מה עושים כשהילד מתנכר לאבא או האמא?
ניכור הורי הוא נושא כאוב וקשה עבור ההורה. עם זאת, לא בהכרח שהוא ינבע ממערכת יחסים רעועה או רעילה בין האב לאם. כך גם מידת החומרה יכולה להשתנות ממאתגרת ליחסית פשוטה. ועם זאת כשהילד מתנכר לאבא או לאמא יש לפעול, וחשוב לעשות זאת בהקדם האפשרי.
חשוב לי לציין כבר במעמד פתיחתו של מאמר זה, שפעמים רבות 'ניכור הורי' הוא תיאור פשטני מדי, כיוון שהוא מתאר ילד שאיננו מעוניין כלל במערכת יחסים עם ההורה השני, ואף שמתייחס באופן שלילי ופוגע.
אולם במקרים רבים כפי שנוכחתי לראות, יכול המצב גם לתאר ילד שאיננו רוצה למשל ללכת לאבא או לישון אצל האבא. אלו הם מקרים שלא בהכרח מתארים ניכור, כי אם נטייה של הילד שמצדו פשוט רוצה לעשות את מה שהוא מעדיף, ולא מה שההורה רוצה.
ישנם הורים שמספרים לי על ילד שפשוט מסרב, ישנם שמתארים ילד שדוחה את המפגשים כל פעם מסיבה אחרת.
הדבר שם את ההורה, לרוב את האב אך כמובן שלא תמיד, בדילמה לא פשוטה כלל.
מה עושים במקרה כזה? איך מגיבים לילד? איך מגיבים לילד מול אחיו למשל שאולי לא מתנהג כך? האם יש ערוצים לפתרון מול האמא?
יסלחו לי קוראיי, אך מדי פעם במאמר הנטייה שלי הייתה לתאר זאת בלשון זכר כיוון שהדבר נפוץ אצל אבות. כמובן שכתבה זו פונה לשני המינים ויכולה להיות נכונה גם במקרים ובהם הילד מתנכר לאמא שאצלה הוא שוהה במרבית הזמן.
לא משנה מה - אתם לא מוותרים
היה לי חשוב לייצר כותרת בומבסטית שלא מותירה ספק. כי נקודת המוצא שלנו לטיפול בנושא היא הגישה שלכם והזמן העומד לרשותנו.
כשמסתמנת מגמה ובה הילד מתרחק מן ההורה בשל הגירושין, חשוב מאוד להגיב לסיטואציה כמה שיותר מהר.
זוהי האחריות שלנו כאבות ואימהות לשמור על קשר ותקשורת חיובית עם ילדינו. האחריות היא אך ורק עלינו. הנוכחות שלנו היא קריטית וחשובה לאין שעור.
אני פוגש במקרים מסוימים הורים שנעלבים מילדיהם וקרובים להרים ידיים. אל תיעלבו, אתם ההורים, לא משנה מה – התקשורת של ילדיכם היא נר לרגליכם.
לא מוותרים על ביקורים, לא מוותרים ומפשרים על השעות. אין זה מקרי שגם החוק עצמו מכיר בנושא הכל כך חשוב הזה של נוכחות שני ההורים בחייו של הילד.
זוהי נקודת המוצא, ועם התחושה הזו אני רוצה שתיגשו אל התהליך.
ממה זה נובע?
נדמה למשל שהילד אומר לנו: 'אני לא רוצה לישון אצלך', או 'לא רוצה אני אבוא פעם אחרת'.
אם מדובר במקרה חד-פעמי, בואו נאמר שזה בסדר. כל עוד זה מוסכם על כל הצדדים, לא צריך להקים על כך מהומה.
אבל אם הדבר חוזר על עצמו, עלינו לעצור ולבדוק למה זה קורה.
1. מה גרם לילדים לשנות את דעתם?
חשוב לנסות ולהבין ממה זה נובע, מה מונע מהילד לבוא לישון אצלנו או להיות איתנו.
אנחנו יכולים להבין את זה דרך ההורה השני האמא, ולבדוק אם אולי ישנו איזשהו קושי חדש או דבר מה שהביא לשינוי.
חשוב גם לשתף את הילד בתהליך ולשאול מהי הסיבה לכך.
למשל, ישנם מקרים שבהם ישבן או בת זוג חדשים, דבר שגורם לילד להימנע מן הסיטואציה. ישנם מקרים אחרים שבהם הילד מרגיש לא בנוח בחדר השינה שלו, ואז אפשר לבחון כיצד להפוך את הסביבה להרבה יותר ביתית ומזמינה.
ושוב, השיתוף הוא מאוד חשוב: תשאלו את ילדכם: מה אתה רוצה שנעשה? מה חשוב לך שיהיה בבית? שיהיה בחדר?
2. השקיעו במערכת היחסים
זהו טיפ שאני חוזר עליו באינספור מאמרים, ובהקשרים כל כך שונים. אפילו במאמר שכתבתי על ילד שמסרב ללמוד אני ממליץ לשפר את מערכת היחסים, שכן זה יאפשר לו להתפשר יותר ולבוא לקראתנו.
שיפור מערכת היחסים יכול להתבטא במגוון רחב של דרכים. לא חייבים לנסוע מיד הביתה או לעשות דברים שגרתיים.
אם יש תערוכת רכבים שהילד אוהב, או פסטיבל כלשהו ללכת אליו.
או אם זה להתעניין בטיק-טוק ובסרטונים. להפגין עניין בסדרות שמעניינות את הילדים שלנו.
וגם לחילופין לא חלילה לבטל משהו שהילדים אוהבים. למשל הייתה לי משפחה למתבגרת שהחליטה להיות טבעונית, והמשפחה צחקה על זה ללא כוונת זדון, אך היא נפגעה והתרחקה.
אמליץ לכם בחום לקרוא מאמר שמדבר על יחסי הורים וילדים, והוא כולל בתוכו מגוון טיפים ועצות.
ומילה אחרונה לחיזוק בנושא: דעו שהחיזורים הללו מאוד מוערכים ע"י הילדים. גם אם הם לא אומרים את זה. הם רואים, הם מרגישים. התעקשו על זה, העקשנות שלכם תביא לשינוי המיוחל.
3. תנו אפשרויות מגוונות
במקרה שהילד נמנע מללכת עם ההורה בהתאם לזמני השהות, ייתכן שגם שבירת שגרה ולו הקטנה ביותר, תשנה את פני הדברים.
לדוגמה, לשאול את הילד בזמן האיסוף אם הוא רוצה ללכת ביחד לסבא וסבתא או לפארק שעשועים.
הגיוון יכול לשחק תפקיד משמעותי.
ושוב אדגיש: תדאגו שאחת מן האפשרויות הללו תתממש. עמדו על כך שהביקור מתקיים. כלומר, אם הילד יאמר שלא בא לו ללכת לפארק, אז עונים בפשטות: אוקיי נלך לסבא וסבתא.
4. היו פנויים למפגשים
אבל באמת באמת – היו פנויים לזמן האיכות שלכם עם ילדיכם.
פעמים רבות אנחנו עסוקים במשימות שנותרו בעבודה, מחשבות והרהורים על נושאים שונים. אנחנו שם, אנחנו במפגש, אך אנו לא באמת חווים אותו ואת ילדינו. לא נוכחים ברגע.
הילדים שלנו מרגישים את זה, הם יודעים מתי אנחנו איתם ומתי אנחנו רק שם. וזה הבדל עצום.
אני יודע שזה קשה, אך התנתקו מן הטלפונים והעבודה, התמסרו אל הרגע. ואם צריך, קבעו לעצמכם שזוהי משימה לכל דבר ועניין.
5. לא לוחצים ולא נוזפים
נניח והכנתם לילדכם משהו יפה, ארוחה שמעוצבת בצורה יוצאת דופן או אולי הכנתם לו את החדר עם עיצוב מושקע.
מה עושים אם הילד לא מפגין הערכה? כלום. לא נוזפים, לא לוחצים. לא אומרים 'אתה לא מעריך' ופשוט זורמים עם הרגע.
נסו לשים לב אם המפגש סובב סביב נזיפות דוגמת למה אתה עושה ככה ולמה אתה עושה אחרת. או שיח שסובב רק סביב בית הספר ואי-הכנת שיעורי בית למשל, אתגר שידוע ביכולתו להעכיר מערכות יחסים באופן משמעותי.
הניחו לזה, בטח בהתחלה כשהחיים בנפרד הם עודם בהתחלה.
6. שתפו את ילדכם
הקפידו לשתף את ילדכם במה שעשיתם, בעבודה שלכם, ביום-יום.
דבר ראשון, זה ייצור עבורכם שיח עם הילד, כל שכן אם הוא לא מוכן לשתף פעולה עם השיחה. אתם בכל מקרה תדברו ותספרו. העיקשות שלכם היא המפתח להצלחה.
בנוסף, ברגע שאתם משתפים ומשתפים ומשתפים, כך אתם אט-אט 'מפשירים' את ילדכם וגם הוא ירצה לשתף.
הילד שיתף אתכם במשהו? קודם כל זה כיף ענק, ועכשיו אני ממליץ שלא למהר לתת תשובות או לשפוט. הקשיבו, קחו אוויר והניחו לו לדבר. תביעו אמפתיה כשצריך, והיו שם איתו.
ואם הניכור ההורי מתרחש דווקא אצל ההורה שהילד גר אצלו?
לעתים גם אימהות פונות אלי ומספרות על תחושת ניכור מן הילד מסיבות רבות, חלקן זהות וחלקן שונות.
ילדים שחשים שהאמא אשמה במצב, ילדים שבאופן טבעי הסתדרו יותר עם האבא, וכן פשוט קושי טבעי להתמודד עם המצב החדש.
תהא הסיבה אשר תהא, ואינני אומר שזה פשוט, הסעיפים שציינתי מעלה נכונים גם כאן.
לשבור את השגרה בבית, לשתף את הילדים, להתעניין בעולמם עם זמן איכות אמיתי שמשפר את היחסים, שיח כנה עם הילד; כל אלו יכולים לשנות את המצב באופן ניכר.
גם אם זה לא מרגיש כך, הכדור הוא בידיים שלכם
ולסיום, אחזור ואומר שהאחריות על היחסים תהיה תמיד עלינו. ולא על ילדינו.
יותר מכך, אומר שבחלק מן המפגשים ההורה מטיל את האחריות על הצד השני. מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם לא תלויה אך ורק בצד השני – כלומר האבא או האמא. אלא רק בכם.
בהדרכות ההוריות להורים גרושים אני נוהג לציין זאת דיי בהתחלה – אל תטילו את האחריות על הצד השני. מערכת היחסים בהחלט יכולה להיות מושפעת, ואפילו באופן חמור. אינני אומר שלא. אך זכרו: היא מושפעת, לא תלויה בכך.
חשוב שניקח את האחריות עלינו, נשנס מותניים, ונתחיל לפעול.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
אודותיי
ברוכים הבאים לאתרי, שמי רון שמעוני, יועץ הורים, בעל תואר שני בחינוך. בין תפקידיי כיהנתי כמנהל חטיבת ביניים וגם כיום אני איש חינוך בכל רמ"ח איבריי.
אני עורך הדרכות הוריות להורים גרושים שעוסקות במגוון אתגרים שונים. אוכל לומר בביטחון מלא, שמרבית האתגרים פתירים במהירות רבה יותר משנדמה.
בכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני או להשאיר לי פניה באתר, ואשוב אליכם בהקדם.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער