איך מתמודדים עם כל ההחלטות לבד, בלי ללכת לאיבוד בדרך?
בואו נודה באמת, אין "קל" בהורות, יש רק סיטואציות שונות. אבל תחושת המורכבות מתחזקת כאשר אנו מקבלי ההחלטות היחידים. אין לצדנו עוד הורה. זה אנחנו.
אני זוכר שיחה שהייתה לי עם מישהי קרובה אליי, שניסתה להבין מה יותר "נוח": לגדל ילד בזוגיות או לגדל לבד.
והתשובה שלי הייתה די ברורה: אין פה נוח. יש פה מורכב. פשוט מורכב אחרת.
אבל ארצה להתמקד בדבר מה שחוזר על עצמו באופן פרטני אצל הורים יחידניים, וזו מורכבות שאין לזוג הורים: התחושה שאין עם מי לדבר באמת ביום-יום.
לא לשתף, לא להתלבט, לא לקבל חיזוק. וכן – אפילו לא להתווכח לפעמים, שגם זה חשוב.
אנחנו הקפטן, אנחנו אלה שמנווטים את הספינה בכל החלטה.
אצל הורים יחידניים ה"דיון" איך להגיב ומה לעשות הוא דיאלוג פנימי
בהורות זוגית, גם אם לא תמיד מסכימים, יש שיח. יש עוד מישהו שמביא זווית, לפעמים מאתגרת כן? אני לא מייפה את המצב גם שם, אבל לפעמים מרגיעה וממתנת.
בהורות יחידנית, הרבה פעמים השיח הזה פשוט לא קיים, ואז הוא עובר פנימה.
אני פוגש הורים יחידניים שממש מספרים לי כיצד הם שואלים את עצמם שוב ושוב:
"עשיתי נכון?"
"אולי הייתי צריך להגיב אחרת?"
"זה בסדר מה שעשיתי עכשיו?"
ואני כאן לומר לכם שזהה טבעי. באמת טבעי.
הבעיה מתרחשת כאשר הדיאלוג הזה נשאר רק בראש, בלי עוד פרספקטיבה ממשית.
זה יכול לבלבל.
ובואו נוסיף לכך את רעשי הרקע
עכשיו נוסיף אל תוך כל זה עוד משהו: הסביבה.
זה אגב לא רק תופס על הורים יחידניים, וגם זוג הורים חווה את אותה הבעיה. רק שכאן כאמור הדבר מקבל משנה תוקף.
ה"רעש" הזה מבחוץ: הערות מהמשפחה, עצות מחברים ומשפטים… משפטים שיכולים להרתיח את הדם כמו "אצלנו זה לא היה קורה".
ואז עולה השאלה, למי להקשיב?
אני אומר לכם בצורה ברורה:
לא כל מה שאומרים לכם, רלוונטי אליכם.
ופה מתחילה עבודה חשובה מאוד, ללמוד לסנן. ללמוד לסמוך על עצמנו ולבטוח בעצמנו.
ההתלבטויות הקטנות שמעמיסות הכי הרבה
אז בואו רגע נעצור ונבין משהו חשוב, לא מדובר רק בהחלטות גדולות.
דווקא הדברים הקטנים ביום-יום הם אלו ששוחקים:
- איך להגיב כשהילד מתפרץ
- האם להציב גבול עכשיו או לוותר
- כמה להיות קשוחים וכמה להיות מכילים
וכשאין עם מי לבדוק את עצמנו, או להפך – יש יותר מדי אנשים שאומרים לנו מה לעשות; הרי שכל החלטה כזו נהיית כבדה יותר.
אז מה כן עושים? אלו הם 4 הצעדים הבסיסיים שאני מלמד בהדרכה ההורית
1. מחדדים לעצמנו מה חשוב לנו כהורים
אז בואו רגע נעצור ונשאל את עצמנו שאלה פשוטה: מה באמת חשוב לנו בבית שלנו?
אני פוגש לא מעט הורים שפועלים "על אוטומט", מגיבים לפי מה שהם מכירים, לפי איך שגדלו, לפי מה שאמרו להם. אבל כשאין לנו מצפן ברור שהוא שלנו ורק שלנו, הרי שהכול מתערבב. פעם אנחנו נוקשים, פעם מוותרים, פעם מתחרטים.
כשאנחנו מחדדים לעצמנו את הערכים שיקרים ללבנו כמו כבוד, גבולות, עצמאות או הקשבה, לפתע יש לנו על מה להישען. גם כשהעוגן הזה הוא למעשה אנחנו.
ואז גם ברגעים של בלבול, אתם תדעו לחזור לבסיס: זה הבית שלנו, אלו הכללים שלנו, וככה אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו.
2. מייצרים לעצמנו עוגן פנימי
בואו נודה באמת: אי אפשר למנוע רעשי רקע. תמיד יהיה מישהו שיגיד משהו. משפחה, חברים, אפילו אנשים זרים לפעמים.
השאלה היא לא מה אומרים לנו, אלא, ויסלחו לי כולם על ה"גסות": כמה זה מזיז לנו?
עוגן פנימי זה היכולת שלנו להישאר יציבים גם כשבחוץ יש דעות, ביקורת או השוואות. זה לא אומר שלא מקשיבים, אלא שלא כל דבר נכנס פנימה ומערער אותנו.
אני אומר להורים שאני מלווה בהדרכות ההוריות, אם כל הערה מזיזה אתכם, אתם תמצאו את עצמכם כל הזמן משנים כיוון. וכשיש עוגן, יש יציבות. וכשיש יציבות, גם הילדים מרגישים ביטחון.
3. עוצרים רגע לפני תגובה
זה אחד הדברים הכי מאתגרים, אני לא מייפה את זה.
ברגעים של לחץ, עייפות, עומס, התגובה שלנו יוצאת מהר. לפעמים מהר מדי. ואז מגיעות גם התחושות של אשמה או חרטה.
אני אומר בלא מעט מן המאמרים שלי: אי אפשר לחנך מתוך מצפון.
אז מה כן עושים?
לא מחפשים להיות מושלמים, אלא מפתחים רגע קטן של עצירה. נשימה אחת. מחשבה אחת.
הרגע הזה עושה הבדל עצום. הוא מאפשר לנו לבחור איך להגיב, ולא רק "לירות" תגובה מהבטן.
אני אומר לכם באופן חד-משמעי שלא כל תגובה חייבת לצאת מיד. זה בסדר לפעמים דווקא להקפיד על ההשהיה הקטנה הזו. היא מה שיהפוך תגובה רגילה לתגובה הורית מדויקת.
4. בונים ביטחון הורי
הרבה הורים חושבים שביטחון הורי זה משהו שצריך להיות להם כבר עכשיו. או שיש, או שאין. כאילו נולדים עם זה.
זה בסדר גמור להרגיש לא בטוחים או עם ספקות עצמיים – זה ביטחון שנבנה.
הביטחון שלנו בהורות שאנחנו מיישמים נבנה דרך ניסיון, דרך טעויות, דרך הצלחות קטנות ביום-יום.
ככל שתבינו ותסכימו עם עצמכם באופן שבו אתם פועלים, כך התגובות יהיו נכונות יותר ומדויקות יותר.
ההדרכה ההורית להורים יחידניים נועדה לתת לכם כיוון, פרטנר זמני שממנו תוכלו להמשיך הלאה
הדרכת הורים להורים יחידניים כמובן לא נועדה להחליף בן או בת זוג.
עם זאת, כיועץ הורים, אני כן בא מהמקום שבו אפשר רגע לעצור, לחשוב ולחדד.
כי ברגע שאנחנו מבינים מה חשוב לנו, וברגע שיש לנו עקרונות שהם ברזל, סמכות הורית וגישה מסוימת, הרי שההחלטות נהיות פשוטות יותר.
לא, הן לא הופכות לקלות. אבל וזה אבל חשוב – הן הופכות לברורות.
הורות יחידנית היא לא חיסרון. היא לא חולשה. היא פשוט מציאות אחרת.
כן, יש בה עומס.
כן, יש בה יותר שאלות.
אבל יש בה גם משהו מאוד חזק: יכולת להיות מחוברים לעצמנו כהורים בצורה העמוקה ביותר.
ואני אומר לכם מניסיון, כשהורה מתייצב, גם הילד מרגיש את זה.
וזה, בסוף, מה שעושה את ההבדל.
בכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם לפנות אלי,
רון שמעוני
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער