איך לדרבן את הילדים לבצע מטלות בבית?
כמה מרגיז זה, אנחנו כהורים באים הביתה, מכינים אוכל, מסדרים, מסיעים לחוגים, דואגים שהבית יתקתק כל הזמן, ולפתע מבינים שהפכנו למעין שילוב של חברת קייטרינג עם חברת הסעות משולבת בחברת הלבשה וניקיון.
ומה אנחנו בסך הכל מבקשים? כל שביקשנו מילדינו אלו הן מטלות קטנות אך שיכולות להקל בענק: כמו למשל לפנות את הכלים.
אני זוכר כיצד הורים שהגיעו אלי שאלו באמת בתסכול: 'למה הוא לא יכול לעשות את זה? למה? זה משגע אותי. מה הבעיה שלו?'
אתחיל בסיפור אישי עלי: אני האחראי בבית על הכלים, על השטיפה, הניקיון ופינוי מהמדיח. האם אני אוהב את זה? לא, וגם אשתי שונאת את זה אפילו יותר ממני. אבל אני עושה את זה. כי אין ברירה.
באותה הגישה אני נוקט עם ילדיי. לפעמים הם צריכים להכיר בכך שיש דברים שלא מוצאים חן בעינינו, והם עדיין חלק בלתי נפרד מן היום-יום שלנו. אלו הם החיים.
כשמאמינים במטרה, קל יותר לקדם אותה בבית
למה חלקתי אתכם את ההקדמה הזאת?
בחודשים האחרונים הגעתי למסקנה שילדיי שבגילאי היסודי, הגיעו אל הגיל הנכון בו הם יוכלו להפוך לשותפים שלי לפינוי ושטיפת הכלים.
אני לא עושה את זה כי זה עוזר לי. לפעמים זה אפילו מאריך את התהליך. אבל אני עושה את זה כדי לעזור להם. אני בכוונה אומר זאת, כי אם תאמינו בכך שמדובר בדבר מה חשוב לחינוך הילדים, אתם לפתע תראו כיצד לא תהיו עוד מוכנים להתפשר או לוותר.
דרך מטלה כל כך פשוטה, אנו מקנים לילדינו מסר חשוב: רוב הדברים שאנחנו עושים בחיים, נעשים כי צריך. אנחנו חלק מחברה, וכחלק מחברה יש לנו זכויות, ויש לנו גם חובות.
אני נוכח לגלות שיש הורים רבים שמפנקים את ילדיהם, ואין בכך כל פסול. אך לצד זאת שהם דואגים שלא יחסר לילדיהם דבר, הם נותנים מבלי לדרוש דבר בתמורה. הורים שמנסים להכהות ולהעלים כל דבר שעושה לילדיהם לא נעים (למשל הימנעות מאכזבה או מעצב). וכאן אני אומר דבר חשוב נוסף: הדברים הקטנים שאתם מתעקשים עליהם בבית, יתרמו לילדיכם המון, יהפכו אותם לאנשים בוגרים שיודעים להתמודד עם אתגרים, להרים את הראש ולהמשיך הלאה.
אוקיי, אז מה עושים?
נשוב אלי נושא הכלים: התשובה כמו בהדרכות הוריות רבות, היא כמובן- אצלנו, ההורים.
כאן אסביר לכם בשלבים, מה עושים, ואלווה זאת יחד עם הסבר על העקרונות הנלקחים מתוך ההדרכה ההורית.
1. לא מודיעים על המטלה הראשונה ב'שליפה', אלא מודיעים מראש
תמיד, אבל תמיד בהדרכה אני מסביר שלא מובילים שינוי בפתאומיות, אלא מודיעים לילדים על כך.
גם כאן, אנחנו לא שולפים את המשימה משום מקום, ובהחלטה מודעת וממש בשיחה קצרה אומרים: 'חמוד, אתה כבר ילד גדול, ואני ואמא נותנים לך תפקיד חדש לפנות את הכלים משולחן האוכל אל הכיור'.
האם הילד יעשה את המטלה או לא? זה תלוי בו. מה שתלוי בנו הוא שנבהיר זאת בצורה ברורה ומראש, וגם נבהיר לו ולעצמנו, מה נעשה אם המטלה לא תתבצע.
2. מחליטים מה קורה כשהמטלה לא מתבצעת (וגם מה קורה כשהיא כן)
אני תמיד מזכיר להורים שלא צריך לחשוב רק על עונשים לילדים, אלא גם על דרכים לפרגן כשהילד עושה את המוטל עליו. תמיד חשוב לדעת לפרגן!
בהחלטה שלכם, ותוך שאתם מודיעים לילדכם על המטלה החדשה, הסבירו מה יקרה אם הוא יפנה את הכלים, ומה יקרה אם לא.
עליכם להחליט על כך מראש. גם עונשים וצ'ופרים לא שולפים מהמותן.
בעונשים (אגב אני יותר אוהב לקרוא לכך השלכות), החליטו על כאלו שתוכלו ליישם. אל תבחרו בצעדים שלא תוכלו ליישם כמו 'אתה לא תלך לסבא וסבתא', כי בינינו אתם תלכו זה שהוא יישאר בבית.
בנוסף החליטו גם עם צ'ופרים ותודיעו מה יקרה אם הוא יקפיד על כך.
בהערת אגב, זכרו שהיוצא מן הכלל לא מעיד על הכלל. ואם הילד מפנה באופן קבוע וסירב לפנות פעם אחת, זה לא אומר שצריך ישר לשבור את הכלים.
3. אילו השלכות יכולות לנבוע מאי-פינוי הכלים לכיור?
זוכרים את שירותי ההסעה שדיברתי עליהם בפתיחת המאמר? בשירותי הניקיון? שירותי ההלבשה וההנעלה?
כל השירותים הללו ניתנים לילדינו באהבה גדולה, חלקם גם הם חובותיו של כל הורה והורה.
אבל עלינו להבהיר לילדינו, שעם כל השירותים שאנחנו נותנים להם, כמו מסיעים, קונים ומבלים, יש גם השלכות למעשים.
כל משפחה וסדר היום שלה; יש הורים שאמרו לי שהם החליטו שהם מפסיקים להסיע את ילדם לחוג ושהוא יכול לקחת אוטובוס או ללכת ברגל כמו יתר הילדים. יש הורים שהפסיקו לתת דמי כיס.
אספר לכם שהיו אצלי הורים שלא שטפו את צלחת הפלסטיק האהובה על בנם. כשהוא רצה לאכול בצלחת שלו, הם אמרו לו שהיא לא נשטפה כיוון שהיא לא פונתה לכיור.
גם זאת דרך יפה להציג השלכות, ובהדרגה בנם התחיל לפנות את הכלים לכיור.
מה שחשוב להבין מכך, הוא שהאפשרויות הן רבות ומגוונות, ועלינו לבחור באפשרות שנוכל ליישם. (למשל אל תבחרו במשהו שאתם יכולים ליישם אך שקשה לכם מדי).
הקפידו לעשות הכל בנועם, צעקות לא יעזרו
בגישה החדשה שתטמיעו בבית, תנו לגרון שלכם לנוח. צעקות לא עזרו עד כה, והן גם לא יעזרו בהמשך. אולי אף יחמירו כיוון שהן יעוררו מעין אנטיגוניזם מסוים.
אתם לא מוכרחים להעניש בצורה קשה ואגרסיבית. אתם פשוט צריכים להבהיר שיש השלכות.
הסבירו לילדיכם שאתם נותנים את המשימה כיוון שאתם מאמינים בהם, כיוון שאתם יודעים שהם גדולים מספיק ואחראיים מספיק.
במידה והילד לא פינה את הכלים לכיור, לא כועסים, אלא פועלים. ברגע שלא תכעסו, כל האירוע יעבור באופן אחד. סערת רגשות לא מועילה לאיש, היא רק גוזלת אנרגיות ולעתים גם גורמת לצדדים לפספס את כל המטרה.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
אודותיי
שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים בגישתה של מיכל דליות, בעל תואר שני בחינוך, ויועץ שינה בגישת לילה טוב לשינה בריאה.
בעברי כיהנתי כמנהל חטיבת ביניים, ואני עודני במערכת החינוך. מעביר הדרכות הוריות, הרצאות הורים וסדנאות להורים ברחבי הארץ.
אשמח להיות לכם לעזר בכל שאלה והתייעצות.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער