מה אנחנו יכולים לעשות כהורים כדי לגדל נערה שמרגישה שמותר לה לבחור, לדרוש, להציב גבולות ולהיות בדיוק מי שהיא?
השיח עם הבנות שלנו לא מתחיל בגיל ההתבגרות. הוא מתחיל הרבה קודם, בכל פעם שאנחנו אומרים להן מה מתאים לבנות, מה "יפה", מה מקובל ומה פחות. לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב למסרים שאנחנו מעבירים.
אנחנו בשנת 2026, וכמעט עשור עבר מאז שמחאת MeToo הפכה לשיח עולמי משמעותי ושינתה לא מעט מהאופן שבו החברה מדברת על נשים, גבולות, הטרדות ויחסי כוח.
אבל אם נסתכל רגע אחורה, הפער בין נשים לגברים הוא כמובן הרבה יותר ותיק.
לאורך ההיסטוריה היו תקופות שבהן נשים לא יכלו להשתתף בתחומים בסיסיים בחיים הציבוריים. זכויות הצבעה, תעסוקה, ייצוג בעמדות כוח ואפילו האפשרות לבחור בחופשיות במה לעסוק, הגיעו לנשים במקומות רבים בשלב מאוחר יותר.
והיום? המצב אחר לחלוטין. נשים נמצאות בכל תחומי החיים, מנהלות, מובילות, יוצרות, חוקרות, מתחרות בספורט ועושות כמעט הכול.
ועדיין, בואו נודה באמת, יש דברים שהחברה מסתכלת עליהם אחרת כשמדובר בנערה וכשמדובר בנער.
ופה בדיוק אני רוצה להגיע אל הבנות שלנו.
לפעמים גם אנחנו ההורים מגבילים בלי לשים לב
נניח שהבת שלנו אוהבת להתאמן בחדר כושר ורוצה להיות חזקה מאוד, אפילו שרירית. מה נגיד לה?
"זה כבר יותר מדי"?
"זה לא גוף נשי"?
או אולי היא אוהבת להתלבש בצורה מסוימת שנוחה לה ומרגישה לה נכונה, ופתאום הסביבה מתחילה להעיר לה מה "מתאים", מה "מכבד", ומה יחשבו עליה.
אני לא אומר שאין לנו כהורים גבולות או ערכים. ברור שיש. אבל אני כן אומר שכדאי לעצור מדי פעם ולשאול את עצמנו:
האם הייתי אומר את אותו הדבר לבן שלי?
חכו לפני שאתם מיד עונים 🙂
כי לפעמים, גם מתוך אהבה ודאגה, אנחנו משמרים בדיוק את אותם מסרים שאנחנו רוצים שהחברה כבר תפסיק להעביר לנשים.
וזה מתחיל בדברים קטנים.
"את יכולה" הוא משפט הרבה יותר משמעותי ממה שאנחנו חושבים
אחד הדברים שאנחנו יכולים לתת לבנות שלנו מגיל צעיר הוא פשוט מאוד: תחושה של מסוגלות.
אם היא רוצה להזיז משהו כבד בבית, אל תמהרו להגיד: "עזבי, אבא יעשה".
תנו לה לנסות.
אם היא רוצה לעסוק בתחום שבו רוב המשתתפים הם בנים, אל תהפכו את זה לאירוע.
בטח שאת יכולה.
אם היא אוהבת כדורגל, מחשבים, מכוניות, נגרות, הרמת משקולות או כל דבר אחר שאנחנו באופן אוטומטי רגילים לייחס יותר לבנים, תנו לה את המקום.
ולהפך כמובן.
המטרה היא לא לנסות בכוח לגדל ילדה "חזקה" לפי הגדרה שלנו, אלא לתת לה להחליט מי היא.
זה הבדל גדול.
לא צריך לתת לה הרצאה על שוויון
אני פחות מאמין בהרצאות לילדים ובני נוער.
בטח לא בהרצאות ארוכות שבהן אנחנו מסבירים להם איך העולם עובד ואז מצפים שהם יגידו: "וואו אבא, שינית לי את החיים" 🙂
הרבה יותר חזק להשתמש בחיי היום יום.
הבת שלכם הצליחה לעשות משהו שהיה לה קשה? תגידו לה.
"איזה אלופה את."
"תראי איזה כוח יש לך."
"ראיתי שלא ויתרת."
לא כי היא בת.
אלא כי היא עשתה משהו יפה.
וזה המסר החינוכי החשוב בעיניי: אין תחום שהוא טוב יותר לגבר או לאישה רק בגלל המגדר שלהם. יש אנשים שונים, עם יכולות שונות, רצונות שונים ואופי שונה.
היא לא צריכה להתאים את עצמה לתפקיד שמישהו אחר החליט עבורה.
ובגיל ההתבגרות? לדבר. הרבה.
אם יש דבר אחד שאני רוצה שהורים ייקחו מהטקסט הזה, זה את הדבר הבא:
דברו עם הנערה שלכם.
לא רק כשהיא עושה משהו שמדאיג אתכם.
לא רק כשיש בעיה.
ולא רק כדי לתת עצה.
שאלו אותה איך היא מרגישה.
מה היא רוצה.
מה היא חושבת.
איך היא מרגישה עם הגוף שלה.
איך מדברים בבית הספר על בנות.
מה היא רואה ברשתות החברתיות.
האם קרה שמישהו אמר לה משהו שגרם לה להרגיש לא בנוח.
ופה אני רוצה לומר משהו גם לאבות. אל תחשבו שיש דברים שרק אמא יכולה לדבר עליהם.
ברור שיהיו נושאים שבהם היא אולי תרגיש נוח יותר לדבר עם אמא, ויהיו דברים שהיא תספר דווקא לאבא. וזה בסדר גמור.
אבל אבא לא צריך להוציא את עצמו מהשיח רק כי מדובר ב"נושא של בנות".
אני כאבא רוצה שהבת שלי תדע שהיא יכולה לדבר איתי.
גם על דברים מביכים.
גם על דברים שלא יהיה לי נעים לשמוע.
ובעיקר לדעת שאני מסוגל להקשיב לפני שאני מיד פותר, מטיף או נבהל.
אנחנו רוצים ללמד אותה להציב גבולות
אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו יכולים לתת לנערות שלנו הוא לגיטימציה להגיד:
לא.
לא מתאים לי.
אני לא רוצה.
אל תדבר אליי ככה.
אל תיגע בי.
אני לא מסכימה.
זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל כדי שנערה תרגיש שמותר לה להציב גבול מול אנשים אחרים, היא צריכה קודם כל לחוות בבית שהגבולות שלה מקבלים מקום.
זה לא אומר שהיא מחליטה הכול בבית, ואל תתבלבלו.
אנחנו עדיין ההורים.
אבל גם בתוך מערכת יחסים שבה יש סמכות הורית, אפשר לכבד את הרצון שלה, להקשיב למה שנעים ולא נעים לה ולא לבטל את מה שהיא מרגישה.
לפעמים צריך לבדוק גם איך אנחנו מדברים על נשים בבית
ופה יש נקודה שלא תמיד נעים להסתכל עליה.
איך אנחנו מדברים ליד הילדים על נשים אחרות?
האם אנחנו מעירים על גוף?
על לבוש?
על מראה?
האם אבא מעיר הערות על נשים בטלוויזיה?
האם אמא אומרת על אישה אחרת משפטים שמקטינים אותה בגלל החיצוניות שלה?
הילדים שלנו שומעים הכול.
והבת שלנו לומדת מזה איך העולם מסתכל עליה.
אבל גם הבן שלנו לומד מזה איך הוא אמור להסתכל על נשים.
ואם יש לכם בנים, השיח הזה חשוב לא פחות
כשאנחנו מדברים על העצמה של נערות, קל מאוד לחשוב שהשיחה היא רק עם הבנות שלנו.
אבל חלק גדול מהחינוך הזה עובר דווקא דרך הבנים.
איך הבן שלי מדבר על בנות?
איך הוא מדבר על נערה שלא רוצה לצאת איתו?
איך הוא מתייחס לגוף של בנות מהכיתה?
האם הוא מחפיץ?
האם הוא צוחק עם חברים על מראה של נערות?
והשאלה הלא פחות חשובה היא: מה הוא רואה אצלנו?
אי אפשר לומר לבן שלנו "תכבד נשים" ובמקביל לדבר בצורה שמקטינה נשים לידו.
המודל שלנו חזק יותר מההרצאה שלנו.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער