להציב גבולות גם בגיל הרך
הרבה פעמים יש את הגישה כלפי פעוטות שאומרת 'יעבור לו' או 'זאת תקופה וזה יעבור'. זה אולי נכון, אבל בו-זמנית זו גם גישה שמקטינה אותנו כהורים, ומגבילה את המקום שלנו לחנך ולהתערב.
הגישה שלי אומרת שיש לנו השפעה ביכולת החינוך של ילדינו בכל גיל. והיא עצומה. בטח לבטח שבגיל שנתיים שם הילד מרגיש לראשונה שהוא יכול ושהוא רוצה להשיג דברים. אותו 'גיל שנתיים הנורא' הוא למעשה פרק הזמן שבו הילד שלנו מגלה את היכולת שלנו לקבל דברים, לדרוש, להשיג. להיות עצמאי.
לפתע, ילדינו, עד כמה שהם פעוטות כל כך צעירים, מבינים את הכוח שיש להם בידיים. שאם הם זורקים משהו לרצפה אז ירימו עבורם, שאם הם יגידו אני ואני, אז יתייחסו אליהם ויתנו להם את מלוא שימת הלב.
כפי שאני ויועצי הורים רבים קוראים לזה: גיל ההתבגרות הראשון של הילד.
ההמלצה שלי - היו עירניים
בגיל הזה, צריך להיות מאוד ערניים, ולשים לב לכל התנהגות והתנהגות. יש לתגובות שלנו משמעות אדירה.
אתן את הדוגמה הקלאסית:
אנחנו נותנים לילד שלנו אוכל והוא יושב בכיסא שלו. הוא מצדו לא רוצה את האוכל והוא משליך אותו על הרצפה.
אנחנו מגיעים, אולי קצת גוערים בו, אבל מרימים את האוכל ומנקים. מסבירים גם שזה לא יפה ושלא עושים ככה.
לעתים הורים מגיעים אלי ואומרים לי: 'אני לא מבין, בגן הוא אוכל יפה ולא זורק. למה בבית הוא עושה את זהו ומשתולל וזורק?'.
אני מסביר להורים שבעצם הילד לא לומד מדיבורים. הם לומדים ממעשים. זה נכון גם לגילאים גדולים יותר, אך כל שכן בגיל הרך; ילד לא לומד ממילים.
אומר מיד, הילד שלכם לא עושה את זה כדי להטריף או לשגע אתכם. הוא פשוט מבין שהוא מרוויח כאן משהו; תשומת לב. ההורים מקדישים לי זמן.
האם זה משנה לו שתשומת הלב היא שלילית או חיובית? לא. מבחינתו זה אותו הדבר. הוא מקבל את אמא ואבא במלוא המרץ, פול טיים מה שנקרא.
אז מה עושים? היו ערניים לתגובות שלכם. לאופן שבו אתם מציבים גבולות.
חשוב להבין שלמעשים צריכות להיות השלכות
אם הילד יזרוק את האוכל, אנחנו לא נרדים ולא ניתן לזה את היחס.
נניח והילד זרק מקרונים על הרצפה (אני יודע… בחרתי דוגמה קשה וכואבת 🙂 מקרונים אדומים ומלכלכים). אנחנו לא נרים, לפחות לא לעת עתה. או אם כן נרים, לא נגיש לו את הכל שוב על צלחת, אלא נרים, ננקה, ולא נשים חזרה על השולחן.
הורים רבים אומרים לי: 'רגע אז מה הלאה? הוא צריך לאכול. מה אני לא אתן לו?'.
קודם כל אענה מה לא נעשה: לא נעשה את אותו הדבר. פשוט מאוד כי זה לא עובד. לא נרים שוב את האוכל וניתן שוב את האוכל לפעוט.
יש כמה אפשרויות:
- או שכרגע לא נגיש את האוכל. כי הוא זרק. אפשרות שחלק מההורים מתקשים ליישם ואני מקבל את זה. מה שאתם מרגישים שאתם לא מסוגלים לעשות. לא עושים. אחרי הכל אנחנו צריכים להראות שיש למילה שלנו בסיס.
- לחילופין אפשר למשל לתת לו את האוכל בצלחת אחרת. לעתים לילדים יש צלחת אהובה / מועדפת. נוכל לומר לו שעכשיו הוא יצטרך להמתין כי הצלחת מלוכלכת והייתה על הרצפה.
והכי חשוב: אנחנו מתכוננים לזה.
מתכוננים להשלכות שיהיו למעשים של הפעוט. אנחנו מוכרחים לבחור בהשלכות שנוכל ליישם, להראות שאנחנו עומדים במילה שלנו.
האם זה באמת יעזור?
חד-משמעית שכן.
אל תמהרו לפקפק בילד שלכם כיוון שהוא פעוט. גם בגילאים מאוד צעירים, ילדים יודעים 'לעשות את המתמטיקה', הם יודעים ללמוד אם יש או אין רווח למעשים שלהם.
זה משהו מאוד משמעותי. זה ערך מאוד חשוב כאשר אנחנו רוצים ומתכוונים לחנך את הילדים שלנו. הערך שאומר – יש השלכות למעשים.
ואומר לכם יותר מזה: ברגע שבו אתם לומדים להציב גבולות לפעוטות, אתם גם סוללים את הדרך לגישה הורית נכונה לאתגרים שעוד יבואו (והאמינו לי הם יבואו). איך מתנהגים עם ילד שמסרב לסדר את החדר? או שלא מוכן להתקלח? או ילד שלא רוצה לעשות שיעורים?
בסוף בסוף, העיקרון הוא זהה.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער
מקורות חיצוניים לקריאה נוספת
Kochanska, G. (2002). “Committed compliance, moral self, and internalization in early socialization” – מחקר שמראה כי פעוטות מגיל שנה יכולים להפנים גבולות מוסריים כאשר ההורה עקבי, רגשי ומציב גבולות ברורים.
Karreman, A., van Tuijl, C., van Aken, M. A. G., & Deković, M. (2006). “Parenting and self-regulation in preschoolers” – מחקר שמצביע על כך שהורות סמכותית שמשלבת חום לצד גבולות בגילאי 2–5, נמצאה קשורה להתפתחות תקינה של ויסות עצמי. השפעה משמעותית במיוחד ניכרת כאשר הגבולות מתחילים בשלב מוקדם מאוד.