מה עושים כשהילד כל הזמן אומר לא?

מה עושים כשהילד כל הזמן אומר לא?

תוכן עניינים

איך הופכים לא לכן?

פעמים רבות אני פוגש בהורים המגיעים עם תחושה כאילו וילדם עושה להם דווקא. אגיד זאת מיד עם תחילת המדריך: ילד שאומר לא, לא עושה זאת מתוך דווקאיסטיות או כוונת זדון כלפי ההורים. רחוק מכך. הוא פשוט מגלה את העצמאות שלו לראשונה.

מגלה את העצמאות לראשונה? כן! בדיוק מן הסיבה הזו, אנו פוגשים בהתנהגות שכזו בעיקר כאשר ילדינו מגיעים לגיל שנתיים. אני תמיד מסביר להורים המגיעים אלי, כי גיל השנתיים הוא במקום מסוים 'גיל ההתבגרות הראשון'. אלו הן הפעמים הראשונות שבהן הילד שלכם מגלה שיש לו SAY, יש לו אימרה. 

אז נכון, כשאומרים לנו לא בכל רגע נתון, זה בהחלט יכול לגעת בכמה עצבים רגישים, זה בהחלט יכול לפגוש אותנו ברגעים בהם אנחנו קצרים בזמן (למשל בהתארגנות הבוקר) – אך צריך גם לדעת כיצד לגשת לכך בצורה הנכונה. לא תאמינו עד כמה קל לשנות את האווירה.

כלום לא נעשה במכוון

הדבר שהכי חשוב לי להתעכב עליו הוא הגישה שאליה אנחנו ניגשים לטפל בנושא.

כאשר אנו בטוחים שילדנו עושה לנו בכוונה, הדבר יכול בקלות רבה להפוך אותנו לעצבניים יותר, קצרים הרבה יותר. אנחנו נבקש ממנו לעשות משהו, נניח ללבוש חולצה מסוימת, ונדע בוודאות כי הוא יגיד לנו לא.

הילד נאבק על העצמאות שלו. ממש ככה. לא רק שלא מומלץ להתעצבן עליו, אנחנו אפילו צריכים להיות גאים בו. איזה כיף לראות דבר שכזה נרקם לנגד עינינו. אותו תינוק קטנטן כבר ממש הפך לילד.

הוא לא קם בבוקר ואמר לעצמו שהיום הוא יעשה דווקא. זה כלל לא בלקסיקון שלו. ולכן, חשוב לי נורא שזה לא יהיה כלול בלקסיקון שלכם.

מה הם הקווים האדומים?

ראשית כל, לא כל דבר שהוא אומר לא, מוכרח להפוך לכן. תנו לילדכם את העצמאות הזו.

שרטטו לעצמכם את הקווים האדומים עליהם לא תסכימו להתפשר. למשל: הילד לא מסכים לשים חולצה ארוכה בחורף. וודאי שלא ניתן לו להחליט על כך. גם אם זה יבוא על חשבון האווירה שבבית. אך אם הילד לא יסכים ללבוש חולצה שחורה? וירצה במקום, ללבוש את החולצה החומה עם הציור של הסוס? למה לריב? תנו לו לבחור.

הנקודה המרכזית אותה אני רוצה להדגיש כאן, הוא ההבנה כי יש כאן אימרה של עצמאות. צריך לדעת לכבד אותה, אך גם לתחום אותה בגבולות.

אפילו יותר מזה:

במאמרים רבים שאני מעלה אלי לבלוג, אני מציין את הנושא של גבולות.

באופן הממוקד ביותר, תוכלו למצוא את התייחסותי לזה במאמר שכתבתי על ילד שמתפרע ללא גבולות. מחקרים רבים מראים כי ילדים המחנכים בבית ללא גבולות, גדלים להיות אנשים עם ביטחון עצמי נמוך יותר. הם גם פחות יודעים כיצד להסתדר בעולם של המבוגרים; שם אין מקום לעשות כל מה שרוצים.

הקפידו לתת להם לומר לא, אז תחמו את זה בגבולות. ילדים שמציבים להם קווים ברורים, מרגישים יותר בטוחים.

פעמים רבות בהדרכות ההוריות, אני מדמה את זה את זה למשחק כדורגל על מרפסת עם מעקה. כאשר יש מעקה, הילד ירגיש שהוא יכול לשחק בחופשיות. הרי יש מעקה ששומר עליו מפני הגובה. כאשר אין מעקה השומר עליו ושמציב לו גבולות ברורים, הוא מאוד יפחד לזוז במרחב של המרפסת.

תנו להם להיות עצמאיים

אתם אפילו לא מדמיינים עד כמה זה מחמיא להם. עד כמה ילדכם נהנה להרגיש שסומכים עליו, שנותנים לו את האפשרות לבחור.

אפשר להדגים זאת על פני מגוון רחב של סיטואציות מוכרות:

  •  הילד אומר לא לחולצה מסוימת – תנו לו את האפשרות לבחור. תגידו לו אם לא את החולצה הזו, איזו חולצה תרצה ללבוש?
  • הילד אומר לא לשעת שינה – אל תמהרו לגעור בו ולומר לו כי מוכרחים ללכת לישון. תשאלו אותו אם הוא רוצה בעוד 5 דקות של משחק. 
  • הילד אומר לא לאוכל מסוים – נסו לשים לו מספר אפשרויות על השולחן. כמובן לא חייבים לעשות בופה שלם, אבל מספר אפשרויות כמו ירקות צבעוניים, גבינה לבנה וגבינת קוטג' וכדומה, אלו יכולים לעשות את ההבדל ולאפשר בחירה עצמאית.

וכשצריך, עמדו על שלכם

עד עכשיו הדגשתי עד כמה מדובר בתהליך מבורך ומרגש. וזה באמת כך. אך כאשר אומר לא על כל דבר ודבר, הרי שזה גם יכול להפוך את המציאות שבבית לבלתי אפשרית.

בדומה להמון סיטואציות נוספות בהורות, בחירת הקרבות שלנו יכולה להקל עלינו משמעותית.

מה נעשה לשם הדוגמה, אם הילד מסרב ללכת לישון ורוצה להמשיך לשחק בצעצועים? או מסרב להתארגן איתנו לגן וממשיך לשחק בחדר?

כאן לשם הדוגמה, צריך לדעת להוציא מן המשוואה את הרווח שהילד משיג מן ה'לא'.

מה הרווח של הילד? אומר אמר לא, ומבחינתו הוא הרוויח עוד זמן משחק.

מה הוא יכול להפסיד מכך?  על כך ארצה לענות באופן מפורט יותר:

הכירו את עיקרון 'זמן תגובה וזמן חינוך'

והוא אומר כך: כאשר אנחנו מצויים בלחץ זמן, למשל ממהרים לעבודה והילד מסרב להתארגן לגן, אין לנו זמן באמת לחנך. 

ראשית כל, אנחנו ממהרים וזה ייקח מאתנו זמן, ושנית, אם אנחנו לחוצים או חווים רגשות שליליים, הרי שזה גם ישפיע על אופן התגובה שלנו. חשוב שנהיה שקולים ומדודים.

כעת כאשר הילד מסרב למשל להתארגן לגן וממשיך לשחק בצעצועים, עליכם פשוט לטפל בכך ולארגן אותו, גם אם הדבר מלווה בוויכוחים. אבל אל תחנכו.

את החינוך השאירו לזמן שבו הילד ישוב מן הגן. 

הוציאו את הרווח מן המשוואה והחליטו כי הצעצועים שבהם הוא שיחק בבוקר, יהיו בארון למעלה למשך מספר ימים.

אל תתעצבנו, אל תצעקו. תסבירו לילדכם מדוע עשיתם את זה: 'תראה חמוד, בבקרים אנחנו נורא ממהרים ואתה ממשיך לשחק למרות שביקשנו אחרת. לכן, כרגע המשחקים יהיו בארון עד להודעה חדשה'.

וזהו. תסבירו את זה עם המון אמפתיה והבנה עד כמה הוא מתחרט. אבל מנגד, הראו שיש קווים אדומים.

שליחת שאלה

רוצים לדעת כיצד נוכל לחולל שינוי באווירה שבבית?

התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:

ואני מזמין אתכם להתייעץ איתי

הילד כל הזמן אומר לא ואתם מרגישים שכבר ניסיתם הכל? אל דאגה, יש לכך פתרון 🙂

שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים. אני מציע הדרכות הוריות המתקיימות בתל אביב ורעננה וכן באמצעות תוכנת ה-ZOOM.

בכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פנייה באתר. כבר מן ההדרכה הראשונה, נבנה תכנית פעולה שתחולל שינוי גדול באווירה שבבית.

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה

כתבו לי בוואטסאפ