למה הילד שלי מרביץ בגן?
הטלפונים הכי שכיחים שאני מקבל מהורים הוא שהם מספרים לי על שיחה שמתקבלת לפתע מהגננת. 'הוא מרביץ, אי אפשר ככה, אני מבקשת שתבואו'. הדבר אף הופך לשכיח עוד יותר בצהרון אז הבלגן בואו נאמר… חוגג.
עבורנו כהורים מדובר לא רק במשאב זמן שנגזל מאתנו לעבודה, ושמצריך מאתנו להידרש לעתים לסיטואציות לא נעימות מול קולגות לעבודה, הבוסים, לקוחות; יש בכך גם כדי להדאיג אותנו – למה הילד שלי לא מסתדר במסגרת? החששות יכולים בהחלט להטריד את מנוחתנו.
אני אומר מיד: מה שאנחנו רואים בגן, מוכרח לקבל התייחסות בבית. למעשה, מה שיקרה בבית, ישפיע באופן ישיר על מה שיקרה בגן.
אני אומר שלראות עיניי, ברגע שבו קיבלנו טלפון שעלינו להוציא את הילד מהצהרון, הרי שמוטב ונראה בכך כאירוע חריג, כנורה אדומה שמוכרחה להניע אותנו לפעול. זה מראה שהכלים שיש לנו לא עוזרים, ועלינו למצוא את הכלים הנכונים להתמודדות.
אז למה זה קורה? ואיך זה קשור למה שקורה בבית?
אם נצלול אל תוך שורש הבעיה, הרי שילד שמרביץ בגן או מתנהג באופן שלילי, עושה זאת כיוון שהוא איננו יודע לבטא את עצמו בצורה שהיא תקינה ומקובלת.
עבור פעוטות, אין כזה דבר תשומת לב שלילית או חיובית – יש תשומת לב. ועבור פעוטות אין כזה דבר צורת תקשורת נכונה או לא נכונה; ההרבצות החוזרות ונשנות הן דרך להתבטא, דרך להוציא תסכול.
אבל רגע, תפסתי את תשומת הלב שלכם בטח עם הבית – איך זה קשור למה שקורה בבית?
בסוף בסוף, בכל ההדרכות ההוריות שאני עורך, אירועים חריגים שמתרחשים בחוץ עם הילדים, חוזרים אל תוך המרחב המשפחתי.
אני חלילה לא מאשים אתכם בדבר, חשוב לי לומר את זה מיד! אבל הכלים שאנחנו נשתמש בבית על הילדים שלנו, הם אלו שישפיעו עליהם גם במקומות חיצוניים דוגמת הגן.
בהדרכה ההורית אני מלמד איך אפשר להגיב אחרת לילד בדרך כזאת שהיא תיתן לו כלים להתמודד עם התסכול שלו.
אז רגע, מה קורה בבית?
לרוב בבית, מה שאנחנו כהורים עושים זה כיבוי שריפות.
אנחנו נותנים לילד את אותה תחושה של כוח שהוא מיישם גם בגן. הוא מתעקש על דבר מה, מתנהג בצורה שלילית מסויימת ומשיג את מבוקשו.
למשל, בכי וצרחות שמשיגים לבסוף עוד זמן משחק, אצל חלק מההורים למשל עוד זמן טלוויזיה מול היוטיוב וכיוצא בכך.
את אותה התחושה בדיוק, הילד שלנו לוקח איתו על הגן. הוא מסגל לעצמו את אותה ההתנהגות בדיוק, ודרך ההרבצה הרי שהוא משיג את מבוקשו.
עניין נוסף זה הכוח והשליטה.
אפשר לראות את זה בעיקר מגיל שניים בערך (הידוע כגיל שנתיים האיום), שהרבה פעמים ילדים מגלים את הכוח והשליטה שיש להם. וכשאני אומר כוח ושליטה, אני מדבר על כוח ושליטה על התגובות של הסביבה אליהם.
הילדים שלנו מקבלים המון כוח ותשומת לב כתוצאה מההתנהגות שלהם, ולמעשה זוכים במה שהם רצו לזכות.
אז מה עושים?
אנחנו עורכים תוכנית פעולה.
אנחנו לומדים איך להוריד את מאבקי הכוח עם הילד שלנו על-ידי הגדרה מראש של:
- למה אנחנו מסכימים
- למה אנחנו לא מסכימים
- מהן התגובות שננקוט בהן (ההשלכות על ההתנהגות)
- מי מההורים יישם (במידה ואחד מן ההורים מתקשה)
אנחנו לומדים איך להוריד את המאבקים ללא צעקות, ללא עצבים. אנחנו יודעים בדיוק מה יהיו התגובות שלנו והתגובות מוכרחות להיות ישימות.
כלומר, לא לאיים בדבר מה שלא ננקוט בו באמת דוגמת "לא נלך לסבא וסבתא בשישי אם תמשיך להתנהג ככה!". זה הרי איום סרק שלא באמת יתממש. גם הפעוט שלכם יודע את זה. אני מבטיח לכם.
לעומת זאת, "אנחנו נשים את הצעצוע בארון למעלה ולא נחזיר לך אותו אם לא תיגש עכשיו לאכול", זאת בהחלט תגובה ישימה והגיונית.
הגדירו לעצמכם את ההתנהגויות שלא מקובלות עליכם.
בואו נדבר פרקטיקה
ישנם מספר שלבים שנעקוב אחריהם:
1. קובעים קווים אדומים ותגובות
כאמור, קודם כל קבעו ביחד, זוג ההורים, את הקווים האדומים שלכם.
לעתים ייתכנו חילוקי דעות על קווים אדומים מסוימים וזה בסדר – עלינו לבחון זאת היטב ולהגיע להסכמות כדי ליצור קו אחיד.
לאחר מכן, הסכימו על התגובות שבהן תנקטו.
חשוב: הקפידו שהתגובות יהיו ישימות. שבאמת תוכלו ליישם אותן ברגע שתזדקקו להן.
2. מיידעים את הילד
אני יודע שמדובר בפעוט, וישנם הורים שתוהים עד כמה ילדם יבין את מה שהם יאמרו לו. אבל אני מבטיח לכם שזה חלק חשוב ובלתי נפרד מן התהליך.
לאחר שתקבעו בדיוק את התגובות והקווים האדומים, יידעו את הילד שלכם בזמן נוח. בזמן שהוא רגוע וללא כל ריב או מאבק כוח.
הסבירו מה היה עד עכשיו, מה יהיה מעכשיו ומה יקרה במידה וההתנהגות תחזור על עצמה. אומרים את זה יפה ובנועם.
חזקו את הילד שלכם, אמרו לו שאתם סומכים עליו. וצאו לדרך 🙂
3. ומיישמים
זהו, סיימתם. אמרתם וזה נגמר.
לרוב, הילד שלכם יסתכל עליכם, הוא יגיד בסדר.
ואז בפעם הבאה שהוא יחזור על ההתנהגות הפסולה (ואתם יודעים שזה בדיוק מה שיקרה), לא צועקים, לא אומרים כלום. מתנהגים בצורה הכי רגועה שיש ולמה? כי אנחנו יודעים בדיוק איך נגיב.
כן, הילד שלכם יבכה, הוא יצרח, הוא יתעצבן. זה יכול להיות שובר לב, אבל אתם חייבים לעמוד על שלכם.
הביעו אמפתיה! אפשר לומר גם משפטים כמו "חמוד אני יודע אבל זה מה שקבענו" וזהו. אל תתעלמו מהצער של הילד שלכם, ובו-זמנית אל תוותרו על הצעד שנקטתם.
אני מבטיח לכם – מספר ימים לאחר מכן, ההתנהגות תשתנה. התפקיד שלנו הוא פשוט לשים קודם כל לעצמנו ואז לילד שלנו – גבולות ברורים.
מה תקבלו בהדרכת הורים אצלי?
שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים, יועץ שינה, בעל תואר שני בחינוך, בעברי כיהנתי כמנהל חטיבת ביניים וכיום כסגן מנהל חטיבת ביניים.
בהדרכה אני אלמד אתכם לרכוש כלים ישימים בבית, לפתח גישה שונה ומכילה ועם זאת שמחוללת שינוי משמעותי בתוך זמן קצר.
אם אתם צריכים הדרכה אישית מותאמת לילדים, בואו אלי לקליניקה, וביחד נבנה תוכנית שמותאמת לכם. במקרה של ילד שמרביץ בגן אקנה הן כלים להצבת גבולות והן כלים שבאמצעותם תוכלו ללמד את ילדכם איך להתמודד נכון עם תסכול.
בכל שאלה והתייעצות, צרו עמי קשר.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער