בעיות התנהגות אצל ילדים

בעיות התנהגות אצל ילדים

תוכן עניינים

דרכי התמודדות עם בעיות התנהגותיות אצל ילדים

בעיות התנהגות הן מושג רחב מאוד וגם שנתון לפרשנות; מה שהורים יפרשו אצל ילדם כבעיית התנהגות, אחרים כמעט ולא ייחסו לכך חשיבות ולהפך. בנוסף, ישנן בעיות התנהגות בקרב ילדים שממש מתארות התנהגות תקיפה ואלימה המצריכה ייעוץ רגשי, וישנן שנוגעות באתגרים יומיומיים כמו ילד שמסרב להתרחץ או לגשת אל שולחן האוכל לפי הזמנה.

אומר מראש שבבעיות התנהגותיות חמורות בקרב ילדים כמו אלימות קשה, אני לא מטפל אבל אני כן מכווין ומייעץ. אם מדובר במקרה שכזה, אני מזמין אתכם/ן בחום לפנות אלי; אכווין ואדייק לאנשי המקצוע הנכונים. לעתים אגב, בשיחה עולה תמונת מצב שבה טיפול רגשי לצד הדרכה הורית, יכולים לסייע רבות.

באופן כללי, הרי שבעיות התנהגות אצל ילדים יכולות לתאר מגוון רחב מאוד של מקרים שונים. אלו הם דברים שאנחנו כהורים אומרים: אוקי, זה יוצר לנו קושי בבית ואתגר, זה גורם לנו למאבקי כוח מרובים, אנחנו חייבים להתייחס לזה ולשנות את המצב הקיים.

במדריך הבא אדון בכללותן בבעיות התנהגותיות אצל ילדים, על אופייה של ההדרכה ההורית ומספר טיפים כלליים שנכונים לכל אתגר.

הילד מתנהג לא יפה, מה עלינו לעשות?

ראשית כל, ההכרה שלכם בכך שאתם לא מוכנים עוד להתמודד עם המצב הקיים, היא צעד חשוב.

השינוי אצל ילדינו, מוכרח להתחולל קודם כל אצלנו – שינוי תודעתי שגם מוביל לשינוי התגובות. העיקרון המנחה בהדרכות הוריות הוא שמן הרגע שבו נשנה את התנהגותנו (תגובתנו) הרי שבתהליך הדרגתי ולעתים אפילו מהיר, ילדינו ישנו את התנהגותם/תגובתם.

לצד ההדרכה ההורית, לעתים אני מדייק יחד עם ההורים עוד 2 כלים חשובים:

  • תקשורת ההורים אל מול המוסד החינוכי – זוהי החמצה גדולה שלא לערב את גן הילדים / בית הספר. לעתים ישנן בעיות התנהגות שיושבות על נושאים רגשיים, על תסכול מסוים אותו הילד מבטא באופנים מסוימים, חלקם למשל פיזיים. היה לי מקרה ובו פעוט נהג להרביץ לחבריו, וטיפול אצל קלינאי תקשורת הביא לשינוי מדהים. היה פה פשוט אקט של תסכול.
    או למשל ילד שחווה כרגע אתגרים בבית והוא איננו פנוי רגשית ללמוד. גם אנחנו המבוגרים יכולים למצוא את עצמנו מוסחים לאור בעיות ואתגרים.
    אלו הן מסקנות שלעתים לא נוכל לקבלן לבד פשוט כי אנחנו לא אנשי מקצוע. וחלילה אני לא מחמיר אתכם – אנחנו נכנסים לנעלי ההורות, ל'מקצוע ההורות' ללא כל הכנה מוקדמת. למה שנדע?
    היעזרו במוסד החינוכי. זהו כלי חשוב וחיוני לבדוק אם ישנו דבר מה חריג המצריך התייחסות פרטנית.
  •  טיפול רגשי – לעתים לטיפול הרגשי יש מקום חשוב ביצירת שינוי. מקום ניטרלי ובו הילדים יכולים לשוחח על הרגשות שלהם, לזהות את הרגשות שלהם.
    אין בכך כל דבר פסול, ואם אתם מזהים צורך מסוים בטיפול רגשי, דעו כי בכוחו לחולל שינוי משמעותי וחשוב, וכן להעניק לכם כלים יומיומיים.

מה עושים עם בעיית התנהגות בהדרכה הורית?

כפי שתיארתי קודם – העיקרון המנחה הוא שכל שינוי שאנו נרצה לחולל בילדינו, מוכרח להתחולל קודם כל אצלנו.

כבר מן המפגש הראשון, אני מבקש להיכנס לנעליכם, ובוחן יחד אתכם את התגובות.

אנו בודקים את התגובות שלנו וכיצד הן משפיעות על התנהגות הילדים.

פה אני רוצה לפרט  ולומר – כשישנה בעיית התנהגות אצל ילד, אנו בוחנים שני דברים:

  • מה היה רגע לפני בעיית ההתנהגות
  • ומה היה אחרי בעיית ההתנהגות

למה זה כל כך חשוב?

כי בדרך כלל אם נתערב בנסיבות שהיו לפני בעיית ההתנהגות או בתוצר של מה שקרה אחרי בעיית ההתנהגות, כאן אלו הן הנקודות בהן נוכל להביא לשינוי.

לדוגמה:

ילד שכל הזמן בועט ושובר דברים.

אנחנו נבדוק מה היה לפני – נשים לב אם לפני כל פעם שבה הוא החל להתנהג כפי שהתנהג, הוא התבקש אולי לעשות משהו. אולי הוא לא יודע כיצד לעשות את מה שהתבקש ולכן הגיב בתסכול? או שאולי הוא שם לב שכאשר הוא מתנהג כך, אז המשימה שהוטלה עליו ירדה מהפרק. כל עוד זה עובד לו, למה שיפסיק?

לאחר מכן, נוכל לפעול לפני שבעיית ההתנהגות נוצרת ואולי לתווך לילדנו את המשימה שביקשנו. ללוות אותו בה, להחדיר בו ביטחון. או שאולי נתעקש על ביצוע המשימה כיוון שנזהה שמבחינת ילדנו, זוהי דרך להסיר אותה מעליו.

אמשיך עם דוגמה זו:

ייתכן ובהדרכה ההורית נלמד להכיר בכך שאנחנו 'משמרים' את ההתנהגות בכך שאנחנו מוותרים. 

כאן המקום לשבת ביחד, כהורים, ולהחליט מהם הקווים האדומים, ומהן התגובות בהן ננקוט.

יכול להיות מצב ובו הילד יבין כי התגובה שלנו היא שאנחנו לא מוותרים ואפילו מענישים. ילדים הם עם חכם והם יודעים לפעול למען טובתם. לבסוף ילדכם יבין שאין לו כל ברירה, שהבעיטות אינן עוזרות ושאין דרך 'לברוח' מהמשימה.

אגב: יכול להיות מצב גם שבו לא נגיב בעונש אלא באמפתיה. אם הילד מתקשה במשהו מסוים ומגיב בתסכול ובבעיטות, הבעת אמפתיה וסיוע, אלו הן הפעולות שיביאו לסיומה של ההתנהגות הפסולה.

די בדוגמאות אלו, כדי להבין עד כמה מנעד האפשרויות בהדרכה ההורית הוא גדול ורב.

מזהים ופועלים

כבר מן המפגש הראשון אנחנו בונים תכנית פעולה.

אני תמיד אומר: אם משהו לא עבד עד כה, אין כל סיבה שהוא יעבוד עוד. אם הצעקות לא עבדו עכשיו, הרמת הקול והחרפת הטונים בטח שלא יביאו לשינוי.

המפגש השני בהדרכה ההורית הוא חשוב על אף שהוא פאסיבי לחלוטין. אני מגיע אליכם הביתה על תקן צופה. מתבונן ולומד את הדינמיקה, את התגובות והאווירה.

נלמד כיצד לשרטט קווים אדומים, כיצד להגיע להסכמות משותפות על תגובות כנגד התנהגות פסולה, כיצד לתת חיזוקים שמועילים לא פחות מ'עונשים' (אני אישית מעדיף לכנות זאת כתגובות), כיצד לחזק את הקשר עם הילדים.

דוגמה קלאסית לכוח שטמון בחיזוק הקשר עם הילדים: במקום שנתכסח עם הילד על שיעורי בית ובמקום שהיחסים יבוססו אך ורק על 'עשית' או 'לא עשית' שיעורים – חזקו את הקשר עם ילדכם, הגיעו איתו למקום נוח שבו הוא ירצה לבוא לקראתכם וישמח לרצות אתכם.

זוהי תכנית הוליסטית שמותאמת למקרה שלכם.

ולצד זאת – הכלים שתקבלו הם פרקטיים ונכונים למגוון רחב של אתגרים:

אם הילד מסרב להתרחץ, ייתכן ושינוי התגובה היא זו שתשכנע אותו לעשות כן

אם הילד מסרב לגשת לשולחן האוכל, שינוי תגובתי ילמד אותו שיש זמן לכל דבר ואם הוא בוחר להמשיך לשחק במקום לבוא לאכול, הרי שזה בא על חשבון משהו אחר.

נלמד כיצד לשלוט בסיטואציה, לנהל אותה. כיצד לעשות את הדברים בשיקול דעת, בדרך נעימה ושאיננה משפילה או גוררת אנטי מצד הילד.

משנים את האווירה שבבית.

מה עושים כאשר בעיות ההתנהגות נובעות מהסביבה החיצונית?

בחלק מן ההדרכות ההוריות, מגיעים אלי הורים שמספרים על התנהגות שהילד סיגל לעצמו מהגן או מבית הספר, על חברים שמהווים השפעה רעה.

אין ספק שיש אינספור גורמים חיצוניים שמשפיעים על הילד. גם אנחנו מושפעים מהסביבה שלנו, לומדים מהסביבה שלנו, בין אם לרעה ובין אם לטובה.

בהקשר הזה, אני תמיד נוהג לומר שאמנם הילדים שלנו "שואבים השראה" מבחוץ, אך זה לא פוטר אותנו מהאחריות שלנו כהורים, מהאחריות שלנו ללמד את ילדינו לבחור: מה לאמץ ולעשות, ומה לבחור שלא לעשות. להישאר נאמנים לעצמנו ולערכים שלנו.

כמו המשפט המעצבן ההוא 🙂 "אם כולם קופצים מהגג, גם אתה תקפוץ?" אז נכון שלא צריך לומר את זה לילדים ואז לעורר תגובת אנטי, אבל זאת התפישה שצריכה להנחות אותנו.

גם בעיות התנהגות אצל ילדים שנובעות מהשפעות חיצוניות צריכות לקבל מענה מאיתנו. אסור לנו להתבייש או לפקפק – לעמוד על שלנו.

איך מבטיחים שהשינויים בהתנהגות יימשכו גם לאחר סיום הייעוץ?

אחד הדברים שאני נוהג לעשות בפגישה האחרונה עם ההורים, היא לעבור על הכל. לסכם את כל מה שהיה ולהסתכל קדימה הלאה. אני שואל: "אם אתם מסתכלים קדימה, באיזה סיטואציות אתם חושבים שתזדקקו לי שוב?".

השיחה הזו תמיד מעלה תהיות, חששות, טווחי זמן שונים.

יחד עם ההורים, אני בודק מה מהכלים שקיבלנו בהדרכה ויישמנו בפועל, יכולים לעמוד לרשותנו בכל תרחיש. לא תאמינו עד כמה העקרונות הם דומים. נכון, יש התאמות שצריך לעשות. אבל הבסיס (ואפילו קצת מעבר) הוא דומה להפליא.

ולסיכומו של דבר, אם הולכים לאיבוד בדרך ויש אתגר חדש, תמיד אפשר לפנות אלי. אפשר לבוא למפגש בודד כדי לעשות חשיבה מחודשת, או פשוט להתייעץ איתי טלפונית. לפעמים השיחה הקטנה הזאת מעניקה לא מעט ביטחון מחודש להורים.

שליחת שאלה

רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?

התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:

התייעצו איתי

שמי רון שמעוני, יועץ הורים, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.

אני מעביר הדרכות הוריות לבעיות התנהגות אצל ילדים ובני נוער, תוך התייחסות למגוון רחב של נושאים שונים.

בכל שאלה והתייעצות, ניתן ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ ואני גם מזמין אתכם לכתוב לי את האתגר שעמו אתם מתמודדים בטופס יצירת הקשר.

מכירים הורים שיוכלו להיעזר במידע? שתפו אותו איתם :)

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה