הקושי בפרידה של הילד הגיע
הורים רבים מגיעים אלי להדרכה אחרי שהם הגיעו לנקודת השבירה. היה דבר מה שהם התמודדו איתו לא מעט זמן, הם קיבלו את 'רוע הגזרה' במקום מסוים, אך לפתע דבר אחד שהם קיבלו, קיבל ביטוי באופן נוסף – כאן הם כבר החליטו שמספיק זה מספיק.
היה מדובר בפעוט בן שנה ו-8, וההורים החליטו להתחיל בתהליך של ייעוץ שינה כשהילד נכנס למסגרת בפעם הראשונה.
הקושי שהם תיארו לי בא לידי ביטוי בפרידה שלו מהם. הילד התקשה להיפרד מהם בגן, וכן חווה קושי רב להיפרד מהוריו עוד קודם לכן בעת שהם שמו אותו לישון.
מדי ערב, ההורים נדרשו למעין טקס שבו הם היו משכיבים את בנם לישון, עוזבים את החדר, והוא מיד היה בוכה. המצב היה כה חמור, עד שהם ממש ניסו להתגנב החוצה, ולאחר מספר דקות, בנם היה בודק אם הם עדיין נוכחים בחדר – מבין שהם יצאו, וחוזר לבכות.
ההורים תיארו כיצד היה לוקח להשכיב את בנם לישון כשעתיים מדי לילה.
מה הוביל לנקודת השבירה? כאשר הם החליטו להכניס אותו לראשונה למסגרת, הגננות היו מתקשרות מדי צוהריים כיוון שהן לא הצליחו להרדים אותו בצהריים יחד עם שאר הילדים.
התחלנו קודם כל משנת הלילה
כאמור, ההורים הגיעו אלי מספר ימים לאחר הכניסה לגן שהיוותה עבורם נקודת מפנה.
עד כה הם חוו את הקושי של הילד בבית. עתה הם ראו שהקושי שלו יוצא מן הפנים אל החוץ, ובא לידי ביטוי גם במסגרות נוספות.
לאחר המפגש הגעתי לצפייה בבית, ומה שראיתי שם היה מאוד ברור. הקושי בפרידה התבטא בכל פן ופן. אם אחד מההורים היה יוצא אל המרפסת, הילד היה דופק על הדלת וצועק בשמו שיגיע. או אם אחד ההורים היה נכנס לחדר כלשהו, הוא היה נצמד על דלת הכניסה ומתחיל לבכות.
האבא אפילו סיפר לי עד כמה הוא מתקשה ונמנע מללכת עם בנו לגינת המשחקים כיוון שהוא מרגיש חסר אונים.
ההורים בחרו נכון כשהם החליטו לפתוח קודם בייעוץ שינה, ולא בהדרכת הורים. היה כאן מקרה מובהק בו הילד פסח על היכולת העצמאית הראשונה שלו (וזאת היכולת העצמאית הראשונה של כל תינוק ופעוט) – היכולת להירדם לבד.
הסברתי להורים שמנקודת מבטו של הילד, הוא הולך לישון במתח רב. הוא ממש מתוח לקראת זה שהם יעזבו את החדר. הוא מנסה להירדם, אבל ממתין לראות מתי הוא 'יתפוס אותם' ויראה שהם התגנבו החוצה.
הסברתי שקודם כל באמת יש לטפל בשינה, ולאחר מכן, הדברים יתחילו להסתדר ולהתמתן.
עקרונות ייעוץ השינה היו קלאסיים במקרה הזה
גישת לילה טוב לשינה בריאה שעל-פיה אני עורך את ייעוץ השינה אצלי בקליניקה, מתבססת על כך שבהדרגה מורידים את התלות של הילד בעזרים שונים שיסייעו לו להירדם. אם זה מוצץ, אם זה בקבוק, אם זה ליטוף על הראש או אם זה במקרה הנוכחי – הורים שנוכחים בחדר.
העיקרון החשוב כאן הוא ההדרגתיות. לא עושים שום דבר בבום, וכן נותנים מענה לבכי של הילד.
בשלב הראשון ביקשנו להוריד את המתח של הילד. החלטנו שכן נשארים בחדר עד שהילד יירדם. לא בורחים, לא מתגנבים. נותנים לו את הביטחון והרוגע בידיעה שאנחנו ההורים שם בשבילו.
ומהר מאוד באמת השינה של הילד גם השתפרה, וטקס השינה הכל כך ממושך אליו ההורים נדרשו, החל להצטמצם למספר דקות בודדות בלבד.
בשלב השני החלטנו שמרדימים את הילד עם היד. שמים עליו את היד, מלטפים עד שיירדם.
בשלב השלישי לימדתי את ההורים להרגיע את הילד עם היד, אבל לא להגיע איתו עד למצב של הירדמות מלאה. כלומר, רגע אחרי שהוא נרגע, לשחרר את היד, ולתת לו הזדמנות להירדם לבדו.
ורגע... זה עבד כמו קסם?
וודאי שלא 🙂 אני לא מוכר חלומות ורודים. זה מצריך המון סבלנות, זה מצריך עקביות, אבל זה משתלם.
בימים הראשונים הילד היה ישר מזהה שההורים מורידים את היד ומתחיל שוב לבכות. היה קצת פינג-פונג אבל צפינו אותו מראש.
כאן אספר לכם שבכל הדרכה הורית ובכל ייעוץ שינה, תמיד עורכים תוכנית פעולה. נערכים מראש. זה עוזר מאוד מנטלית. ההורים יודעים לקראת מה הם הולכים, והם הרבה יותר חדורי מטרה. השליטה בידיים שלהם.
אבל, ממש כמו קסם, לאחר מספר ימים הילד למד לשחרר. הוא למד להירדם בלי מגע. בהדרגה גם ההתעוררויות באמצע הלילה פחתו.
כאשר הילד היה מתעורר, כבר לא היה צורך במגע והוא היה יכול להירדם לבדו.
בהדרגה ההורים גם עזבו את החדר, והקננו לילד את היכולת העצמאית הראשונה והחשובה ביותר – היכולת להירדם לבד, ללא תלות או עזר בהורים.
ומכאן דברים החלו להסתדר
מהר מאוד זה השפיע על הכניסה לגן.
הילד כבר לא היה בוכה כמו שהיה בוכה בהתחלה כי הוא למד שהוא יכול להירדם ללא ההורים, וכך הוא גם השליך את זה על הפרידה מהם. הוא ידע שהוא מסוגל.
הקננו לילד תחושת מסוגלות.
מייעוץ השינה עברנו להדרכה הורית קלאסית. הסברתי להורים איך להתמודד נכון עם הבכי שעכשיו הפעוט לא מקבל את אמא ואבא כמו שהוא היה רגיל. איך מתנהגים בתהליך הפרידה. איך לחזק את תחושת המסוגלות שהוא קיבל.
פעמים רבות, מבלי שאנחנו שמים לב, כאשר אנחנו נותנים אובר-מענה לקושי של הילד, אנו למעשה לא נותנים לו להתמודד לבד. אנחנו מקטינים אותו. לא מאפשרים לו להתפתח. כמובן אין כאן כוונת זדון, כי אם אכפתיות טבעית של כל הורה והורה.
תחושת המסוגלות של הילד השליכה על ההתנהגות בגן. הוא כבר לא ראה איך ילדים אחרים נרדמים לבד בעוד שהוא ער. הוא נרדם כמוהם. הוא נפרד מההורים בקלות רבה יותר, והדבר השפיע בהדרגה גם על האופן שבו הוא התנהג בבית.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער