הילד שלכם לא שונא אתכם.
רגע לפני שאני אגע באיך מתמודדים עם ילד שאומר להורה אני שונא אותך / אתה הורס לי את החיים וכיוצ"ב, אני רוצה לומר את הדבר הברור הבא ואני מקווה שזה ברור גם לכם: הוא לא באמת שונא אתכם.
הבת שלך לא שונאת אותך, הבן שלך לא שונא אותך – הילדים שלנו אומרים את מה שהם אומרים כי הם יודעים שזה הדבר שהכי יפעיל אותנו. ואפילו אם הם מרגישים שאנחנו לא נותנים לזה מקום, אז עודנו זה הדבר שהכי קל להם להביע אותו רגשית ולצאת במחאה.
במקום להגיד שניה מה מפריע להם, או מה מציק להם, הם חושבים שזאת הדרך שלהם להביע את התסכול הרגשי שהם נתונים בו, את ההצפה שלהם.
זאת אמירה שבאה ואומרת גם – אני צריכ/ה עזרה. חלילה אל תקחו את זה למקום של 'תתרחקו ממני', ההפך הוא הנכון – הם צריכים אתכם.
איך מגיבים כאשר הילד אומר אני שונא אותך?
אל תקחו את זה אישית. צריך להבין שהכוונה היא לא אלינו, אלא שהוא או היא לא מסוגלים להתמודד עם משהו כרגע.
אחרי שראינו את זה, אני תמיד אומר שבחינוך צריך לזכור שלא מגיבים בלהט הרגע, לא מגיבים כשהעניינים מחוממים. בחינוך מכים בברזל כשהוא קר ולא חם.
לא ננסה לחנך את הילד שלנו כשהוא אומר דבר שכזה, בשלב כזה. זאת לא הנקודה לפעול.
אז מה כן עושים: עלינו לשאול את עצמנו למה התגובה הזאת באה.
האם זאת כיוון שדרשנו שיכינו שיעורי בית? או זה בגלל שביקשנו לעשות מטלה מסוימת כמו לקחת את האח הקטן לחוג או לאסוף מהגן? האם אנחנו מונעים מהם משהו כמו זמן מסך? או ללכת לחברים?
להבין מתי הם מגיבים כפי שהם מגיבים. להבין את הטריגר.
להתחיל בשיח עם הילד/ה
אחרי שהבנו את זה, מה הדבר הכי קרוב לאירוע שקרה, אנחנו נחזור לעניין של החם-קר. אנחנו ננהל שיחה עם המתבגר או המתבגרת (אני יוצא מנקודת הנחה שזה קורה בגיל הזה כיוון שזה נפוץ יותר), בזמן שהם רגועים ונינוחים. לא בזמן שהם מתוסכלים, או מיד לאחר שהם אומרים משפט דוגמת זה.
אפשר לומר משפט כמו:
"אני יודע שאתה לא באמת מתכוון לזה. אתה מאוד יקר לנו. ומאוד חשוב לי לומר לך שאפשר לומר גם דברים אחרים ולא מילים כאלו. אם משהו מפריע לך, בוא נדבר עכשיו ונבין".
חשוב שנגיע לשיחה הזאת עם 2 אופציות לבחירה לפחות. כלומר לתת לילד או הילדה תחושה של שליטה בסיטואציה.
למשל אם מדובר בזמן מסך, אז אפשר להגיד שבפעם הבאה יתנו תזכורת 5 דקות לפני שזמן המסך נגמר, או לתת אפשרות גמישה יותר כמו חלוקה של זמן המסך לאורך היום.
הנקודה שלי כאן היא שאתם מאפשרים לעצמכם לפעול בצורה גמישה יותר, מתפשרת יותר. בו-זמנית, אתם מעניקים לילדכם את התחושה שהשליטה היא גם אצלו. אתם מכבדים אותו, אתם רואים אותו.
אני יכול להגיד לכם, במרבית הפעמים, אחרי שתנקטו בגישה שכזאת, המשפטים הקשים הללו ילכו ויתמעטו.
בואו רגע נבחן גם את אופי היחסים
כסגן מנהל חטיבת ביניים, אני יכול לספר לכם על העבודה שלי עם נערים ונערות שמביעים לא אחת כעס כלפי הוריהם.
אני יכול לומר לכם שהכעס העיקרי נובע מהתחושה שההורים לא מתעניינים בהם. הם מתעניינים רק בשיעורים שהם עושים ובהצלחות במבחנים.
ישנם הורים שמגיעים אלי להדרכת הורים למתבגרים ואומרים לי מיד: "אבל אני משקיע בו מלא זמן, אני יושב איתו כל היום על שיעורי בית".
זה אמנם זמן, אבל זה לא זמן איכות.
במידה והילד שלכם אמר לכם אני שונא אתכם, נסו לראות בזה כמעין נורת אזהרה שמאיצה בכם לטפח ולהשקיע בזמן האיכות שלכם עם ילדיכם.
שבו איתם במסעדה שהם אוהבים, לכו איתם לבאולינג, לסרט, קחו אותם לתערוכת מכוניות שהם מאוד רוצים ללכת אליה – עשו מה שהם אוהבים לעשות. שימו את הטלפון בצד והקדישו את עצמכם אליהם.
הזמן הזה שתשקיעו ביחסים, יחזיר את עצמו כפליים. אני מבטיח לכם!
המשפטים הללו, הכל כך קשים, ייעלמו כלא היו.
ואם אתם עדיין חשים בקושי, אני מזמין אתכם להתייעץ איתי בכל שאלה,
רון שמעוני – יועץ הורים
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער