הדרך הנכונה להתמודד עם ילד שאומר 'בא לי' ו'זכותי'

לכן, כשהורים שואלים אותי על ילדיהם ומספקים על ילד למשל בכיתה א' או ב' שאומר כל הזמן בא לי וזכותי, אני אומר ככה: תשאלו רגע את עצמכם איך אתם יכולים להעצים אותו? איך אתם יכולים לתת לו דברים שהוא גם יעשה, ולא רק יקבל.

כאן המקום שלכם ההורים, לדאוג למטלות קטנות.

למשל: לסדר משחק כזה או אחר שכן אם הילד שיחק אז אין סיבה שהוא לא יחזיק למקום.

או לפנות את הסכו"ם והכלים לכיור, 

או אם הילד יסיים להתקלח אז הוא יכול להביא לעצמו את המגבת, להתלבש לבד, לבחור את הבגדים שהוא רוצה לשים.

אם יש אחים אז אפשר להשתמש בהם, ולמשל לבקש מהאח הגדול שיעזור לאח הקטן, או לבקש מהאח הקטן שיעזור לגדול ויביא לו משהו.

שימו לב, אני לא נותן כאן משימות קשות, במיוחד לאור העובדה שכנראה שילדיכם לא קיבלו משימות רבות עד כה. חשוב להקפיד על 'סרגל מאמצים'. לעשות הכל בהדרגה.

ככל שילדיכם יבצעו משימות קטנות, וגם יקבלו פידבק חיובי (שכן אין תחושה ממלאת יותר לילדים מאשר לקבל פירגון מכל הלב מההורים), הרי שזה רק ייתן להם חשק לעוד משימות. הם ירגישו אחראיים, הם ירגישו בוגרים, הם ירגישו מסוגלים (ובנושא זה אשמח להמליץ על טיפים לחיזוק תחושת המסוגלות).

ככל שתהיו עקביים, תוכלו לראות כיצד אט-אט הילד ירצה לעזור.

זה כבר לא יבוא ממקום בו אתם מבקשים, אלא ממקום בו הילד רוצה לעזור ויוזם באופן עצמאי. הוא ירגיש שזאת זכות לעזור ולא רק חובה.