצמכם עומדים מול אתגר? הורות היא בהחלט לא תפקיד פשוט, אך ביחד, נוכל לפשט אותו הרבה יותר.
לפרטים נוספים, צרו עמי קשר טלפוני, או השאירו לי פנייה באתר.
ביבליוגרפיה
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער