איך לגרום לילד לספר מה עובר עליו?

איך לגרום לילד לספר מה עובר עליו?

תוכן עניינים

הילד לא מספר לכם כלום? נבחן ביחד למה זה קורה

הורים מגיעים אלי לקליניקה לפעמים לא כי הילד עושה משהו לא טוב, לא כי ההתנהגות שלו מורטת עצבים או מתחצפת, אלא פשוט כי הוא לא מספר להם דבר.

אנחנו יכולים להיות מוטרפים מדאגה, והמחשבות שלנו בהחלט יכולות לנדוד למחוזות שונים ומופרכים, ולא יעזור דבר, ילדינו בשלהם. מה עושים?

לגרום לילד לשתף זה כמו רוב הדברים שאנחנו עושים כהורים – עלינו גם לתת דוגמה, ומיד אגיע לזה.

אבל זה לא נעצר רק שם. יש גם גישה מסוימת שלפעמים אנחנו נוקטים בה כהורים, ולא מתוך כוונה רעה או חוסר שימת לב. אלו פשוט שאלות שאנחנו צריכים לדעת כיצד לנסח אותן מחדש בזמן השיחה שלנו עם ילדינו.

נתחיל בתרבות השיתוף

כאמור, השאלה הגדולה היא מה אנחנו כהורים מדגימים לילדינו. האם אנחנו נותנים להם את הדוגמה הראויה של שיתוף מידע עם האחר?

תרבות שיתוף בבית היא חשובה, והרבה פעמים אנחנו כהורים חוטאים בנושא הזה, וחושבים שאין כל סיבה שזאת תהיה מחווה הדדית.

שוב, אין פה ביקורת שלילית שאתם הורים רעים, חלילה. אנחנו פשוט צריכים לזכור שילדינו הם "מבוגרים קטנים". הם אנשים בדיוק כמונו, הם חווים את החוויות בדיוק כמונו. אם לא משתפים, גם הם לא רוצים לשתף בחייהם העצמאיים שלהם.

אחלק את זה למספר טיפים.

1. תספרו איך עבר עליכם היום

אספתם את הילד או הילדה מהגן או מהבית ספר? 

לפני שאתם שואלים אותם איך היה להם בגן, תחלקו גם קצת מהיום שלכם. 

תספרו מה עשיתם, לאן הלכתם, גם אם לא היה משהו מיוחד, לחלוק חוויה זו דוגמה אישית חשובה.

כלומר, דבר ראשון צריך להיות משהו שמתחיל בתרבות של הבית. משהו שאנחנו צריכים להראות לילד.

ברגע שאנחנו נותנים לו דוגמה אישית של שיתוף, כך גם אנחנו יכולים לבקש ממנו לשתף.

2. אל תדרשו שישתף אתכם

אני אחזור רגע לניסוח שלי שילדים הם "מבוגרים קטנים".

בדיוק כמו שאם ידרשו מכם משהו בלי שתרצו, כך אתם תירתעו אחורה, ואפילו תפתחו אנטיגוניזם מסוים, כך גם הילדים שלכם עלולים רק להקשיח את העמדה שלהם ולא לספר דבר.

בהדרכות ההוריות שאני מקיים, אני תמיד מדגיש גם שמדובר בתהליך; נבחן גישה חדשה, ולא נצפה מיד לשינוי 180 מעלות. בדיוק כמו שלפעמים לוקח זמן לרכך אותנו, כך גם זה עובד עם ילדינו.

3. מצאו נושאים משותפים לדבר עליהם

בסופו של דבר אנחנו חולקים שני עולמות שונים: לילדינו יש תחומי עניין משלהם ולנו כמבוגרים יש תחומי עניין משלנו.

המטרה שלנו כהורים היא למצוא את הנושא המשותף שיגרום לילדינו להיפתח ולדבר איתנו.

דוגמה קלאסית היא למשל לראות ביחד סמי הכבאי, ולדבר על מה שקורא בפרק. לראות תכניות ביחד, או לחוות אטרקציות משותפות ביחד.

שחקו איתם, השתתפו איתם ובבקשה – הימנעו מלהשתמש בטלפון הנייד כשאתם איתם. תטפחו את התקשורת מולם. זה באמת באמת חשוב.

אפשר לסכם את הסעיף השלישי בצורה שתבהיר עד כמה זה חשוב: היו חלק מהחיים שלו. לא תאמינו עד כמה זה יעשה את ההבדל.

ונמשיך בנוסח השאלה

אז דבר ראשון, אמרנו שזה צריך להיות משהו בתרבות של הבית. משהו שאנחנו כהורים צריכים להראות לילדינו.

ועכשיו ארצה להתייחס לסעיף 1 שציינתי למעלה "תספרו איך עבר עליכם היום". זה גם מתקשר הרבה לאופן שבו ננסח את השאלה לילדנו כשנרצה שהוא יספר מה עבר עליו.

1. בלי שאלות "כן ולא"

הימנעו מזה, אל תשאלו אם היה לך כיף בגן.

זאת שאלה של כן ולא, והיא למעשה דיי הופכת את השיחה למאוד קצרה ועניינית.

קשה להיפטר מהרגלים, ואני ממליץ שבתור התחלה תכירו באפשרות הזאת שייתכן ואתם שואלים שאלות כן ולא, ונסו לשים לב יותר.

בהתחלה אולי זה לא יבוא לכם טבעי, אבל אחר כך פשוט תדעו להימנע משאלות כאלו ומבעוד מועד.

2. כן לשאלות פתוחות

שאלות פתוחות מאפשרות ליצור שיח הרבה יותר כיפי והרבה יותר בריא.

מה אתה הכי אוהב לשחר בגן? עם מי היה הכי כיף לך?

זה בעצם נותן לילד לחשוב, הוא לא מרגיש ששואלים אותו שאלה ומצפים לתשובה מאוד מסוימת. זה נותן רגע של מחשבה, ולפתח הרגל בריא של לשוחח אתכם ולשתף אתכם.

שליחת שאלה

מוזמנים לשלוח לי שאלה פתוחה:

ומה באשר למתבגרים?

זה דיי דומה ודיי שונה.

במאמרים שונים שכתבתי ואפנה אתכם אליהם מכאן בעוד רגע קט, אני מדגיש את העניין של ליצור תחומי עניין משותפים, להיות חלק מהחיים של המתבגרים.

בגיל ההתבגרות, ילדינו מתחילים ללכת לדרכים נפרדות מאתנו. זה טבעי וזה אפילו מעורר גאווה.

אם הילד או הילדה המתבגרים שלכם לא מדברים אתכם, ייתכן שזה נובע מכמה סיבות:

  • לימודים הפכו לעיקר – יש לכם סכסוך לגבי לימודים? אל תהפכו את הסכסוך הזה לשיח העיקרי. אל תתנו לו "ללכלך" לכם את התקשורת עם ילדיכם. אסור שזה ייסוב רק סביב זה. ואני אומר את זה בתור מנהל חטיבת ביניים 🙂
  • לא התאמתם את עצמכם לשינוי שלהם – וזה בסדר!! לוקח זמן להפנים כזה דבר. הילדים שלנו כבר לא כל כך ילדים. הם לפתע לא מגיעים ליום הולדת של אחיין קטן? או רוצים לבוא אתכם לטיולי סופ"ש? יש להם חברים משלהם ועניינים משלהם. אבל עלינו כהורים למצוא את הנושא המשותף מחדש. קחו אותם לאירוע שהם נורא רצו, דברו איתם על דברים שהם אוהבים ומתעניינים בהם. תעודדו אותם ליצור אתכם שיח שוטף.
 
כמה מאמרים שאשמח להפנות אתכם אליהם בנושא זה:

המאמר המורחב בנושא ילד מתבגר לא מדבר איתי

איך לדבר עם מתבגרים?

דיכאון בגיל ההתבגרות – מה תפקידנו כהורים?

המאמר האחרון חשוב כיוון שלפעמים אנחנו כהורים, מפספסים התנהגות חריגה. שוב, לא כי אנחנו הורים לא בסדר, אלא כי אנחנו מתמודדים עם אתגר חמקמק. ממליץ בחום לקרוא, במידה ונדלקו לכם נורות אדומות בנושא.

הגישה הכללית שלי

בגדול בגדול – שינוי אצל הילדים שלנו מתחיל קודם כל בשינוי אצלנו.

הגישה שלי לשינוי התנהגותי אצל ילדים היא שאנחנו לא יכולים לבקש מהם להשתנות, אבל אנחנו כן יכולים לשנות את האופן שבו אנחנו מתנהגים ומגיבים.

ילדינו שואבים מאתנו דוגמה, וזה תקף לגבי כל נושא בחיים, למשל איך מתנהגים במערכת יחסים.

והם גם יודעים להתאים את עצמם לסביבה משתנה. אם משהו משתנה בסביבה שלהם, גם הם ישתנו. זה טבעי, וזה יכול לשחק לטובתנו.

התייעצו איתי

שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים מוסמך בשיטת מיכל דליות, בעל תואר שני בחינוך, מנהל חטיבת ביניים ואבא בעצמי (שכן אין תחליף לניסיון!).

אני מסייע להורים במגוון רחב של נושאים, מנושאים יומיומיים ועד נושאים מורכבים וקשים.

בכל שאלה, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני, בוואטסאפ או באתר, ואשמח לסייע ולבחון יחד אתכם אם יש לי כיצד להועיל לכם גם במסגרתה של הדרכה הורית.

מידע נוסף אודותיי ניתן למצוא כאן

ניתן לשלוח לי שאלה פתוחה כאן

מידע כללי שכתבתי על ייעוץ הורי

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה

כתבו לי בוואטסאפ