הילד לא מכין שיעורים - בין מאבק לבין שימור היחסים
לצד הדאגה שלנו שילדינו יצליחו וישגשגו, אף פעם לא נעים לקבל שיחה ממחנכת הכיתה, ובטח לבטח שלא לקבל פידבק צורם באסיפת ההורים. אולם הורים רבים פוגשים באתגר קשה לפיצוח; מצד אחד אנו רוצים לדרבן את ילדינו ללמוד ונכונים להפעיל סמכות, ומצד שני חשים שהדבר פוגע ביחסים. מה עלינו לעשות?
פעמים רבות אנחנו (ואני מתכוון אלינו ההורים של היום), לא מצליחים להבין כיצד ההורים שלנו חיים את החיים שלהם. חיים שבהם יש דירה, יכולת ליהנות בין לבין, לחיות ברווחה יחסית. כל דור אחריו נאבק יותר על הדברים הבסיסיים. וודאי שגם לנו יש דאגה עצומה לילדינו – הכל יותר יקר, הדיור יותר יקר, ולו הדברים האלמנטריים ביותר.
חבר קרוב נוהג לספר לי כמה הוא חוסך עבור ילדיו וחולק איתי את הדאגות שמלוות אותו לאור יוקר המחייה. וזה לא רק הוא; כולנו מודאגים לגבי העתיד הכלכלי של ילדינו. כולנו רוצים שיהיה להם טוב. ולכולנו התפיסה הבסיסית שהיא לדאוג להם. לדעת שבעתיד הרחוק, כשלא נוכל לעזור, הם כבר יהיו עצמאיים ואיתנים לרשות עצמם.
ולמה נתתי את כל ההקדמה הזו למאמר שעוסק בשיעורי בית?
כיוון שהלך המחשבה שלנו מול ילדינו עוסק לא אחת בשאלה מה לתת? את החכה או את הדגים. כלומר, האם ניתן לילדינו את הכלי ואת המיומנויות להצליח בחיים, או שניתן להם את התוצר הסופי? כמובן שהתשובה הנכונה נמצאת במקום מאוזן של בין לבין.
אני תמיד אומר כי אנחנו צריכים להשקיע בהשכלה. אנחנו מודעים לעובדה כי להשכלה, בין אם גבוהה ובין אם מקורסים מקצועיים או למידה עצמאית; יש לה כוח. בכוחה לסייע לילדינו לסלול את דרכם ולהגיע להישגים.
ומהו הדבר הבסיסי ביותר? שיעורי בית 🙂 הילד צריך לדעת להכין שיעורים.
הבעיה מתחילה כשהנושא הופך למאבק
לכולנו ברורה החשיבות של שיעורי הבית, ובכולנו שוכנת הדאגה באשר להצלחתם של ילדינו בעתיד.
אולם הלחץ הזה גם מניע אותנו לעתים להיכנס ממש אל תוך מלחמת חורמה עם הילד. אלו יכולים להיות מאבקים קטנים בגילאי היסודי, אז הילדים קשובים לנו הרבה יותר, ואלו יכולים להיות מאבקים קשים ומתישים ככל שהם מתבגרים.
אני אומר ככה: הורה שמרגיש שכל היחסים שלו עם הילדים 'נצבעים' תחת נושא שיעורי הבית ונהרסים כתוצאה מזה – זה פשוט לא שווה את זה. ואת זה אני אומר כמנהל חטיבת ביניים.
כן צריך להקדיש לכך אנרגיה, וכן צריך לפעול בנושא. צריך להבין שיש לזה מחיר, וצריך גם לדעת לסגת לעתים כדי שלא לפגום ביחסים יותר מדי. כבר היו לי הורים שהגיעו אלי עם יחסים רעועים עם הילדים כיוון שכל השיח בבית נסוב סביב 'הכנת שיעורים?' 'סידרת את החדר?'. מבלי ששמים לב, נוצר ריחוק וככל שהזמן נוקף, הפער רק הולך ומתעצם.
גם בהדרכה ההורית אני וההורים בודקים מהו המחיר שאנחנו מוכנים לשלם כדי שהילד יכין את שיעורי הבית.
בנוסף, חשוב שנבין שאם אנו נניח צועקים, או מאיימים או נוזפים, ודבר לא משתנה – אז חשוב לשנות גישה. כי מה שלא עבד פעם, פעמיים או שלוש פעמים, גם לא יעבוד בפעם העשירית.
משנים גישה - פותחים דף חדש
עקרון בולט בהדרכות ההוריות הוא שינוי הגישה – במקום שנבקש מילדינו להשתנות, קודם אנחנו ההורים נשנה את התנהגותנו / תגובותינו.
במקום לצעוק על הילד 'למה לא הכנת שיעורי בית?', נפסיק לשאול את ה'למה'. הרי זה ברור – הוא רוצה להיות עם חברים, או עם הטלפון, או שפשוט אין לו כוח, או שאולי השיעורים קשים ולו והוא לא רוצה להתמודד איתם.
אין טעם לשאול למה – אנחנו כן צריכים לשאול את עצמנו ואת הילד: מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב.
ראשית, צאו מנקודת הנחה שתצליחו לשנות את המצב מן הקצה אל הקצה. הצלחה כן תהיה, אך מדובר בתהליך. אי אפשר לצפות למהפך טוטלי.
דבר נוסף, החליטו שאתם זונחים את כל מה שניסיתם עד כה. התחילו בדף חלק, קודם כל עם עצמכם.
מה הם הכלים שעומדים לרשותנו?
ממש כמו לבדוק את תיק ההחתלה רגע לפני שיוצאים לטיול בפארק הסמוך עם התינוק, וממש כמו בדיקת הילקוט רגע לפני שהולכים לבית הספר – נבדוק מה הם הכלים שעומדים לרשותנו? במה אנחנו מצוידים? ועם מה נצליח במסע.
האם אנחנו יכולים להגביל זמן מסך? או אולי להגביל זמן פנאי? או להגביל כל פעילות שהיא? מעין מקבץ של סנקציות שבהן ננקוט במידת הצורך.
אחרי שנבין את מאגר התגובות שלנו, נבחן במה השתמשנו עד כה מבלי שהועיל, ובמה נשתמש החל מרגע זה.
רק אחרי שנבין את מאגר התגובות שלנו ונבחר את אופני הפעולה שבהם ננקוט, אך ורק אז – נודיע לילד מה יקרה בזמן הקרוב.
זהו אלמנט חשוב מאוד בהדרכות ההוריות. אנחנו לא מפילים על ילדינו שינוי גישה ברגע האמת, אלא מודיעים מראש.
זהו גם עקרון שעונה לשם 'זמן תגובה וזמן חינוך'. אנחנו לא מחנכים בלהט הרגע. ב-99% מן הפעמים, לא נראה מכך כל תועלת. גם האקט החינוכי שלנו יהיה פחות שקול, וגם הילד לא יהיה מוכן להקשיב.
ולמה זה חשוב?
כיוון שבשיחה שנערוך עם ילדינו מראש, אנחנו גם ניתן להם את היכולת להבין את ההשלכות של המעשים שלהם. ניתן להם את היכולת לבחור.
וכך כאשר להבא שיעורי הבית לא ייעשו, נוכל להודיע שזמן הבילוי עם חברים הוגבל, או שלא ניתן את דמי הכיס הקבועים. יש לילד בחירה חופשית, ויש לה השלכות.
טיפ חשוב: חשוב מאוד להקפיד ולעמוד במה שאמרנו. אם החלטנו להגביל את זמן הבילוי עם החברים, אז זה יקרה. ואם החלטנו שלא ניתן את דמי הכיס, עד כמה שהילד מבקש יפה, אז עדיין נעמוד במילתנו. זה קריטי להצלחת התהליך.
הימנעו מלצבוע את היחסים סביב השיעורים
מתן עונשים לילד שלא מכין שיעורי בית? זה עוד מילא, אני מניח שאולי חידשתי מעט בהיבט של הגישה אל הדברים, והדרך שבה מתכוננים אל המהלך.
אך יותר מזה, ארצה להעביר את אור הזרקורים אל מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם.
זה בסדר להיכנס למאבק עם הילדים בנושא שיעורי בית. אך לצד זאת, השתדלו לשמור על תקשורת בריאה. השתדלו שלא להפוך את השיעורים לנושא מרכזי, או אפילו בלעדי.
התרגזתם על ילדכם שלא הכין שיעורי בית? נתתם עונש? בסדר גמור. אך בשולחן האוכל אפשר לדבר. וכשרואים תכנית ביחד, אפשר לדבר. אל תזעיפו פנים, אל תיכנסו למעין מערבולת של רגשות שאתם מאוכזבים מן הילד. עשו את ההפרדה.
ומדוע זה חשוב? צמד מילות הקסם בכל נושא מול ילדיכם הוא – שיפור היחסים.
ככל שיהיו לכם יחסים טובים יותר עם ילדיכם, כך תהיה לכם השפעה ניכרת יותר עליהם.
ככל שילדכם יהיה קרוב יותר אליכם, כך הוא ירגיש מחויב יותר כשתבקשו ממנו להשתדל יותר. כך הוא ירגיש לא נעים כשתתאכזבו אם שיעורי הבית לא ייעשו.
במקום להיכנס למלחמת חורמה, נסו לבחון כיצד לשפר את היחסים ולהעמיק אותם; הקפידו על טיולים בסופי השבוע, או צפייה משותפת בתכנית שכולם אוהבים, על ארוחת ערב עם כל בני המשפחה, הראו עניין בתחומי העניין שלהם כמו טיק טוק או משחק מחשב.
לא רק שזה ידרבן את ילדיכם להקשיב לכם יותר ולהתאמץ עבורכם יותר; זה גם יבנה מערכת יחסים מדהימה ככל שהם יתבגרו. הם ישתפו אתכם יותר בעולמם אישי.
ולסיום - התייעצו עם בית הספר
אני יוצא לרגע מנעלי כיועץ הורים ונכנס לנעלי הנוספות כמנהל חטיבת ביניים.
לבית הספר יש כלים כדי לסייע. הציפו זאת מול המחנך או המחנכת, מול היועץ או היועצת.
זהו מאמץ משותף שלכם ושל המוסד הלימודי.
ייתכן והמחנכת או המורה למתמטיקה לשם הדוגמה, יספרו לכם שילדכם נלחץ מאוד מן החומר הלימודי. ייתכן והוא נמנע מלעשות שיעורי בית כיוון שהוא חושש, או כיוון שהדבר מעורר בו מתח נפשי גבוה.
מכאן שלא מדובר בבעיה התנהגותית דווקאיסטית, אלא מצוקה. ומכאן שייתכן וסיוע נוסף ותגבור, הם אלו שיניבו את הפתרון.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך בשיטת מיכל דליות ובעל תואר שני בחינוך.
כפי שוודאי נוכחתם מן המאמר, לילד שלא מכין שיעורי בית יש פתרונות רבים. חלקם נכונים יותר למצבכם, וחלקם פחות.
לצד האמור במאמר, אני גם מזמין אתכם ואתכן להשאיר לי פנייה, ולתאר לי את המצב עמו אתם מתמודדים.
בכל שאלה והתייעצות, וקבלת פרטים בנושא הדרכות הוריות בנושא, אני מזמין אתכם/ן להשאיר לי פניה, ליצור איתי קשר טלפוני או לכתוב לי בוואטסאפ.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער