הילדים לא עוזרים – מה עלינו לעשות?

הילדים לא עוזרים

תוכן עניינים

מה עושים כשהילד או הילדה לא עוזרים בבית?

הילדים לא מוכנים לקחת חלק במטלות שבבית? או אולי מערימים עליכם קשיים עד שלבסוף מושגת פשרה? מהמקום הזה שבו נדמה לנו שמדובר במלחמת התשה בלתי נגמרת, אני קודם כל שמח לומר לכם שיש פתרון, והוא אפילו פשוט למדי. במאמר הבא לא רק שנלמד כיצד לדרבן את ילדינו לעזור בבית, אלא גם נבין את המשמעות האדירה של חינוך שכזה על עתידם כאנשים בוגרים.

אנחנו בעצם נמצאים היום באיזשהו מצב ובו הורים רבים מנסים, באופן טבעי והגיוני, לגונן על ילדיהם כמה שיותר. לשמור עליהם שלא חלילה יפגעו בהם, שיאכלו טוב, שיהיו להם הרבה חברים, לחסוך עבורם כסף לעתיד ועוד.

זו פעולה הגיונית וטבעית. רואים את זה אצלנו, ורואים את זה גם בטבע.

אבל מתי מתחילה הבעיה?

הבעיה מתחילה כשהילד מקבל את התחושה שבעצם עושים בשבילו הכל. הוא מקב את התחושה שכל מה שהוא יצטרך, הוא יקבל מן ההורים.

אנחנו מצדנו נכנסים אל תוך 'מעגל קסמים' שבו צריך לתת הכל לילד והוא מצדו מבין שלא צריך לעבוד קשה.

קודם כל - שינוי הקו המחשבתי

אם אנחנו ניגשים לשנות את חוסר היענותו של ילדנו לעזור בבית, חשוב שגם נשנה ראשית כל, את הקו המחשבתי שמנחה אותנו.

'לא טוב שהילד יתאמץ כי יהיה לו קשה' זו גישה שלצערנו מתבררת פעמים רבות כטעות גדולה. לפעמים אנחנו לא אומרים אותה בקול רם, אבל היא בהחלט מתבטאת במעשים ובהירתמות המהירה שלנו לסייע לילדינו ללא כל מחשבה מקדימה.

ברגע שאנחנו לא נותנים לילד שלנו לעבוד קשה, אנחנו פוגעים באחד מהערכים שכל ההורים מדברים איתי עליו: חריצות ונכונות לעבודה מאומצת.

אז למה אני עושה את כל ההקדמה הזו?

נוכל לשנות את הגישה שלנו, רק אם נהיה משוכנעים בגישה החדשה. התהליך הוא פשוט, אבל הוא מצריך גם נחישות.

כל ההקדמה הזו באה לומר – הורים, תנו לילדיכם לעבוד, תנו להם לעשות דברים. 

לא ממקום של לשרת אתכם, אלא מהמקום שהם צריכים לשרת את עצמם.

ילד צריך להבין שהוא גר בבית הזה, וכדייר בבית הוא צריך לעשות דברים בשביל הבית ובשביל עצמו.

המקום שלנו כהורים הוא לבוא ולחנך את הילד לעזור, לחנך את הילד לעבוד. זו לא בושה, הילד שלכם יכול לעבוד ואתם לא הופכים אותו למשרת. אתם פשוט מלמדים אותו את הערך של עבודה ועזרה.

הצצה קטנה אל העתיד

צריך להבין שכשילדינו יצאו לחברה ויצאו לעבוד, הם יצטרכו לתרום, לתת, לעשות ולא רק לקבל.

כהורים חשוב שנרצה שילדינו יחזיקו ביכולות האלו.

אלו הם אנשים אהובים יותר, אהודים יותר, אנשים שיכולים למצוא את מקומם בכל תרחיש, ולהניח לנו להיות הורים גאים ורגועים.

ומדוע גם שנחשוב כל כך הרבה שנים קדימה?

אם נחשוב לרגע על גיל ההתבגרות, אז הרי שילדים שמורגלים לא לעזור, גם יגדלו להיות מתבגרים כאלו, ואת זה קשה הרבה יותר לשנות.

זה יכול להתבטא בזוגיות, זה יכול להתבטא בלימודים ובסביבה החברתית של הנער.

שליחת שאלה

רוצים לדעת כיצד נוכל לחולל שינוי באווירה שבבית?

התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:

איך מתרגמים את הגישה הזו למעשים?

היה לי חשוב להחדיר בכם את המוטיבציה לחולל שינוי, ולהסביר את החשיבות הגדולה. אבל בואו נדבר על פרקטיקה, שהרי לשם כך התכנסנו כאן.

הנה כמה טיפים שכדאי לאמץ כבר החל מהיום:

1. מחליטים על המטלות

גיבוש של בנק מטרות הוא צעד ראשון חשוב, והוא מאפשר לנו לראות לנגד עינינו במדויק מה אנחנו רוצים שיקרה.

אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו נותנים לילד שלנו לעשות, למשל:

  • הילדים שיחקו, אז הם צריכים לסדר אחריהם את המשחקים. לא אנחנו נבוא ונסדר אחריהם.
    זה המקום שלהם לעזור בסידור הבית.
  • הילדים סיימו לאכול חטיף, אז הם לוקחים את השאריות וזורקים אותן אל הפח, או מחזירים אל הארון.
 
שימו לב לפרט חשוב:
אנחנו נותנים לילדינו מטלות שקשורות אליהם: סידור המשחקים, פינוי הצלחת מהשולחן לכיור. לא מטלה שנופלת עליהם משום מקום ושלא נוגעת אליהם. חשוב להישען על כך.
 
וכמובן, ילדים גדולים יותר יבצעו פעולות מורכבות יותר כמו: סידור המדיח, סידור החדר, סידור הכביסה המקופלת שלהם בארון.

2. מחליטים מה עושים כשהילד מסרב

אולם הבעיה היא לא רק לתת משימות, אלא לדעת מה עושים כשהילד לא עושה את המטלה שהוטלה עליו או כאשר אנחנו פשוט זוכים להתעלמות.

אם הילד לא סידר את המשחקים שלו, אז חשוב שנצא בהחלטה ושנעמוד בה:

כל המשחקים שנשארו על השטיח בערב, אקח אותם ואשים אותם במדף העליון של הארון.

תנו אפילו התרעה לילדכם והגידו לו: מהיום אנחנו מאמינים בך, אבא ואמא אוהבים אותך וחושבים שאתה ילד גדול כדי להיות לרשות עצמך ולסדר את המשחקים. לכן כשאתה מסיים לשחק אתה תסדר את המשחקים. אם לא תסדר אנחנו ניקח אותם.

טיפ חשוב – בלי כעס!!

חשוב, חשוב, חשוב. אל תגידו את זה לילדכם בכעס, אל תצעקו על הילד לסדר עכשיו או תגערו בו למה הוא לא סידר.

אנחנו לא כועסים, אלא פשוט מציגים גבולות ברורים ועושים זאת ברוגע מוחלט.

הילד לא במאבק איתנו, ואין לנו מאבק איתו. יש כאן עובדה בשטח שצריך לקבוע.

3. התכוננו לכך מראש

אני אומר זאת שוב – אם אנחנו נאמין בזה, ונהיה חדורי מטרה, יהיה לנו קל הרבה יותר לעשות את זה.

זה לא פשוט להעניש את הילד ולקחת לו את הצעצועים למשל. הוא יצרח, הוא יבכה, הוא יבקש. אל תשברו את המילה שלכם.

ומדוע?

ילדים הם עם חכם נורא, והם יודעים להסיק מה טוב עבורם ומה לא.

כאשר הילד מבין שהוא יוצא מופסד, הוא גם יודע להסיק את המסקנות ולשנות גישה. ואת כל זה תרוויחו, בלי לצעוק ובלי לריב.

מה עושים כשמדובר בילד מתבגר שלא עוזר בבית?

האתגר אצל ילד מתבגר הוא בהחלט לא פשוט, אבל הוא גם לא מוכרח להיות מורכב.

השיח עם הילדים לגבי העזרה בבית הוא חשוב, ומול מתבגרים הוא מקבל משנה תוקף.

בהדרכות שאני עורך להורים למתבגרים, אני מדגיש את החשיבות של משא ומתן: מה הנער או הנערה עושים ומה הם מקבלים בתמורה. זאת בשונה מילדים שם אנחנו מכתיבים את המציאות ומחליטים מה קורה ומה לא.

או במילים אחרות – יחסי תן וקח:

אם המתבגר לא רוצה לעזור, אז במסגרת השיח שלנו איתו אנחנו צריכים להיות מאוד ברורים שזה יבוא גם לרעתו.

אם למתבגר שלי יש חוג ואני צריך להסיע אותו, אז אני לא אסיע אותו.

אם הוא לא מוכן לסדר את החדר שלו, אז אני א אקפל לו את הבגדים והם פשוט יהיו מונחים כערימה על המיטה.

זה יכול להתבטא גם בדמי כיס למשל.

אנחנו צריכים להיות מאוד ברורים, לשמור על שיח פתוח וישיר, ולהבהיר שיש לכך מחיר.

גם אצל ילדים וגם אצל מתבגרים - זכרו לתגמל

ומיד אוסיף הסתייגות – אני לא בהכרח מדבר על דמי כיס.

מאוד מאוד חשוב לחזק את ההתנהגות החיובית. בדיוק כפי שידענו להתייחס להתנהגות השלילית, כך חשוב שנראה את ההערכה שלנו לאור השינוי שהתחולל בילדנו.

יכול להיות לזה מחיר חיצוני דוגמת דמי כיס מפעם לפעם, ואפשר גם לפשט את זה הרבה יותר ופשוט לומר תודה ולהראות הערכה.

חשוב נורא אגב שלא לתת דמי כיס בכל פעם או לתת תמורה בדמות של רווח. זה עלול לפספס את המטרה ולהביא לרצון לסייע רק בשביל קבלת תמורה.

לסיכום

כשהילדים לא עוזרים בבית, הסוד הגדול טמון בגישה שבה ננקוט, וזה תקף כמעט לגבי כל נושא בהדרכות הורים.

דרך השינוי הדרך שבה אנחנו הגבנו, גרמנו לשינוי בדרך שבה ילדינו התנהגו או הגיבו. השינוי תמיד מתחיל אצלנו ומחלחל אצל ילדינו.

שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.

אם נתקלתם בסוגיה מסוימת מול ילדכם שמאתגרת אתכם, או אם ברצונכם לחולל שינוי בהווי שבבית, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני או להשאיר פנייה באתר לייעוץ ראשוני.

ניתן להשאיר לי פנייה במדור שאלות אונליין ולהשאיר שאלה פתוחה.

מכירים הורים שיוכלו להיעזר במידע? שתפו אותו איתם :)

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה