על נחישות והתמדה
חג העצמאות ממש מעבר לפינה, ואיתו התבשלה אצלי המחשבה על אחד מן הנושאים הכה חשובים והוא עצמאותם של ילדינו. הרי בסופו של יום, מה אנחנו רוצים כהורים? לדעת שילדינו חונכו היטב, וכן שהם קיבלו כלים שיאפשרו להם להתמודד בכוחות עצמם עם האתגרים השונים שבחיים.
נחשוב לרגע על אחד מן המאפיינים הבולטים ברבים מן הבתים בישראל וגם במערכת החינוך – המרדף אחר הישגים. רבות מן ההדרכות ההוריות שאני מעביר, סובבות סביב ההצלחה בלימודים.
שלא תטעו, גם אני דוגל בהצלחה בלימודים, אך בואו ניקח צעד אחורה ונסתכל על התמונה המלאה יותר: מה נחשב בעצם להצלחה? מי קבע שהציון הגבוה הבא ינבא באמת את ההצלחה של ילדינו?
ישנו מחקר שריתק אותי, מטעמה של הפסיכולוגית האמריקאית אנג'לה דאקוורת' בשם: Grit: Perseverance and Passion for Long-Term Goals [למחקר המלא].
במחקרה, היא מצביעה על כך שמה שמנבא הצלחה לאורך זמן הוא איננו בהכרח כישרון או אינטליגנציה; אלא נחישות – אותה תכונה שמשלבת התמדה ותשוקה למטרה ארוכת טווח.
במחקרים שהובאו במאמרה של דאקוורת', ניכר היה שאנשים עם רמות נחישות גבוהות מצליחים להתמיד במאמץ גם כשהדרך קשה – ומכאן גם להגיע רחוק יותר.
היא טבעה את המונח 'Grit' שמתאר שילוב בין תשוקה ליעדים ארוכי טווח לבין התמדה עקבית לאורך זמן, גם כשקשה או לא עלינו משעמם.
כך למשל, היא הדגימה במחקרה ביה"ס צבאי יוקרתי בארה"ב ובו לא היו אלו החניכים בעלי רמות המשכל הגבוהות שהצליחו, אלא החניכים שהפגינו נחישות והתמדה.
בתחרות איות שנבדקה באותו המחקר, ניכר היה שהילדים שזכו בתחרות לא היו אלו בעלי הציונים הגבוהים ביותר, אלא אלו שהפגינו את אותן תכונות של נחישות והתמדה.
ורבותיי, נחישות והתמדה הן תכונות שניתן לפתח
אל תמהרו לשער שעם ילדיכם זה לא יעבוד. במחקרה של דאקוורת', היא מדגישה שנחישות והתמדה אלו הן תכונות שניתן לפתח ולהשריש. לא בהכרח שמדובר בקווי אופי מולדים.
עוד במחקרה, היא ציינה שהתלהבות זהו דבר נפוץ. ההתמדה? זהו הרכיב הנדיר יותר.
אז איך אנחנו כהורים יכולים לטפח בקרב ילדינו את אותה נחישות והתמדה?
איך נוכל להקנות לחשובים לנו מכל את היכולת העצמאית הכל-כך משמעותית הזו, לנווט בכוחות עצמם לאורך האתגרים שבחיים, להתמיד ולכבוש כל פסגה בה הם יחפצו?
1. קודם כל: איך אנחנו מגיבים כהורים אל ההצלחות/הכישלונות של ילדינו?
או במילים אחרות, זה מתחיל ביום-יום שלנו בבית.
אם לשם הדוגמה, הילד שלנו נכשל במשהו או וויתר לעצמו – איך אנחנו מגיבים לזה?
מה אנחנו אומרים לילד שמכריז בריש גלי "אני לא מספיק טוב!" "אני לא מצליח!".
צריך להבין שבסופו של דבר, התגובות שלנו הן שמחזקות את ההתנהגות של ילדינו. הן שמחזקות התנהגות מסוימת, והן שמכחידות התנהגות אחרת.
לדוגמה:
הילד שלנו אמר לנו הרגע: "אוף אני לא מצליח, לא בא לי יותר".
תגובה אחת יכולה להיות: "אוקיי חבל חמוד" או פשוט "בסדר" – מעין דבר מה שחולף לנו מתחת לרדאר מבלי שאנחנו באמת מייחסים לו חשיבות.
תגובה שנייה ועדיפה יכולה לשים דגש על הדרך. "כל הכבוד שניסית שוב ושוב, ראיתי שזה היה לך קשה, אבל המשכת. רוצה שאנסה יחד איתך?".
בתגובה הראשונה שמנו דגש על התוצאה – המצב הסופי שבו הילד שלנו החליט לוותר. בתגובה השנייה שמנו דגש על הדרך. הרי בסופו של דבר הילד שלנו התאמץ כל כך. חשוב שנפרגן על כך ונדגיש את זה.
הנקודה שלי כאן היא שאנחנו כהורים לא צריכים לשים דגש על אם הילד נכשל או הצליח; אנחנו צריכים לדעת להדגיש את המאמץ שהוא הקדיש לנושא.
2. תדגימו לילדיכם גיבורי ילדות שחשובים להם
זוהי מעין נקודה שממשיכה את הסעיף הראשון, אך מטעמי נוחות בחרתי להפריד 🙂
ילדים, נערים ואפילו אנחנו הבוגרים והמבוגרים, לכולנו יש גיבורי ילדות להישען עליהם ולקחת מהם דוגמה.
תנו לילדיכם דוגמאות מתחומים שנוגעים אליהם.
למשל בתחום הספורט, אפשר לדבר על ירדן ג'רבי, אורי ששון או לינוי אשרם, על התהליך שעשו וההישגים שהם הגיעו אליהם בזכות הנחישות וההתמדה. הם ממש טפסו מעלה בזכות נחישותם. אפשר לדבר על מסי או רונלדו שאמנם מביאים עמם כישרון אדיר, אך גם נחישות מדהימה וסיפור חיים מרתק.
אני לרגע התמקדתי יותר מדי בעניין הספורט, ואתן דוגמה אחרת לחלוטין: נועה קירל למשל.
אם תקראו על הדרך שנועה קירל עשתה, תגלו שהיו לא מעט שפסלו אותה על מבנה הגוף שלה שלא 'תאם סטנדרטים מסוימים', שביקרו אותה על הריקודים שלה ועל דרך הפריצה שלה בתחילת דרכה.
היא למשל, יכולה להדגים נהדר את התוצרים של נחישות והתמדה.
3. תנו לילדיכם לטעות, תפרגנו להם על הטעויות!
מי שמצליח בסוף זהו לא החכם יותר; מי שמצליח זה מי שמעז יותר. מי שיש לו את הביטחון העצמי הזה לקחת סיכון, לנסות וגם… לטעות.
תנו לילדיכם לטעות, תפרגנו להם על הטעויות הללו, תנו להם לעשות דברים שהם מפחדים לעשות. העניקו להם את הביטחון והקרדיט לעשות דברים שהם חוששים מפניהם.
הטעויות הללו, ההתנסויות האלו, כל אלו יעצימו אותם.
תחמיאו להם – לא: "איך הצלחת" בהכרח, אלא: "וואו! איזה אומץ יש לך. איזה אלוף אתה שאתה מנסה"
התפקיד שלנו הוא להקנות כלים לעצמאות
נזכור, שבסופו של דבר, ילדינו יוצאים לעצמאות.
זה לא קורה בין רגע, זה קורה בהדרגה ובמגוון דרכים. בין אם אלו הימים הראשונים בגן, או בבית הספר, הבחינות, ההתמודדויות החברתיות השונות; אני יכול למנות אינספור תרחישים ופעולות שניתן לפרשם כהתמודדות עצמאית לכל דבר ועניין.
הכי חשוב להדגיש – הם עושים את זה לבד.
נכון, אנחנו ההורים שם לתמוך. אולם כאן במאמר זה, אבקש להדגיש את התפקיד שלנו כהורים למלא את ארגז הכלים הזה ככל הניתן. לשלוח את ילדינו לכל אתגר בו הם יפגשו, תוך שהם מצוידים היטב בכלים שיאפשרו להם להתמודד עם כל דבר – בהמון נחישות והתמדה.
ואני בטוח שמשם סלולה דרכם שלי ילדיכם אל עבר ההצלחה 🙂
אני מאחל לכל קוראיי חג עצמאות שמח, ימים שקטים וטובים
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער